כשאני יוצרת, הידע זורם אליי בלי מאמץ, כאילו הידיים שלי זוכרות משהו שהמוח רק מנסה להבין.
לא למדתי איך לעשות – ובכל זאת, הן יודעות. לפעמים נדמה לי שכבר עשיתי זאת פעם, במקום אחר או בזמן אחר.
בין תנועה לצבע, בין רגש לחומר, מתעורר בי הרצון להבין
מאיפה זה בא ולאן זה הולך.
הידיים נושאות זיכרון ישן ומעניקות לו חיים חדשים; בכל יצירה נולדת מחדש השראה המחברת את העבר עם ההווה,
ומזכירה שבלב כל חומר מסתתר סיפור עתיק שמבקש להיוולד שוב.
🏺 ציוויליזציות וקדמונים
השראה מהעבר ליצירה עכשווית.
🌌 חלל ואסטרונומיה
יופי ותנועה מהיקום.
⚙️ טכנולוגיה והגנה פלנטרית
חדשנות כאמנות.
✨ תודעה וזיכרון
היצירה כפנימיות האדם.
🎨 אמנות ויצירה
ביטוי אישי וחיבור לעולם.
🌿 שימור מלאכות עתיקות
שימוש בידע קדום ליצירה חדשה.
🌺 בהמשך הדרך…
אמנות רוחנית, גילויים ארכיאולוגיים חדשים, טכנולוגיות מתקדמות בהשראת העתיקות,
אמנות דיגיטלית, חומרים טבעיים, השוואות בין תרבויות,
הכתב כאמנות – מסימן פשוט ליצירת מופת | דבורה צבעים
קטגוריה: 🌿 שימור מלאכות עתיקות שימוש בידע קדום ליצירה חדשה.
הכתב כאמנות – מסימן פשוט ליצירת מופת
“כשהאדם הקדום חרט מילים באבן או כתב סימנים על חרס – הוא לא רק תקשר. הוא יצר יצירה. הכתב עצמו היה ציור, חלק בלתי נפרד מהאמנות והזהות התרבותית.”
כשאנחנו חושבים על אמנות קדומה, עולים מיד לראש ציורי הסלע, פסלים, תבליטים.
אבל יש אמנות אחת שחיה בינינו עד היום – והיא הכתב. הכתב לא היה רק אמצעי להעביר מסר. לכל תרבות קדומה היה סגנון ייחודי שהפך אותו לאמנות בפני עצמה, חלק מהעולם החזותי שלה.
כתב כסמל וציור
במצרים העתיקה, כל אות הייתה ציור קטן: ציפור, שמש, עין.
גם במסופוטמיה, בכתב היתדות, הסימנים נולדו כסמלים ציוריים לפני שהפכו לצלילים מופשטים. בכך הכתב שימר את השפה וגם את החוויה האמנותית – הוא היה ציור שמדבר.
הכתב באדריכלות - הכתב לא נשאר רק על נייר או חרס. הוא הפך לחלק מהנוף הבנוי: כתובות שערים במסופוטמיה, הירוגליפים על קירות מקדשים במצרים, כתובות קדומות בירושלים. המילים נחרטו באבן, נצבעו בזהב, הוצבו בגאון – הכתב הפך לקישוט ולזיכרון.
מקורות הקליגרפיה היהודית
שורשי הכתב הקדום והאשורי
1. שורשים בתנ"ך ובמקדש - הכתב העברי נחשב לאחד הכתבים הקדומים ביותר בעולם ששרדו ברצף.
הכתיבה המקורית – "כתב עברי קדום" – הופיעה כבר בתקופת המלוכה בישראל וביהודה (מאה 10–6 לפנה"ס).
לאחר חורבן בית ראשון והגלות לבבל, הוחלף בהדרגה בכתב המרובע, שמוכר לנו היום – "כתב אשורי" (הכתב המרובע) – והוא הכתב שבו נכתבת התורה עד היום.
חז"ל ראו בכתב זה מתנה אלוהית, ולפיכך כל אות ואות נחשבת כלי קודש.
בתלמוד (מסכת שבת, ק"ד) נאמר:
“אותיות ניתנו למשה מסיני” — כלומר, גם הצורה עצמה קדושה, לא רק התוכן.
כיצד נכתבת הקליגרפיה היהודית המסורתית
2. כתיבת סת"ם – ספרי תורה, תפילין ומזוזות
זוהי הצורה הקדומה והמדויקת ביותר של הקליגרפיה היהודית.
הכותבים נקראים סופרי סת"ם (ראשי תיבות של ספר תורה, תפילין, מזוזות).
הכלים והחומרים:
עט קנה (קולמוס) – עשוי מקנה סוף או מנוצה, שנחתכת בזווית מדויקת ליצירת עובי משתנה בקווים.
דיו שחור – נרקח מחומרים טבעיים בלבד, עמיד לאורך מאות שנים.
קלף מעובד – עשוי מעור בהמה טהורה, נבדק בקפדנות.
הכללים:
כל אות חייבת להיכתב בכוונה טהורה וללא הסחת דעת.
אם אות אינה נכתבת בצורה מדויקת – הפסוק כולו פסול.
הכתב חייב לעמוד לפי מידות קבועות של גובה, רוחב ומרחק.
הסופר מברך לפני הכתיבה, ונהוג לומר שכל אות היא נשימה רוחנית, וכל קו נושא משמעות.
שימושים מסורתיים לאורך הדורות
3. ספרי קודש ומגילות
מגילות קלף: כמו מגילת אסתר, רות או קהלת – נכתבות ביד במלאכת מחשבת.
כתובות: כבר מהמאה ה־11 נוצרו כתובות נישואין מאוירות, במיוחד באיטליה, ספרד ופרס. הקליגרפיה בהן שימשה לעיטור, תפילה וברכה גם יחד.
פיוטים וסידורים: בעולם האשכנזי והספרדי נכתבו פיוטים בקליגרפיה מעוטרת, לעיתים עם זהב ודיו צבעוני.
4. כתובות ואמנות ביתית
קליגרפיה שימשה גם לקישוטי קירות, שערים של בתי כנסת, ועיטורי מזוזות.
בקהילות מזרחיות רבות נהגו לכתוב פסוקים כמו “שיוויתי ה' לנגדי תמיד” על קירות או מסגרות עץ בקליגרפיה מהודרת.
אותיות התורה הן "אבני הבריאה" — כל מילה בונה עולם, וכל צירוף משנה מציאות.
לכן קליגרפיה, אינה רק אומנות ויזואלית — היא דרך לתקשורת עם הנסתר.
הכותב נדרש לשקט, לריכוז ולכוונה.
כפי שאומרים הסופרים:
“כשאני כותב את האותיות – האותיות כותבות אותי.”
🙌
2 אמני קליגרפיה עברית מודרנית מדהימים שהקפיצו את הקליגרפיה לשלב הבא הם:
מישל ד’אנסטסיו – מאסטר של הקליגרפיה העברית המודרנית.
מישל ד’אנסטסיו נולד ב־1968 בצרפת וגילה את אהבתו לקליגרפיה בשנת 1989. הוא למד ב־DUCTUS, בית הספר הצרפתי הראשון לקליגרפיה, אצל אמנים מפורסמים כמו קיטי סבטייה וז’אן לארש. בהתחלה עסק בקליגרפיה מערבית – אנגלית ולטינית – וגם למד את יסודות הקליגרפיה הסינית. בשנות ה־90 החל ליצור בסגנון חופשי יותר, כשהוא משלב דיו, תנועה וצילום. בשנת 2004 גילה שמוצאו המשפחתי הוא יהודי, וביקורו בארץ ישראל פתח בפניו עולם חדש – הכתב העברי. מאז הוא נחשב לאחד מהמומחים הגדולים באירופה לקליגרפיה עברית מודרנית. הוא יוצר יצירות מרהיבות באותיות עבריות, משלב בהן צילום ואור, ומציג אותן ברחבי העולם – מיפן והודו ועד קנדה.
מישל ד’אנסטסיו – “אם אשכחך ירושלים”
פרנק ללוּ – היופי הרוחני של האות העברית
פרנק ללוּ (Frank Lalou), יליד צרפת (1958), נחשב לאחד מאמני הקליגרפיה העברית החשובים בעולם.
הוא למד אמנות וקליגרפיה קלאסית, אך בחר להתמקד באותיות העבריות – גם מבלי לדעת עברית – מתוך משיכה לצורה, תנועה ואור.
ביצירותיו האותיות הופכות לציור רוחני – קווים זורמים, צבעי זהב ודיו שחור היוצרים תחושת מדיטציה.
ללוּ עיצב מאות כתבי יד מאוירים של מזמורים, פיוטים ופסוקים תנ"כיים, ומציג את עבודותיו בגלריות בפריז, ניו-יורק וירושלים.
באתר שלו ניתן לראות את היצירות הייחודיות שבהן האותיות עצמן נושמות וחיות.
פרנק ללוּ – אותיות כנשימה וכמדיטציה
🕌 קליגרפיה ערבית – خطّ (Khaṭṭ)
הקליגרפיה הערבית התפתחה במקביל לשפה הערבית והאסלאם, כאשר הקוראן מילא תפקיד מרכזי בהתפתחותה. היא התפתחה משני סגנונות עיקריים – כופי ונסח'י – ששימשו בסיס לסגנונות רבים אחרים, היא הפכה לאמנות נשגבת וכל מילה היא עיטור, וכל קו הוא תפילה.
יופי וצורה -הקליגרפיה הערבית נכתבת מימין לשמאל, ומורכבת מקווים גולשים וקשתות. יש סגנונות רבים, שכל אחד מהם נושא היסטוריה ואופי משלו:
Naskh (نسخ) – כתב קריא וברור, מתאים לטקסטים דתיים.
Thuluth (ثلث) – כתב מעוגל ואלגנטי, משמש לקישוטי מסגדים וכותרות.
Diwani (ديواني) – כתב עשיר ומפותל, עם קווים דקים ועיטורים.
Kufi (كوفي) – כתב עתיק, גיאומטרי ומרובע, בעל נוכחות חזקה מאוד.
שרטטו תחילה את הציר העליון של המילה, ולאחר מכן את הקשתות.
התחילו במילה الحمد لله (“אל־חמדו ללה”) בסגנון Thuluth.
שימו לב לרווחים – הם חשובים לא פחות מהאותיות עצמן.
לאחר הייבוש, הוסיפו נקודות וקישוטים עדינים להשלמת היצירה.
בקליגרפיה הערבית, כל תנועה נחשבת מדידה של נשמה ודיוק, והאיזון בין יופי לקריאות הוא סוד האמנות כולה.
קליגרפיה ערבית כיצירה – עיטור, גיאומטריה ואינסוף
קליגרפיה ערבית כיצירה - בעולם הערבי, הקליגרפיה הפכה לאמנות נעלה. האיסור על ציור דמויות דחף את האמנים להפוך את המילה עצמה לקישוט, למבנה גאומטרי, לעיטור אינסופי.
שימושים יומיומי: באדריכלות, קישוט וטקסט קדוש.
בעולם הערבי הקליגרפיה נחשבת ל"שפת היופי של האמונה".
משתמשים בה לעיטור מסגדים, חזיתות, דלתות, וכלי קרמיקה.
היא נוכחת גם בשטרות כסף, בהזמנות לחתונות, ובאמנות מודרנית על בגדים ועור.
האות עצמה נחשבת קדושה, ולכן מעטרים בה כל דבר שיש בו משמעות רוחנית.
"הקליגרפיה הערבית מזכירה לנו שהמילה עצמה היא מקום קדוש – היא נושאת את האלוהי בצורתה."
🕌 eL Seed – אמן קליגרפיה ערבית מודרנית | טוניס / צרפת
האמן eL Seed נולד בפריז להורים טוניסאים ומשלב גרפיטי עם קליגרפיה ערבית מסורתית.
הוא כותב על קירות בניינים שלמים מילים מהקוראן, שירים וציטוטים של שלום וסובלנות.
הקליגרפיה שלו צבעונית, מעגלית ונראית מרחוק כמו תחרה של קווים ערבים זורמים.
מטרתו – להראות שהשפה הערבית היא שפת יופי וחכמה, לא של פחד.
קליגרפיה עירונית – שפה, צבע ותנועה
עבודת יד – עץ, זהב וכתב זורם
הקליגרפיה של המזרח הרחוק
“במזרח, הכתב הפך לנשימה. כל קו במכחול הוא הד לאנרגיה של הכותב.”
ההתפתחה מכתב ציורים קדום, כשהיא שואבת את שורשיה מהכתב הסיני, והיא מהווה אמנות חזותית מורכבת המבוססת על כתיבה באמצעות מכחול ודיו שחור. היא התפתחה לסגנונות שונים בסין, יפן וקוריאה, תוך השפעה הדדית ושימוש בכתב הקיסרי (AI)
הקליגרפיות היפנית והסינית – 書道 (Shodō) “דרך הכתיבה” / “דרך הקלף”) הן אומנויות כתב דקורטיביות ששורשיהן משותפים, אך עם הבדלים ואף דגשים שונים. בשתיהן האמנים משתמשים במברשת (Fude 筆), דיו שחור (Sumi 墨) ונייר אורז דק., ונחשבות לאמנויות אציליות המבטאות אישיות.
מהות הסגנון - המטרה איננה רק לכתוב סימן יפה, אלא לתאם בין תנועת היד לנשימה. כל קו נולד מתוך שקט.
הקליגרפיה היפנית נחלקת לסגנונות עיקריים:
Kaisho (楷書) – כתב מדויק וברור, שבו כל קו מופרד.
Gyōsho (行書) – כתב חצי־זורם, בין דיוק לרכות.
Sōsho (草書) – כתב עשב, חופשי וזורם, כמעט מופשט.
איך כותבים?
הניחו את דף נייר האורז על שולחן שטוח.
ערבבו דיו שחור עם מעט מים עד שהמרקם אחיד.טבלו את המברשת בקצה בלבד – לא לעומק.קחו נשימה עמוקה וציירו את הסימן 永 (Eternity – נצח).התחילו בקו האנכי מלמעלה למטה, אחר כך הוסיפו את הקווים הצדדיים.שמרו על קצב אחיד ורציף – כל קו חייב "לנשום".
האות 永 נבחרה כמפתח ללימוד, משום שהיא כוללת את שמונת הקווים הבסיסיים של הקליגרפיה הסינית־יפנית.
永 – מפתח הלמידה
שימוש יומיומי: אמנות הבית והטקס
ביפן ובסין הקליגרפיה תופסת מקום מרכזי בעיצוב פנים ובחיי הרוח.
תולים גלילות קליגרפיה (Kakemono 掛け物) בטקס התה, במקדשים ובבתים כדי להזכיר שלווה, עונה או ערך רוחני כמו “Harmony” (和).
גם בחגיגות ראש השנה כותבים סימנים מבורכים לתלייה על הדלת.
גלילת קליגרפיה – דיו שחור על נייר אורז
🏯 וואנג דונגלינג – Wang Dongling אמן הקליגרפיה סינית־יפנית מודרנית | סין
וואנג דונגלינג נחשב לאחד הקליגרפים הגדולים החיים כיום בסין.
הוא יוצר קליגרפיות ענק על קירות ובדים עצומים, שבהם האותיות הסיניות כמעט נמסות לצורות מופשטות.
הוא משלב קליגרפיה מסורתית עם אמנות מופשטת מודרנית — הדיו נשפך, נוזל, ונראה כמו תנועה של רוח.
יצירותיו מוצגות במוזיאונים הגדולים בעולם, כולל ניו יורק, לונדון ובייג׳ינג.
קליגרפיה עכשווית בקנה מידה גדול
דיו זורם – תנועה ורוח
הקליגרפיה בחיי היומיום – כשהאות נוגעת בחומר
בעבר הכתב היה קדוש, שמור למגילות, קירות מקדש ולספרי תפילה.
היום הוא חזר אלינו – אל הבית, הרחוב והחיים עצמם.
הקליגרפיה המודרנית הפכה לגשר בין מסורת לעיצוב עכשווי: היא לא רק כתיבה יפה, אלא אמנות שימושית שמקשטת את היומיום.
אותיות קדומות מופיעות כיום על בדים, כלי קרמיקה, ניירות עטיפה, תכשיטים, כוסות, כריות וקירות בתים.
מעצבים משלבים קליגרפיה בעיצוב פנים, באופנה ובמוצרים אישיים, כדי להעניק נגיעה של נשמה לכל חפץ.
המילה הכתובה – בעבר כלי תקשורת – הפכה לסמל של זהות, שלווה ויופי.
קטגוריה: 🌿 שימור מלאכות עתיקות שימוש בידע קדום ליצירה חדשה.
גילוף וחריטה: אמנות עם היסטוריה וכלים שימושיים
גילוף וחריטה הם אומנויות עתיקות שהחלו עוד בימי קדם. כבר במצרים העתיקה השתמשו במגוון טכניקות על מנת ליצור יצירות אמנותיות על פני אבן ועץ. שימושים בגילוף וחריטה במהלך ההיסטוריה, שימשו למטרות רבות, כמו: פסלים דתיים, אלילים ודמויות מיתולוגיות, סמלים שבטיים ומסכות טקסיות, כלי בית מעץ – קערות, כפות, קופסאות, רהיטים מגולפים לקישוט בתים ובתי תפילה, חותמות עץ לדיו, תבניות לאפייה או הטבעה ועוד.
גילוף וחריטה נמצאים בשימוש נרחב בעולם האמנות, התעשייה והעיצוב. אמנים משתמשים בטכניקות אלו כדי לבטא רעיונות ודימויים, בעוד שמעצבים משתמשים בהן כדי ליצור מוצרים ייחודיים ודקורטיביים.
ההבדל בין גילוף וחריטה?
גילוף (Carving) - הוא צורה של פיסול בעץ בעזרת אזמל, סכין גילוף או בעזרת כלים אחרים., הגילוף נעשה בטכניקת הסרת חומר, בעיקר בעץ ואבן, ליצירת צורות תלת-ממדיות כמו דמויות, כלי קיבול או עיטורים בולטים מאוד, מפוסלים בעץ וחומר עם עומק, היקפים ונפח.
חריטה (Engraving) - מתבצעת לרוב על משטחים שטוחים, באמצעות קווים ועיטורים, ללא גילוף עומק. מה שנקרא איור בעץ, במתכת, באבן ואפילו בזכוכית.
גילוף ידני הוא תחום נגיש, לא מאוד יקר, ואפשר להתחיל לעבוד בבית עם מינימום ציוד ובלי כלי חשמל. העבודה מתבצעת עם כלים חדים, בעץ רך יחסית – ויש צורך בזהירות, ריכוז, והרבה סבלנות.
🪵 כלי חריטה וגילוף בעץ בסיסיים
עבודת גילוף בעץ מתחילה בהיכרות עם הכלים הנכונים. אלה הכלים העיקריים, והשימוש בהם, וטיפים לעבודה נכונה.
👌חומרים לעבודה: עץ רך (טיליה, אורן), אבן סבון, מתכת רכה (נחושת, אלומיניום), זכוכית או קרמיקה.
בטיחות בעבודה חובה: התמשו בכפפות ומשקפי מגן. כוונו את הכלים הרחק מהגוף. הצמידו את החומר לשולחן עם מהדק/מלחציים ולא ביד חופשית. שמרו על כלים חדים כי כלי קהה מסוכן יותר.
שלבי עבודה – גילוף:
שרטוט סקיצה – סמנו בעיפרון את הצורה על פני השטח.
חיתוך ראשוני – הסירו שכבות גדולות של חומר ליצירת הצורה הכללית.
פירוט ועדינות – עבדו עם איזמל קעור או בצורת V ליצירת פרטים עדינים.
שיוף וגימור – לטשו בנייר שיוף עדין והוסיפו שמן פשתן או שעווה טבעית.
גילוף עם סכינים למתחילים:
ווד וויטלינג 101 הכין פוסט/הדרכה מצולמת ומומלצת לגילוף ידני הכוללת המלצה לסכין גילוף ואבן משחזת וממליץ להשקיע בסכין טובה
Nadav Art and Wood הוא ערוץ יוטיוב עם המון הדרכות גילוף למתחילים עם סכינים מותאמות וממש מומלץ להיכנס ולראות קודם כל את הסרטון על כלי/סכיני הגילוף המועדפים עליו
גילוף כף מאפס
חריטה
שלבי עבודה לחריטה:
הכנת משטח – נקו משומן ואבק.
יצירת דוגמה – ציירו בעיפרון או השתמשו בשבלונה.
חרטו בקווים עדינים עם מחט או כלי ייעודי.
העמקת קווים – עברו שוב ליצירת עומק ברור.
גימור – השתמשו בנייר שיוף עדין או בפוליש (במתכת או בזכוכית).
התחילו מחומרים פשוטים וזולים לפני מעבר לעץ קשה או מתכת.
הקפידו להשחיז את הכלים – עבודה חדה היא עבודה בטוחה.
לוחות עץ עם משפטים חרוטים על ידי חריטה בצורב עץ, כפות עץ מעוצבות, קישוטי חגים ופסלים קטנים, חותמות בעבודת יד, מסגרות תמונה מגולפות, תכשיטים עם חריטה אישית.
כדי לחרוט עץ אחר עץ בעזרת סט אזמלים, יש לבצע את ההליך הבא: שלב 1 - הכנת משטח העץ: שייפו את העץ באמצעות נייר זכוכית עדין יותר ויותר, החל מגס לדק, כדי להשיג משטח חלק. אם הוא כבר חלק, דלגו על שלב זה.
שלב 2 - סקיצה של העיצוב: אם יש לכם עיצוב ספציפי בראש, שרטטו אותו על העץ בעזרת עיפרון. או לחלופין ניתן להדפיס אותו על נייר, לגזור אותו ולהדביק אותו ישירות על העץ.
שלב 3 - תחילת עיצוב קווי המתאר: החזיקו את האזמל או החרטום בזווית והשתמשו בפטיש העץ כדי לדפוק עליו בעדינות, תוך כדי מעקב אחר קווי העיצוב. פשוט שרטטו את הקימורים והדוגמאות הישרות של העיצוב.
שלב 4 - הסרת הנייר: לאחר שסימנתם את קווי המתאר המלאים של העיצוב, הסירו את נייר העיצוב שהדבקתם בעזרת מגרד כרטיסים.
שלב 5 - העמקת החריטה: כעת, הגיע הזמן לחרוט עמוק יותר. לעיצוב בולט יותר, עברו על הקווים המגולפים מספר פעמים. השתמשו בקווים מגולפים לחיתוכים בצורת V ובחריצים לעיצובים מעוגלים או מחוררים.
שלב 6 - ניקוי המשטח: הסירו שבבי עץ ואבק בעזרת מברשת רכה. ניתן גם לנגב את המשטח
עבודה עם עט חריטה וגילוף
אנחנו אוהבים להוסיף ליצירה שלנו עומק, טקסטורה ומשמעות אישית. עט החריטה והגילוף הוא כלי קטן אך עוצמתי, שמאפשר לנו לקחת חומרים פשוטים – עץ, זכוכית, מתכת או אבן רכה – ולהפוך אותם לייחודיים. ברגע שהתחלנו לעבוד איתו, גילינו עד כמה הוא פותח דלת לעולם חדש של יצירתיות.
כשעבדנו עם עט חריטה בפעם הראשונה, הופתענו עד כמה הוא דומה לעט רגיל. מחזיקים אותו באותה צורה, אבל במקום דיו הוא מצויד בראש מסתובב או מחודד שמסיר שכבה מהחומר. כל קו שאנחנו מציירים הופך מיד לחלק בלתי נפרד מהמשטח. זה שונה מצבע או טוש – כאן התוצאה נשארת לנצח.
רעיונות לעבודה עם עט חריטה וגילוף?
האפשרויות כמעט אינסופיות.
על עץ – מגלפים שמות, דוגמאות, או מוסיפים עיטורים ללוחות, קופסאות ותמונות.
על זכוכית – חורטים עיטורים עדינים, כותבים הקדשות אישיות על כוסות, בקבוקים או צנצנות.
על מתכת – מסמנים כלים אישיים, יוצרים תוויות או מוסיפים ציור קטן שמייחד.
על אבן רכה או קרמיקה – מציירים דוגמאות גיאומטריות או סמלים, וכל חריטה כזו נשארת לאורך זמן.
אחד היתרונות הגדולים של הכלי הזה הוא הדיוק. גם מי שאינו צייר מנוסה יכול להשתמש בשבלונה או בנייר קופי, מעבירים את הציור וחורטים מעליו. אפשר להוסיף לכך מגוון ראשים מתחלפים – מחודדים לקווים דקים, עגולים למילוי והצללה, ראשים מצופי יהלום לזכוכית ומתכת – ותקבלו כלי אחד שמכסה עולם שלם של טכניקות.
ככל שתעבדו יותר עם עט החריטה, כך תבינו שזה לא רק כלי ליצירה, אלא ממש מתנה בשבילכם. אפשר להכין כוס עם חריטת שם, לוח עץ עם ציור, או אפילו תכשיט מתכתי עם הקדשה אישית. כל פריט כזה הופך לייחודי ואי אפשר למצוא אותו בשום חנות.
עט החריטה והגילוף מאפשר לנו לשלב דיוק טכני עם השראה חופשית. זהו כלי שמביא את היצירתיות שלנו קדימה, ונותן לנו אפשרות להעניק לכל חפץ מגע אישי, אינטימי ומרגש.
חריטה על כוס זכוכית עם עט חריטה
מתחילים בבחירת כוס זכוכית פשוטה או לוח קטן, כזה שלא תחששו לקלקל בניסיון ראשון. חשוב שזאת תהיה זכוכית עבה ולא מחוסמת, כדי שלא תיסדק במהלך העבודה.
שוטפים ומייבשים היטב את הכלי. מנקים עם אלכוהול כדי להסיר שומן או לכלוך. כשתעשו זאת, יתקבל משטח חלק שמוכן לחריטה.
מקבעים את הכוס כך שלא תזוז. מניחים אותה על מגבת מקופלת או משטח גומי, ואם רוצים יציבות נוספת יש להניח דברים כבדים משני צדדים או שקית חול בתוכה.
מכניסים דף עם שם מודפס או ציור פשוט אל תוך הכוס, או מדביקים שבלונה מבחוץ. מצמידים בנייר דבק כדי שהדוגמה תישאר מקובעת.
מחזיקים את עט החריטה כמו עיפרון, נשענים עם שורש כף היד על המשטח ומתחילים לעבור על הקווים בעדינות עם ראש מחודד. עובדים במקטעים קצרים, בלי לחץ חזק.
חוזרים שוב על הקווים עד שהם נראים ברורים וחדים. כשסיימתם לעבור על כל המתאר, יש לכם בסיס נקי וברור להמשך.
מחליפים לראש כדורי קטן ומתחילים להצליל את האזור סביב השם או הצורה. בתנועות מעגליות עדינות יוצרים אפקט כפור עדין שמבליט את החריטה.
עוצרים מדי פעם, מנגבים את האבק ובודקים מול אור, אם יש מקומות דהויים, עוברים שוב עד שהכול נראה אחיד.
מסירים את השבלונה ומנקים שוב באלכוהול. מי שרוצה לשדרג יכול למלא את החריטה בצבע זכוכית או טוש שמן, לנגב את העודפים ולתת גוון נוסף לאותיות.
מסיימים בשטיפה עדינה וייבוש. עכשיו הכוס הפשוטה הפכה לפריט אישי עם חריטה, מתנה מיוחדת או פריט דקורטיבי לבית.
חריטה עם דרמל שהוא קצת יותר עבה להחזקה
חריטה על בקבוק
בין מלאכה לאמנות (וָואבִּי־סָאבִּי ומסורות נוספות)
כשעובדים עם עץ, מגלים מהר מאוד שכל חתיכת חומר מספרת סיפור אחר. יש עץ רך ונכנע, ויש עץ צפוף ועקשן. כשאנו מגלפים או חורטים אנחנו לא מנסים לנצח את החומר, אלא לשתף פעולה: להבין את הכיוון של הסיבים, להרגיש את הקשב של היד, ולתת לסימני המפסלת להישאר כשהם מוסיפים אופי.
הגילוף הוא מלאכה ישירה. מפסלת, סכין ופטיש קטן מספיקים כדי להפוך גזיר עץ לקערה, כף או כלי קטן. מתחילים בהסרה גסה, עוברים לקווים מדויקים יותר, ובסוף משאירים את פני השטח טבעיים – שמן פשתן או דונג דבורים, וזה הכל.
הרעיון של וָואבִּי־סָאבִּי נותן למלאכה הזו הקשר עמוק: יופי שנמצא באי־שלמות, סימטריה חלקית, וגילוי של חומרים כפי שהם. העץ לא חייב להיות מהוקצע לגמרי; חריץ קטן, פגם טבעי, או קו שאינו מושלם – כולם חלק מהמשמעות.
זרקור אמן – כלים טבעיים בסגנון יפני/סיני
בעבודות של מגלפים במזרח הרחוק אפשר לראות גישה תפקודית וטבעית במיוחד: קערות וכפות שמוגשות כפי שנולדו מהעץ, עם סימני מפסלת גלויים ושכבת שמן דקה בלבד. כך, למשל, מגלף יפני כפרי כמו מר איוואמיצו (Mr. Iwamitsu) מציג צלחות וקערות יד־חרושות שנשארות "חיות" על השולחן – יומיומיות אך חד־פעמיות באופי שלהן.
טכניקה מסורתית – מחרטה ברגל
בכפרים מסוימים בסין משתמשים עד היום במחרטות רגל וכלים ידניים כדי לחרוט קערות מקשה אחת. הטכניקה הזו שומרת על קצב עבודה איטי ומדויק, ומותירה את הטקסטורה הטבעית של העץ גלויה. למי שמחפש השראה – חפשו ברשת הדגמות של foot-powered lathe.
אמנות דונג־יאנג היא סגנון גילוף סיני מסורתי שמקורו בעיר דונג־יאנג שבמחוז ג’ג’יאנג. העבודות כוללות רהיטי עץ, מחיצות וקישוטי פנים מרובי פרטים: פרחים, ציפורים, נופים ומוטיבים מיתולוגיים. כל פריט נחרט ביד בסבלנות רבה, והתוצאה משלבת דיוק קיצוני עם תחושת חיות טבעית.
קוקה (Kuksa) – פינלנד
בצפון אירופה קיימת מסורת עתיקה של גילוף "קוקה" – ספל אישי מגוש עץ אחד, לרוב משורש ליבנה. הקוקה נחשבת חפץ אישי שמלווה את בעליה לאורך שנים רבות. כל קוקה היא חד־פעמית, עם סימני גילוף גלויים שמזכירים את הקשר הישיר בין היד לחומר. המסורת הזו מהדהדת את רעיון הוָאבִּי־סָאבִּי: יופי שבפשטות, שימושיות, והשלמה עם פגמים טבעיים.
