אמנות עתיקה מאוד- המילה פסיפס הגיעה לעברית מהמילה היוונית פּסֶפוֹס שמשמעותה המילולית היא אבן.פיסות הפסיפס, עשויות אבנים המשובצות יחדיו בתוך חומר כמו מלט המחבר ביניהן. בעת העתיקה שימש הפסיפס כחיפוי רצפה במבני ציבור, מבני דת, בתי מרחץ, בתי מגורים ועוד. הפסיפס המודרני יכול לכלול חומרים ודבקים שונים שלא שימשו את בעלי המקצוע בעבר ולטעמי הוא עוד אמצעי נפלא לשדרוג וחידוש רהיטים.
חוץ מאבני פסיפס מוכנות אפשר להשתמש בחומרים שונים כמו אבני זכוכית, אריחי קרמיקה, שברי כלים, חלוקי נחל ועוד. אפשר לשבור אותם בצורה חופשית ואפשר לחתוך עם כלי החיתוך המיועדים לכך, אבל בשביל שיצא מדויק צריך להתאמן הרבה. עדיף גם להשתמש בדבק 305 שהוא הרבה יותר נוח לשימוש וכמובן רובה במבחר צבעים כדי לאטום את המרווחים בין האריחים. את הרובה יש לנגב היטב עם ספוג או סמרטוט לח שתשטפו ןתסחטו כל הזמן בקערת מים שתניחו בקרבתכם, אחרת האבנים מסתתרות מתחת לרובה ולא נחשפות בשלמותם
טכניקת הפסיפס ההפוכה היא שיטה מיוחדת ליצירת פסיפס, שבה מניחים את החלקים הפוכים על גבי משטח זמני ולאחר מכן מעבירים אותם אל המשטח הקבוע. שיטה זו מאפשרת ליצור משטח חלק ומדויק יותר, והיא מתאימה במיוחד לעבודות גדולות או לפרויקטים שבהם יש צורך בדיוק גבוה.
שלב 1: חומרים וכלים נדרשים
חתיכות פסיפס (זכוכית, קרמיקה, אבנים וכו')
נייר קראפט או נייר שקוף או ניילון עבה
דבק זמני (כגון דבק נייר)
משטח קבוע (בטון, עץ, קרמיקה וכו')
דבק פסיפס מתאים
רובה למילוי המרווחים
ספוג ומטלית לניקוי
צבעים או לכה לגימור
שלב 2: תכנון העיצוב
שרטטו את העיצוב על נייר קראפט או נייר שקוף בגודל הרצוי.
סדרו את חתיכות הפסיפס כשהן הפוכות (החלק הקדמי כלפי מטה) על גבי הנייר בהתאם לעיצוב.
הדביקו את החתיכות בעדינות עם דבק זמני כדי שיישארו במקומן עד ההעברה למשטח הקבוע.
שלב 3: העברת הפסיפס למשטח הקבוע
הכינו את המשטח הקבוע על ידי מריחת שכבה אחידה של דבק פסיפס.
הרימו בזהירות את הנייר עם חתיכות הפסיפס (ההפוכות) והיפכו אותו על המשטח כך שהדבק ייגע בגב החתיכות.
לחצו בעדינות על הנייר כדי לוודא שכל החלקים נדבקו היטב.
אפשרו לדבק להתייבש לחלוטין לפני הסרת הנייר (לרוב כ-24 שעות).
שלב 4: הסרת הנייר וסיום ההדבקה
הרטיבו מעט את הנייר כדי לרכך אותו ולהקל על ההסרה.
קלפו בעדינות את הנייר כדי לחשוף את הפסיפס.
אם חלקים השתחררו, הדביקו אותם מחדש עם מעט דבק.
שלב 5: מריחת רובה
בחרו רובה בצבע מתאים ומרחו אותה בעזרת שפכטל לתוך המרווחים שבין החתיכות.
השתמשו בספוג לח כדי להסיר עודפי רובה מהפסיפס ולשפשף היטב עד לחשיפת האבנים.
אפשרו לרובה להתייבש בהתאם להוראות היצרן.
שלב 6: גימור וניקוי
לאחר שהרובה התייבשה לחלוטין, נקו את הפסיפס בעדינות עם מטלית לחה.
ניתן למרוח לכה או חומר מגן כדי לשמור על העמידות והברק של היצירה.
התקינו או הציבו את הפסיפס במקום הרצוי.
טיפים חשובים:
הקפידו להדביק את החלקים בסדר נכון כדי להימנע מהיפוכים לא מכוונים.
השתמשו בנייר שקוף אם תרצו לראות את העיצוב דרך הנייר.
התאימו את סוג הדבק למשטח הקבוע שלכם לקבלת תוצאה עמידה.
נסו את הטכניקה על דגם קטן לפני עבודה על יצירה גדולה.
מי שמכיר אותי כבר יודע שאני תמיד מחפשת את הלא סטנדרטי והמאוד מיוחד, כך הגעתי לסטודיו Solange Piffer Mosaicos ונסחפתי אחר היצירתיות, הצבעוניות, היופי והתעוזה לשנות, להתקדם ולהמציא את הפסיפס מחדש והכי חשוב, הכל על טהרת מחזור של כלים שבורים.
היה קשה מאוד למצוא סרטון ממצה, לבסוף נמצא הגואל בספרדית בסרטון הזה
(אפשר רק לראות ולהבין ואפשר בהגדרות לשים תרגום בעברית)
עבודות יפיפיות, ואני התמכרתי לתרנגולות שזנבן עשוי מאוספים של שולי צלחות מעוטרות ואת המראה הכפרי שלהם, משלימה מסגרת עץ משופשפת היטב.
איך חותכים את השפה של הצלחת בלי לשבור אותה??? הנה הדרך הנכונה לעשות זאת.
הפטנט כאן הוא לערבב מלט עם דבק כדי ליצור נפח להשוואת הגובה בין החתיכות ולהדביק אותן כך שלא ייווצרו כיסי אוויר.
לבסוף מילוי התרנגול באותו הדבק כתחליף לרובה הרגילה
אהבתי מאוד את השימוש בשברי החרסינה העדינה בסגנון וינטג' או שאבי שיק, עם הוורדים וצבעי הפסטל המרגיעים ולמרות שהסגנון כאן כבר שנים רבות, עדין לא נס לחו.
מצאתי הדרכה נחמדה לפסיפס על נעל וכל מה שצריך לעשות זה לחתוך את תחבושות הגבס לחתיכות מתאימות, לטבול אותן במים חמים ולהספיגן היטב, לפרוס אותן על הנעלים תוך כדי החלקה שייצמדו היטב ויהוו בסיס מוצק להדבקה. אחרי יבוש טוב, אפשר להתחיל להדביק את הפסיפס
אם תרצו להדביק על מגפי גומי, יש למלא אותם תחילה בבטון וכדי שיוכלו לשמש כעציצים, יש לדחוס כלי מרוח בשמן או וזלין אל תוך הבטון בעודו רטוב.
אנג'לה איבס היא אמנית בריטית המתמחה בפסיפסים עכשוויים. הרקע שלה כמעצבת טקסטיל מעיד שיש לה זיקה חזקה לצבעים ומרקמים. את תכשיטי הפסיפס היא חותכת ביד ובסגנון הייחודי לה מרכיבה פסיפסים ומשלבת אותם עם חומרים אחרים בצורה שונה ומרעננת.
בהשראת יופייה של האמנות המודרנית, קרול שוקייר אוייג'אן, ילידת 1966 בביירות, לבנון, שיקפה נאמנה באמנותה את מורשתה הלבנונית-יוונית. המסע שלה לעולם האימפרסיוניזם התחיל כשרטוטים גאוניים בגיל רך מאוד ועוצב עוד יותר באמצעות השכלה אקדמית
קרול מציירת ומפסלת אך אהבתי במיוחד את עבודות הפסיפס המשגעות שלה המפליגות לעולמות של נסיכות וחלומות והמון פרטים קטנים ומדויקים.
אנשים מרבים לשאול אותי על החומרים, כי לפעמים קשה להבין מההדרכות מהם החומרים ואיך ממירים אותם לחומרים שיש בארץ. אז הנה החומרים!
החומרים והכלים הנחוצים :
קופסת שימורים
כף שפכטל
מזלג
דבק (פסיפס, או צמנט, שרמיק, בי.ג'י בונד,טיח או אחר )
חלוקי נחל או אבנים קטנות ושטוחות (יש במשתלות)
רובה
ספוג ומים
1. לקחת קופסת שימורים ריקה בגודל הרצוי לכם , לנקות אותה היטב ולייבש, לחורר חורי ניקוז בתחתית, ליציאת המים .
2. למרוח דבק שפכטל עם הכף על אזור קטן של הקופסה, לחרוץ חריצים עם מזלג ולהדביק את האבנים בצפיפות כזו שישאר מקום להכניס את הרובה בסוף. להמשיך כך עד לציפוי כל הקופסה באבנים.
בתמונה זאת האבנים מגיעות כשהן מודבקות על רשת. אם יש לכם אחת כזאת ותרצו להשתמש בה, אז זאת הדרך : יש לחתוך את הרשת בגודל הקופסה ולמרוח את כל הקופסה בשכבה של כ-5 מ''מ, לפרוס באופן שווה את הרשת עם האבנים על הקופסה ולדחוף את הרשת אל תוך השפכטל כדי שהאבנים יבואו במגע עם הדבק גם.
3 . להניח את הקופסה ליבוש ליממה אחת (24 שעות)!
4. להכין רובה בצבע המועדף עליכם ולפי הוראות היצרן, למרוח ולמלא את כל החריצים בין האבנים עם כף השפכטל.
5. כשהרובה מתייצבת ולפני שהיא מתייבשת (כשיבש קשה מאוד לנקות), לוקחים ספוג לח מנקים היטב ומסירים עם ספוג לח את הרובה מכל האבנים (לא מהחריצים).
זהו !!! תראו כמה שזה פשוט, יפה ודקורטיבי!
באותה השיטה אפשר לכסות אזורים נרחבים של רהיטים, קירות גדרות ופסיפס בעבודת יד לרצפה
לסדר את הפקקים על המגש העגול בצורת חורים של כפתור, להרים פקק אחר פקק ולחרוט את פנים הפקק ואת האזור שמתחתיו כדי לסמן את המיקום וליצור משטח מחוספס לאפר לדבק להצמד טוב אל המשטח.
למלא את הפקקים בדבק חם ולמרוח את המשטח מתחתם גם בדבק חם, להדביק וללחוץ עד שהפקק נדבק למקומו, ייבוש קצר שלאחריו יש לרסס או למרוח היטב שמן על כל הכלי כדי שהבטון שניצוק, לא ידבק למשטח.
הכנת המלט תתבצע לפי ההוראות כאן או על העטיפה ! ישנה דרך נוספת שניסתה שיר אבן-הר ריבקין.
שיר סיפרה לנו בקבוצת מועדון אמנות שימושית שהיא ערבבה מלט עם מים למרקם של גבינה, הוסיפה דבק פלסטיק וכששמה את האבן ליבוש כסתה אותה בסמרטוט לח, ליבוש איטי כדי שלא שהמלט לא יתפוצץ. אתם מוזמנים גם לנסות מלט כזה עם תמצאו, כשהמלט יהיה מוכן במרקמו הגבינתי, יש לשפוך את העיסה לתוך המגש עד כדי מילויו, יש לטפוח עם מגש העיסה על הרצפה, כדי שהמלט יתפזר שווה על כל השטח וכל בועות האוויר יצאו ו......להניח להתייבש.
אם יש לכם שברי כלים או כלי חרסינה, קרמיקה שתרצו להיפטר מהם, פשוט תכניסו אותם לשקית בד או מגבת ותשברו אותם עם פטיש, בעדינות כדי לא לעשות רסק של שברים. אפשר להשתמש גם בחלוקי נחל.
לרסס בספרי דבק קל (לא חזק, רק שיצמידו את הפסיפס למקום שלא יזוז כששמים עליו את הבטון), תבנית עגולה ולהדביק את השברים כשהצד היפה פונה כלפי מטה, אל הכלי.
אפשר לסדר את האבנים בצורה צפופה או מרווחת, איך שאתם אוהבים רק להשאיר טיפה מקום לבטון שיוכל להיכנס בין האבנים. אחרי סידור האבנים, יש לערבב את הבטון לפי ההוראות על השקית ולשפוך בזהירות על אבני הפסיפס.
לשטח היטב בשכבה עבה ולמלא את התבנית עד חצי גובה התבנית, להוסיף רשת ברזל פנימה, כדי לחזק את הבטון ולמנוע סידוק ולמלא את שאר התבנית, עד לקצה, בבטון נוסף.
את האבן להוציא מהתבנית בעודה רטובה (אחרי יבוש רק עד שהבטון מתייצב) להוציא ולהניח על ניילון להתייבשות סופית ! כדאי כל כמה שעות להרטיב את הבטון עם מים כדי שלא יתפוצץ. אפשר למרוח לכה אבל ממש לא חובה ! מה שנשאר זה לסדר את האבנים בגינה וכמובן ליהנות.