גילוף וחריטה הם אומנויות עתיקות שהחלו עוד בימי קדם. כבר במצרים העתיקה השתמשו במגוון טכניקות על מנת ליצור יצירות אמנותיות על פני אבן ועץ. שימושים בגילוף וחריטה במהלך ההיסטוריה, שימשו למטרות רבות, כמו: פסלים דתיים, אלילים ודמויות מיתולוגיות, סמלים שבטיים ומסכות טקסיות, כלי בית מעץ – קערות, כפות, קופסאות, רהיטים מגולפים לקישוט בתים ובתי תפילה, חותמות עץ לדיו, תבניות לאפייה או הטבעה ועוד.
הגילוף והחריטה נמצאים בשימוש נרחב בעולם האמנות, התעשייה והעיצוב. אמנים משתמשים בטכניקות אלו כדי לבטא רעיונות ודימויים, בעוד שמעצבים משתמשים בהן כדי ליצור מוצרים ייחודיים ודקורטיביים.
ההבדל בין גילוף וחריטה?
גילוף (Carving) - הוא צורה של פיסול בעץ בעזרת אזמל, סכין גילוף או בעזרת כלים אחרים., הגילוף נעשה בטכניקת הסרת חומר, בעיקר בעץ ואבן, ליצירת צורות תלת-ממדיות כמו דמויות, כלי קיבול או עיטורים בולטים מאוד, מפוסלים בעץ וחומר עם עומק, היקפים ונפח.
חריטה (Engraving) - מתבצעת לרוב על משטחים שטוחים, באמצעות קווים ועיטורים, ללא גילוף עומק. מה שנקרא איור בעץ, במתכת, באבן ואפילו בזכוכית.
גילוף ידני הוא תחום נגיש, לא מאוד יקר, ואפשר להתחיל לעבוד בבית עם מינימום ציוד ובלי כלי חשמל. העבודה מתבצעת עם כלים חדים, בעץ רך יחסית – ויש צורך בזהירות, ריכוז, והרבה סבלנות.
🪵 כלי חריטה וגילוף בעץ בסיסיים
עבודת גילוף בעץ מתחילה בהיכרות עם הכלים הנכונים. אלה הכלים העיקריים, והשימוש בהם, וטיפים לעבודה נכונה.
👌חומרים לעבודה: עץ רך (טיליה, אורן), אבן סבון, מתכת רכה (נחושת, אלומיניום), זכוכית או קרמיקה.
בטיחות בעבודה חובה: התמשו בכפפות ומשקפי מגן. כוונו את הכלים הרחק מהגוף. הצמידו את החומר לשולחן עם מהדק/מלחציים ולא ביד חופשית. שמרו על כלים חדים כי כלי קהה מסוכן יותר.
שלבי עבודה – גילוף:
שרטוט סקיצה – סמנו בעיפרון את הצורה על פני השטח.
חיתוך ראשוני – הסירו שכבות גדולות של חומר ליצירת הצורה הכללית.
פירוט ועדינות – עבדו עם איזמל קעור או בצורת V ליצירת פרטים עדינים.
שיוף וגימור – לטשו בנייר שיוף עדין והוסיפו שמן פשתן או שעווה טבעית.
גילוף עם סכינים למתחילים:
ווד וויטלינג 101 הכין פוסט/הדרכה מצולמת ומומלצת לגילוף ידני הכוללת המלצה לסכין גילוף ואבן משחזת וממליץ להשקיע בסכין טובה
Nadav Art and Wood הוא ערוץ יוטיוב עם המון הדרכות גילוף למתחילים עם סכינים מותאמות וממש מומלץ להיכנס ולראות קודם כל את הסרטון על כלי/סכיני הגילוף המועדפים עליו
גילוף כף מאפס
חריטה
שלבי עבודה לחריטה:
הכנת משטח – נקו משומן ואבק.
יצירת דוגמה – ציירו בעיפרון או השתמשו בשבלונה.
חרטו בקווים עדינים עם מחט או כלי ייעודי.
העמקת קווים – עברו שוב ליצירת עומק ברור.
גימור – השתמשו בנייר שיוף עדין או בפוליש (במתכת או בזכוכית).
התחילו מחומרים פשוטים וזולים לפני מעבר לעץ קשה או מתכת.
הקפידו להשחיז את הכלים – עבודה חדה היא עבודה בטוחה.
לוחות עץ עם משפטים חרוטים על ידי חריטה בצורב עץ, כפות עץ מעוצבות, קישוטי חגים ופסלים קטנים, חותמות בעבודת יד, מסגרות תמונה מגולפות, תכשיטים עם חריטה אישית.
כדי לחרוט עץ אחר עץ בעזרת סט אזמלים, יש לבצע את ההליך הבא: שלב 1 - הכנת משטח העץ: שייפו את העץ באמצעות נייר זכוכית עדין יותר ויותר, החל מגס לדק, כדי להשיג משטח חלק. אם הוא כבר חלק, דלגו על שלב זה.
שלב 2 - סקיצה של העיצוב: אם יש לכם עיצוב ספציפי בראש, שרטטו אותו על העץ בעזרת עיפרון. או לחלופין ניתן להדפיס אותו על נייר, לגזור אותו ולהדביק אותו ישירות על העץ.
שלב 3 - תחילת עיצוב קווי המתאר: החזיקו את האזמל או החרטום בזווית והשתמשו בפטיש העץ כדי לדפוק עליו בעדינות, תוך כדי מעקב אחר קווי העיצוב. פשוט שרטטו את הקימורים והדוגמאות הישרות של העיצוב.
שלב 4 - הסרת הנייר: לאחר שסימנתם את קווי המתאר המלאים של העיצוב, הסירו את נייר העיצוב שהדבקתם בעזרת מגרד כרטיסים.
שלב 5 - העמקת החריטה: כעת, הגיע הזמן לחרוט עמוק יותר. לעיצוב בולט יותר, עברו על הקווים המגולפים מספר פעמים. השתמשו בקווים מגולפים לחיתוכים בצורת V ובחריצים לעיצובים מעוגלים או מחוררים.
שלב 6 - ניקוי המשטח: הסירו שבבי עץ ואבק בעזרת מברשת רכה. ניתן גם לנגב את המשטח
עבודה עם עט חריטה וגילוף
אנחנו אוהבים להוסיף ליצירה שלנו עומק, טקסטורה ומשמעות אישית. עט החריטה והגילוף הוא כלי קטן אך עוצמתי, שמאפשר לנו לקחת חומרים פשוטים – עץ, זכוכית, מתכת או אבן רכה – ולהפוך אותם לייחודיים. ברגע שהתחלנו לעבוד איתו, גילינו עד כמה הוא פותח דלת לעולם חדש של יצירתיות.
כשעבדנו עם עט חריטה בפעם הראשונה, הופתענו עד כמה הוא דומה לעט רגיל. מחזיקים אותו באותה צורה, אבל במקום דיו הוא מצויד בראש מסתובב או מחודד שמסיר שכבה מהחומר. כל קו שאנחנו מציירים הופך מיד לחלק בלתי נפרד מהמשטח. זה שונה מצבע או טוש – כאן התוצאה נשארת לנצח.
רעיונות לעבודה עם עט חריטה וגילוף?
האפשרויות כמעט אינסופיות.
על עץ – מגלפים שמות, דוגמאות, או מוסיפים עיטורים ללוחות, קופסאות ותמונות.
על זכוכית – חורטים עיטורים עדינים, כותבים הקדשות אישיות על כוסות, בקבוקים או צנצנות.
על מתכת – מסמנים כלים אישיים, יוצרים תוויות או מוסיפים ציור קטן שמייחד.
על אבן רכה או קרמיקה – מציירים דוגמאות גיאומטריות או סמלים, וכל חריטה כזו נשארת לאורך זמן.
אחד היתרונות הגדולים של הכלי הזה הוא הדיוק. גם מי שאינו צייר מנוסה יכול להשתמש בשבלונה או בנייר קופי, מעבירים את הציור וחורטים מעליו. אפשר להוסיף לכך מגוון ראשים מתחלפים – מחודדים לקווים דקים, עגולים למילוי והצללה, ראשים מצופי יהלום לזכוכית ומתכת – ותקבלו כלי אחד שמכסה עולם שלם של טכניקות.
ככל שתעבדו יותר עם עט החריטה, כך תבינו שזה לא רק כלי ליצירה, אלא ממש מתנה בשבילכם. אפשר להכין כוס עם חריטת שם, לוח עץ עם ציור, או אפילו תכשיט מתכתי עם הקדשה אישית. כל פריט כזה הופך לייחודי ואי אפשר למצוא אותו בשום חנות.
עט החריטה והגילוף מאפשר לנו לשלב דיוק טכני עם השראה חופשית. זהו כלי שמביא את היצירתיות שלנו קדימה, ונותן לנו אפשרות להעניק לכל חפץ מגע אישי, אינטימי ומרגש.
חריטה על כוס זכוכית עם עט חריטה
מתחילים בבחירת כוס זכוכית פשוטה או לוח קטן, כזה שלא תחששו לקלקל בניסיון ראשון. חשוב שזאת תהיה זכוכית עבה ולא מחוסמת, כדי שלא תיסדק במהלך העבודה.
שוטפים ומייבשים היטב את הכלי. מנקים עם אלכוהול כדי להסיר שומן או לכלוך. כשתעשו זאת, יתקבל משטח חלק שמוכן לחריטה.
מקבעים את הכוס כך שלא תזוז. מניחים אותה על מגבת מקופלת או משטח גומי, ואם רוצים יציבות נוספת יש להניח דברים כבדים משני צדדים או שקית חול בתוכה.
מכניסים דף עם שם מודפס או ציור פשוט אל תוך הכוס, או מדביקים שבלונה מבחוץ. מצמידים בנייר דבק כדי שהדוגמה תישאר מקובעת.
מחזיקים את עט החריטה כמו עיפרון, נשענים עם שורש כף היד על המשטח ומתחילים לעבור על הקווים בעדינות עם ראש מחודד. עובדים במקטעים קצרים, בלי לחץ חזק.
חוזרים שוב על הקווים עד שהם נראים ברורים וחדים. כשסיימתם לעבור על כל המתאר, יש לכם בסיס נקי וברור להמשך.
מחליפים לראש כדורי קטן ומתחילים להצליל את האזור סביב השם או הצורה. בתנועות מעגליות עדינות יוצרים אפקט כפור עדין שמבליט את החריטה.
עוצרים מדי פעם, מנגבים את האבק ובודקים מול אור, אם יש מקומות דהויים, עוברים שוב עד שהכול נראה אחיד.
מסירים את השבלונה ומנקים שוב באלכוהול. מי שרוצה לשדרג יכול למלא את החריטה בצבע זכוכית או טוש שמן, לנגב את העודפים ולתת גוון נוסף לאותיות.
מסיימים בשטיפה עדינה וייבוש. עכשיו הכוס הפשוטה הפכה לפריט אישי עם חריטה, מתנה מיוחדת או פריט דקורטיבי לבית.
חריטה עם דרמל שהוא קצת יותר עבה להחזקה
חריטה על בקבוק
בין מלאכה לאמנות (וָואבִּי־סָאבִּי ומסורות נוספות)
כשעובדים עם עץ, מגלים מהר מאוד שכל חתיכת חומר מספרת סיפור אחר. יש עץ רך ונכנע, ויש עץ צפוף ועקשן. כשאנו מגלפים או חורטים אנחנו לא מנסים לנצח את החומר, אלא לשתף פעולה: להבין את הכיוון של הסיבים, להרגיש את הקשב של היד, ולתת לסימני המפסלת להישאר כשהם מוסיפים אופי.
הגילוף הוא מלאכה ישירה. מפסלת, סכין ופטיש קטן מספיקים כדי להפוך גזיר עץ לקערה, כף או כלי קטן. מתחילים בהסרה גסה, עוברים לקווים מדויקים יותר, ובסוף משאירים את פני השטח טבעיים – שמן פשתן או דונג דבורים, וזה הכל.
הרעיון של וָואבִּי־סָאבִּי נותן למלאכה הזו הקשר עמוק: יופי שנמצא באי־שלמות, סימטריה חלקית, וגילוי של חומרים כפי שהם. העץ לא חייב להיות מהוקצע לגמרי; חריץ קטן, פגם טבעי, או קו שאינו מושלם – כולם חלק מהמשמעות.
זרקור אמן – כלים טבעיים בסגנון יפני/סיני
בעבודות של מגלפים במזרח הרחוק אפשר לראות גישה תפקודית וטבעית במיוחד: קערות וכפות שמוגשות כפי שנולדו מהעץ, עם סימני מפסלת גלויים ושכבת שמן דקה בלבד. כך, למשל, מגלף יפני כפרי כמו מר איוואמיצו (Mr. Iwamitsu) מציג צלחות וקערות יד־חרושות שנשארות "חיות" על השולחן – יומיומיות אך חד־פעמיות באופי שלהן.
טכניקה מסורתית – מחרטה ברגל
בכפרים מסוימים בסין משתמשים עד היום במחרטות רגל וכלים ידניים כדי לחרוט קערות מקשה אחת. הטכניקה הזו שומרת על קצב עבודה איטי ומדויק, ומותירה את הטקסטורה הטבעית של העץ גלויה. למי שמחפש השראה – חפשו ברשת הדגמות של foot-powered lathe.
אמנות דונג־יאנג היא סגנון גילוף סיני מסורתי שמקורו בעיר דונג־יאנג שבמחוז ג’ג’יאנג. העבודות כוללות רהיטי עץ, מחיצות וקישוטי פנים מרובי פרטים: פרחים, ציפורים, נופים ומוטיבים מיתולוגיים. כל פריט נחרט ביד בסבלנות רבה, והתוצאה משלבת דיוק קיצוני עם תחושת חיות טבעית.
קוקה (Kuksa) – פינלנד
בצפון אירופה קיימת מסורת עתיקה של גילוף "קוקה" – ספל אישי מגוש עץ אחד, לרוב משורש ליבנה. הקוקה נחשבת חפץ אישי שמלווה את בעליה לאורך שנים רבות. כל קוקה היא חד־פעמית, עם סימני גילוף גלויים שמזכירים את הקשר הישיר בין היד לחומר. המסורת הזו מהדהדת את רעיון הוָאבִּי־סָאבִּי: יופי שבפשטות, שימושיות, והשלמה עם פגמים טבעיים.
מזה כמה שנים אני עוקבת בשקיקה אחרי אוצרות האמנות של ההיסטוריה הקדומה, מהיצירה הפשוטה של האמנות הפרהיסטורית ועד לפסלי הענק המגליתים המגולפים וחצובים באבן והאמנות המאורגנת של מצרים, מסופוטמיה דרום אמריקה, אסיה ועוד. ככל שהתבוננתי על האמנות הקדומה, שמתי לב לכך שיצירות ומבנים שמתוארכים לאותם פרקי זמן כמעט, נראים שונים לחלוטין זה מזה – חלקם מפותחים מאוד עם גילופי תבליט ותלת-ממד, ענקים, מרשימים ומסובכים שכמעט בלתי ניתנים להעתקה ולעומתם יצירות אחרות נראות פרימיטיביות, שטוחות, פשוטות וכמעט ילדותיות כאילו תרבויות בלי שום קשר ביניהם. הסתירה הזו סקרנה אותי מאוד – כי איך ייתכן שבאותה תקופה התקיימו זו לצד זו רמות כה שונות של יצירה ותרבות?
אמנות פרהיסטורית – ראשית הדרך
מערות לסקו (צרפת) ואלטמירה (ספרד): ציורי מערות מרהיבים בני 17,000–14,000 שנה. הם מתארים ביזונים, סוסים וחיות נוספות, בצבעים טבעיים. הציורים אמנם מרשימים, אך הם שטוחים ופשוטים יחסית.
חפצים קטנים: חריטות על אבן או עצם, תכשיטים בסיסיים, וכלים פונקציונליים.
שככל הנראה הקשורים לציד, להישרדות או לטקסים פשוטים ומספרים את חיי היום יום, מה צדו, מה ראו וכו'.
האדם הפרהיסטורי ידע ליצור, אך בקנה מידה קטן ובצורות בסיסיות
בשלב מאוחר יותר מופיעה אמנות אחרת לחלוטין: המגליתים.
האתרים הבולטים הם גובקלי טפה (טורקיה), סטונהנג’ (אנגליה), סקסייוומאן. ומאצ’ו פיצ’ו (פרו) ועוד...
המאפיינים עמודי אבן ענקיים, גילופי ענק, תבליטים ותלת-ממד (באבן הכי קשה לחציבה ולגילוף) של חיות וסמלים, מבנים מונומנטליים עצומים עם אבנים מוחלקות שחתוכות כל כך ישר בעלות פינות חדות שזה נראה כאילו מכשיר לייזר עבר שם.
ידע אסטרונומי נרחב כי רוב המבנים מיושרים לשמש, לירח או לקבוצות כוכבים. סטונהנג’ למשל מכוון ליום ההיפוך הקיצי.
סטונהנג'
נראה כאילו ''שתי ידיים" שונות בבנייה
ובאתרים רבים נראה שילוב מבלבל
שמצד אחד – מבנים עצומים, מסותתים בדיוק גאוני.
מצד שני – קירות וכאילו תיקונים (שנראה שנבנו בשלבים מאוחרים יותר), שנבנו מאבנים קטנות ופשוטות.
כך למשל:
בגובקלי טפה יש עמודי תבליט עצומים עם גילופי חיות מדהימים, ומסביבן קירות מאבנים קטנות, לא מסודרות ונראות לא שייכות.
סקסייוומאן ובמאצ’ו פיצ’ו: קירות עצומים באבנים ענקיות מסודרות היטב ומשלימות פינות חסרות באבן הצמודה, הן מחוברות אחת לשנייה בלי שום חומר מדביק ונראות כאילו הן מולחמות ביחד ואילו התיקונים שלהם מרושלים ובנויים עם אבנים קטנות ובוץ ביניהם ונראים לא בסביבתם הטבעית.
גם במצרים: הפירמידות נבנו מבלוקים ענקיים, אך סביבן ובתיקוניהן רואים אבנים קטנות יותר.
אחד העמודים בגובקלי טפה
האתר גובקלי טפה
התבנית הזו חוזרת במקומות רבים ומעלה שאלה: האם הייתה כאן תרבות קדומה מתקדמת במיוחד, ותרבויות מאוחרות יותר פשוט השתמשו בשרידים ותיקנו באמצעים בסיסיים?
מצרים ומסופוטמיה – קצת שונה כי שם נוסף כבר הכתב לעיטור.
במסופוטמיה התפתחות כתב היתדות, לוחות חרס, זיגורטים מונומנטליים.
האנונקי של שומר
הזיגורת של אור
ובמצרים פירמידות עצומות, מקדשים, פסלים, עמודים ומבנים גדולים, מגולפים בצורות יפיפיות, תבליטים פחות מנופחים, הרבה ציורי קיר והירוגליפים.
במבט ראשון נדמה שהאמנות כאן אולי "פשוטה יותר" מהגילופים המגליתים. לא נראה שזו ירידה ברמת הגילוף אלא אולי סגנון אחר אבל עדין מאוד דומה??? יתכן והתרבויות הללו התקיימו במקביל, או שהשתמשו בידע ששרד מהתרבות המגליתים.
העמודים והקורות הצולבות (ארכיטרבים) עם הכתובות המצוירות במקדש איסנא
דמויותיהן של האלות ראש קוברה
עםדמויותיהן של האלות נחבת ווואדג'ת על החלק המרכזי של התקרה במקדש ח'נום באיסנא (נחבת ראש נשר ווואדג'ט עם ראש קוברה
השוואה בין
פרהיסטוריה למגליתים
קטגוריה
פרהיסטוריה
מגליתים
סוגי יצירה
חריטות פשוטות,
ציורים שטוחים
גילופי תבליט
ותלת־מימד, פסלים ועמודים
חומרים
אבן, עץ, עצם,
חימר בסיסי
אבן ענקית, עץ
מעובד, חימר מתקדם
רמת פירוט
קווים בסיסיים,
דמויות פשוטות
פרטים עשירים,
סמלים חוזרים
מטרה
פונקציונלית – ציד
וכלי עבודה
פולחן (לפי
ארכיאולוגים) או אסטרונומיה (גישה חלופית)
יישור אסטרונומי
לא נמצא יישור
מובהק
מיושרים לשמש, ירח
או כוכבים
רמה תרבותית
בסיסית, הישרדותית
מתקדמת, מאורגנת,
עם ידע הנדסי וחברתי
השוואה בין מגליתים
לתרבויות מאוחרות
קטגוריה
מגליתים
מצרים ומסופוטמיה
זמן
11,000–4,000 לפנה"ס
3,500 לפנה"ס ואילך
סוגי יצירה
עמודים ענקיים,
גילופי תבליט ותלת־מימד
כתיבה על לוחות
חרס, ציורי קיר שטוחים
חומרים
אבן ענקית, עץ,
חימר
חימר מעובד,
פפירוס, מתכות
רמת פירוט
גילופים עמוקים
ומורכבים
ציורים שטוחים,
פסלים בינוניים
מטרה
אסטרונומיה וחיבור
לשמים
חוק, מסחר, דת
מאורגנת
יישור אסטרונומי
מיושרים לשמש, ירח
וכוכבים
חלק מהמבנים
מיושרים אך לא שיטתיים
רמה תרבותית
ידע הנדסי
ואסטרונומי גבוה
ידע בירוקרטי
וחקלאי, אך ירידה בממדיות
אמנות שבטית – פשטות מול שיאים
אחרי התרבויות המגליתיות שיצרו מונומנטים אדירים, הופיעו במקומות אחרים (אפריקה, אמריקה, אוסטרליה, אסיה) ציורי שבטיים פשוטים, חריטות שטוחות ופשוטות וקישוטים בסיסיים.
זה יצר פער חד: שיאי ידע והנדסה מול ביטוי אמנותי פרימיטיבי – שלעתים הגיע אלפי שנים אחר כך.
מה קרה ???
כשמסתכלים לאחור אל העולם הקדום רואים תמונה לא אחידה:
מצד אחד – תרבויות מגליתיות שבנו מבנים אדירים, יישרו אותם לשמש ולכוכבים, ויצרו אמנות מורכבת.
מצד שני – אמנות שבטית פשוטה, ציורי מערות וחריטות שטוחות שנמשכת על פני אלפי שנים,
בהמשך – מצרים ומסופוטמיה, שהביאו את הכתיבה, החוק, הדת המאורגנת – אך השתמשו גם בשרידים קדומים או התקיימו לצדם.
ייתכן שהעולם הקדום היה מורכב משכבות שונות: תרבויות על שנעלמו, תרבויות פשוטות שחיו במקביל, ותרבויות חדשות שקמו אולי אחרי אסון גדול כמו המבול. והשאלה הגדולה נשארת פתוחה: מי באמת בנה את המגליתים, ולמה הידע הזה נעלם😲 ???
אז שנגלף משהו ??? הדרכות גילוף וחריטה בפוסט הבא !!!