מן השמים באו – סיפור האנונקי והבריאה הראשונה

                קטגוריה: שורשי האנושות והציוויליזציות הקדומות | סדרה: מן השמים באו – סיפור האנונקי

חלק ראשון

🌌 מן השמים באו: סיפור האנונקי והבריאה הראשונה

✍️ אז מה לי ולסיפור הזה ?

 סקרן אותי מאיפה התחיל הכול – ובטח שלא מבחינה דתית, אלא אנושית: איך נולד הרעיון של הבריאה, של האלים, של האדם? מי כתב את הסיפורים הראשונים, ומה הם ראו באמת כשהביטו לשמים?

במהלך השנים נחשפתי לכתבים השומריים, ללוחות החימר העתיקים ולתאוריות היצירתיות של זכריה סיצין (שגרמו לי לחשוב, איך לא חשבתי על זה קודם ), נדהמתי כמה שהם דומים לסיפורי התורה  והבנתי שייתכן והמיתולוגיות הקדומות (ברובן)  לא באמת  אגדות – אלא זיכרון ממשי של עידן קדום מאוד, שבו ישויות מתקדמות מאוד כנראה– האנונקי – ''ירדו מן השמים'' ויצרו את תחילת האנושות ולבני האדם לא היו את המילים המתאימות לספר אותם.

המסע הזה הפך בעבורי לתחקיר רחב: לא רק להבין מה כתוב בלוחות, אלא לשחזר את התמונה השלמה – איך נולד האדם, איך קמו הערים הראשונות, ואיך הזיכרון הזה נשמר עד ספר בראשית ואילך. אני כותבת את הסדרה הזאת כדי להחזיר את הסיפור למרכז – לא כמיתוס רחוק, אלא כמציאות שיכולה להסביר את שורשי כולנו.

“הכול התחיל כשהאלים ירדו מן השמים.

הם ירדו באור, במרכבות אש,

ובמקום שבו נגעו באדמה – נולדה הציוויליזציה הראשונה.”

(עיבוד מלוחות השומרים ומתוך “עלילות אנקי”, תרגום סיצין) 

Zecharia Sitchin

מי היה הוא?
זכריה סיצ’ין (1920–2010) היה סופר וחוקר ישראלי‐אמריקאי, יליד אזרבייג’ן, שהיגר לישראל ואחר-כך לארצות הברית. ויקיפדיה+1
הוא כתב סדרת ספרים בשם “The Earth Chronicles”, שבה טען כי האנושות נוצרה בידי ישויות חוצניות בשם Anunnaki ממערכת שמשית אחרת, וכי התרבות השומרית מהווה תיעוד אמיתי של ביקורם. סימון ושוסטר+1

מה טענותיו המרכזיות? סיצ’ין טען שקיים כוכב נוסף במערכת השמש בשם Nibiru, שמקיף את השמש פעם בכ-3,600 שנים, ושמהווה את ביתם של האנונקי. ויקיפדיה+1 לטענתו, האנונקי יצאו לכדור הארץ בעת העתיקה כדי לחלץ זהב ולסייע לביומתם, ובהמשך “יצרו” את האדם כדי שיעבוד בשבילם. אנציקלופדיה סיצ’ין השתמש בתרגומים שלו של כתבי יתדות סוריים ואכדיים כדי לבסס את גישתו. SSRC The Immanent Frame+1

ביקורת והערכה - בעוד סיצ’ין זכה לפופולריות רבה והפך לדמות מפתח בתחום “האסטרונאוטים הקדומים”, קיבלה עבודתו ביקורת קשה ממדענים, אסירולוגים והיסטוריונים, שהגדירו את טענותיו כ– “פֶּסוּדוֹ‐מדעיות” (pseudoscience) והצביעו על טעויות תרגום, מחסור בשיטות מחקר מקובלות והעדר ראיות אימפיריות. rationalwiki.org+1 מצד שני, רבים מהקוראים שלו מצאו השראה ורעיון מחודש להבנה של כל המקרא והציוויליזציות הקדומות דרך זווית שונה. סימון ושוסטר

אז נכון לא כל התיאוריות שלו מקובלות עלי אבל הי !!! סיצ’ין היה אחד הגורמים שהפיצו את רעיון האנונקי והקשר שלהם לבריאת האדם ולתרבויות המסופוטמיות, ורק על זה הגיע לו פרסים ובשפע, כי זה גאוני !

אז ככה זה התחיל...מה אם כל מה שכינינו “מיתולוגיה” הוא בעצם זיכרון עתיק? תיעוד אמיתי של מה שאבותינו ראו בעיניהם אך לא יכלו להסביר במילים (כי לא היו להם מספיק מאלה?) מה אם הבריאה, המבול ואלוהים – אינם רעיונות מופשטים, אלא אירועים ממשיים שהתרחשו בין הפרת לחידקל – המקום שבו נולדה התרבות האנושית?

שם, בארץ שנקראה שוּמֵר, התחיל הכול. שם ירדו האלים מן השמים לפי הכתבים, ושם נולדה האנושות.

מקורות הסיפורים

“Enuma Elish” – עלילות הבריאה הבבליות (מקור הבריאה והאלים).

“Atrahasis Epic” – סיפור בריאת האדם והמבול.

“Eridu Genesis” – הלוח השומרי העתיק ביותר עם סיפור האדם הראשון, הערים, והמבול.

“Enki and Ninmah / Enki and the World Order” – תיאורי אנקי, נינמה, והכלאות האדם.

“Tower of Babel (Babel Inscriptions)” – תיאורים מאוחרים של מגדל בבל ולבול השפות.

בריאת השמיים והארץ 

בראשית הזמן, כשעדיין לא נפרדו שמיים וארץ, רבצו המים הראשונים בערבוביה. במעמקים נחה תיאמת, אם המים, ומעליה נע היה אנו, נשגב ובלתי נראה. עם חלוף הימים, אנו הבדיל בין מים למים,

והוליד את אנליל, שליט האוויר והיבשה, ואת אנקי, אדון המים המתוקים, המעיינות והחכמה.

אז נולדה הארץ מן התוהו, והשמיים נפרשו מעליה ככיפה רועדת באור.

אנליל הרים את השמיים והניח יסודות לארץ, ואנקי חצב בתוכה נהרות וזרע בה את החיים. שלושתם חילקו ביניהם את הסדר החדש:

אנו – שמיים,

אנליל – אדמה ורוח,

אנקי – המים שמתחת והחכמה שבתוך הכול.

וכך נולדה שומר, אדמת הנהרות, שבין הפרת לחידקל, שבה יקום האדם וייפול שוב ושוב. 

ואז מן השמיים ירדו האלים הגדולים – האנונקי, “הבאים מן השמיים אל הארץ”. הם ירדו באור גדול, בקולות וברקים, ומרכבותיהם הותירו חריכה באדמה. במקום שבו נגעו השמיים באדמה נולדה העיר ארידו. לפי הלוחות, ארידו הייתה העיר הראשונה. (כיום מקובל למקם את ארידו בדרום מסופוטמיה; עם זאת, תיעודים מודרניים מצביעים גם על מבנים תת-ימיים עצומים באגם ואן שבטורקיה – מדרגות וקירות אבן – שמזכירים תיאור של עיר אלים עתיקה.)  ארידו היתה המוקד של החיבור בין שמיים לארץ. לכן בנה בה אנקי את משכנו, והציב את “שער שמיים” שדרכו יכלו האלים לעלות ולרדת.

האלים חיו ופעלו באדמה בוצית עטופה ערפל, עד שהחליטו לברוא סדר חדש. אנליל הרים את השמיים מעל הארץ, אנקי הניח את היסודות מתחת, והאלים עיצבו את הארץ: חצבו תעלות מים, קבעו גבולות בין ים לנהר והכינו אדמה שתוכל לשאת חיים. אך העבודה הייתה קשה, והאיגיגי – האלים הצעירים – מרדו וסרבו להמשיך לעבוד. אנקי כינס מועצה והציע: “ניצור יצור חדש – בצלמנו, בדמותנו, שיישא את העבודה במקומנו.” 

עוד בימים הראשונים, כאשר האלים ירדו לארץ והעמידו בה סדר,

בחר אנקי מקום שבו נבעו המים החיים.

שם הקים את גן האלים – “אדין” (Edin = המישור הפורה).

בגן זה נבעו ארבעה נהרות – הפרת, החידקל, הפישון והגיחון.

בגן היו עצים נישאים, פרחים נדירים וחיות מכל הסוגים.

בתוך הגן נשמר סוד החיים, והחכמה הוטמנה בעצים שצמחו סביב המעיין.

נינמה, אם האלים, שמרה על הגן.

כשאנקי ונינמה ירדו לגן, מעבדת החימר, הם לקחו אדמה מן הנהר, ערבבו במים ובדם של אל שנהרג וקראו לזה “לולו” – היצור המעורב. 

בלוחות נכתב: “אנקי לש את החימר על לבה של נינמה, נינמה הניחה עליו את חותם האלים, והאדם נולד.” לאחר ניסויים שנכשלו, לקח אנקי דם של אל חכם ונוצר אדם המסוגל לדעת, לדבר ולזכור. נינמה קראה לו “אדם (אדמו) אדמה”.

עוד בימים הראשונים, כאשר האלים ירדו לארץ והעמידו בה סדר,

בחר אנקי מקום שבו נבעו המים החיים.

שם הקים את גן האלים – “גן האלים” (Edin = המישור הפורה).

בגן זה נבעו ארבעה נהרות – הפרת, החידקל, הפישון והגיחון.

בגן היו עצים נישאים, פרחים נדירים וחיות מכל הסוגים.

בתוך הגן נשמר סוד החיים, והחכמה הוטמנה בעצים שצמחו סביב המעיין.

נינמה, אם האלים, שמרה על הגן, והאדם הראשון חי בו כדי ללמוד את דרכי האלים.

אך נאמר לו לא לגעת בעץ החיים: “ביום שתיגע בו – תדע מה שידעו האלים.”

לאחר שברא אנקי את האדם, יצר גם את נינתי, “גבירת החיים”, שהיא מקבילה לשם חוה – “אם כל חי”.

נינמה יצרה אותה מן ti שהם “חיים” ו“צלע” גם יחד. 

בגן האלים-אדין, צמחו שני עצים – עץ החיים ועץ הדעת, וביניהם שכן הנחש, סמלו של אנקי.

הוא היה שליח ידע וריפוי, לא אויב. הנחש לימד את האישה להבין את סוד ההולדה, כדי שתוכל להעניק חיים בעצמה. וכאשר נגעה האישה בעץ –נולד השכל החופשי. 

האלים נבהלו, אנליל, השליט העליון, כעס: “האדם למד את סוד האלים.”

האדם גורש מן הגן – וזה היה רגע לידתה של הבינה האנושית.

השומרים לא ראו בכך חטא –אלא את תחילת הדרך של האדם כיוצר עצמאי. לאחר שגורש (או נשלח) מגן האלים, האדם החל לעבוד בשדות, לחפור תעלות ולזרוע. אנליל הכריז: “האדם יישא את עול הארץ.” 

עם הזמן ראו האלים כי האדם דומה להם. בנות האדם היו יפות, וחלק מן האלים ירדו ונשאו אותן. נולדו בנים מעורבים – ענקים וחכמים – שהביאו ידע, מוסיקה, רפואה ומדידה. אנליל כעס על תערובת הדם וגזר: “לא ירדו עוד האלים בין בני האדם.” אך הצאצאים נשארו, ומהם קמו ראשוני המלכים והחכמים.

🏛️ הערים הראשונות נבנו בין הנהרות :ארידו העיר הראשונה– משכן אנקי,

ניפור – מושב אנליל,

אור ואורוכ – ערי האדם.

שורופק עיר שושלת המלכים שהייתה: אחת הערים הראשונות על פני האדמה 

מרכז תרבות, חוק וכתיבה. 

מקום הולדתו של זיאוסודרה (נוח השומרי).

העיר האחרונה לפני המבול.

🪔 אפשר לומר שבשורופק נולדה הציוויליזציה – ושם גם כמעט נכחדה. 

חוקרים בני זמננו מציעים כי ייתכן ששרידי העיר ארידו

נמצאים מתחת למימי אגם ואן שבטורקיה –

היכן שנחשפו מבנים עצומים באבן, מדרגות ותיבה חצובה, מקום שנשמר כאילו הזמן עצר בו מלכת. התואמים לתיאורי העיר בלוחות החימר. אם כך, הרי ש“שער השמיים” של אנקי, נמצא לא בין נהרות מסופוטמיה – אלא ממש בלב האגם,

בכל עיר הוקמו זיגורטים – המגדלים המדורגים – שנבנו לפי תנועת הכוכבים. כל מקדש הוקם כהעתק של “בית האל” שבשמיים, אז נולדו גם המלכות והכתיבה על לוחות חימר.

“אז ירדה המלוכה מן השמיים, והאדם החל לכתוב את מעשיו.” 

הכוהנים ניהלו את הארץ בשם האלים  ולימדו את האדם לכתוב, למדוד, לחשב ולבנות. בלוחות החימר תועדו הסדרים הראשונים: מועצות, מפקדים, חוקים, רשימות מלאי וחשבונות – שורשי המינהל והמדע האנושי.. זה היה עידן הזהב – הרמוניה בין שמיים לאדם. 

ממלכת אררט קמה בהרי השמש בצפון, מעבר לנהרות, אדמה גבוהה, קרה ומושלגת. שם קבעו האלים את מקום מנוחתם, ובהרים ההם היו “שערי האש”. בלוחות מתואר כיצד האלים חזרו לשם מדי תקופה, והשאירו אחריהם “מרכבות מתכת ומגדלי אור”. אנקי ואנליל חזרו מדי כמה מאות שנים, לבדוק את הארץ והאדם.

אך השלום לא נמשך לנצח. האדם התרבה, הארץ התמלאה רעש, והאלים חששו מהשחיתות והכוח. אנליל החליט להביא מבול גדול שישמיד את הכול. רק אנקי, אדון הרחמים, סירב. הוא הזהיר את בנו האנושי – זיאוסודרה – ואמר: “הרוס את ביתך, בנה לך תיבה; קח זרע מכל חי, ואל תפתח את דלתך עד יחלוף המבול.”

המים עלו, השמיים נפתחו, והרוח סחפה את הכול. שבעה ימים ושבעה לילות סער העולם. כשהשמש הופיעה, זיאוסודרה שלח יונה, ששבה ובידיה בוץ יבש. המים נסוגו, והאדם יצא שוב אל האדמה על ההר. 

הוא הקריב קורבן, והאלים שתחילהה בעסו על שניצל, נשבעו שלא ישובו להביא מבול על הארץ. 

כך נחתמה הברית – והאדם הפך לשומר הארץ, לאלה שנוצרו מן האדמה.

סיפור המבול נכתב גם כסיפור ''עלילות גילגמש'' שמופיע בכמה גרסאות של עמי המסופוטמיה בשמות שונים ונכתב מאות שנים אחר כך, באורוכ.

 סיפורו של גילגמש, מלך שהיה שני שלישים אל ושליש אדם. 

במקור, גילגמש (𒄑𒂆𒈦 / Bilgamesh) היה דמות אמיתית למחצה —מלך עיר שומרית בשם אורוכ (Uruk), שחי בערך בשנת 2700 לפנה״ס. השומרים חיברו עליו סיפורים נפרדים על גבורותיו —“גילגמש ואנכידו”, “גילגמש והפרה השמימית”, “גילגמש וחומבאבה”, ו־“מות גילגמש”. כתבי שומר נמצאו בלוחות חימר מאורוק וניפור, כולם בכתב יתדות מוקדם. הוא חיפש את סוד הנצח, הלך בעקבות זיכרון המבול, ופגש את אותנפישתים (שהוא גרסה בבלית של זִיאוּסוּדְרָה מהלוחות השומריים) האיש ששרד את המבול. אותנפישתים סיפר לו: “אנקי הזהירני, בניתי תיבה, וכך נשמרו החיים.” אך אמר לו גם: “חיי נצח שמורים לאלים בלבד.” גילגמש מצא צמח פלא – אך נחש בלע אותו. אז הבין כי חיי האדם קצובים, אך הידע והיצירה הם נצחיים.

לאחר המבול, התאספו בני האדם ובנו עיר גדולה – בבל. הם אמרו: “נעשה לנו שם ונבנה מגדל שראשו בשמיים.” אנליל ראה את המגדל ואמר: “הנה עם אחד ולשון אחת להם, ואין גבול למעשיהם.” אז בלבל את לשונם ופיזרם על פני הארץ. המגדל נשאר חרב, אך זכרו נחקק בלוחות כאזהרה.

 וזה היה סיום העידן.  לאחר מגדל בבל, נעלמו האלים בהדרגה. נאמר כי מרכבותיהם נראו בפעם האחרונה מעל הרי זגרוס, והאדם נותר לבדו. אך קיבל במתנה את הידע, את הסדר ואת הזיכרון. וכך נכתב בלוח האחרון: 

 “כאשר ייפתח שוב השער שבין שמיים וארץ, ישובו האלים ויראו את מעשה האדם.” 

עוד השאירו אחריהם האנונקי  את הידע על חקלאות, השקיה, מתכות וכתיבה. הם ייסדו את המדע, את החוק, את הבירוקרטיה, ואת עצם הרעיון של למידה. הם הפכו את האדם ליצירה תבונית המסוגלת לזכור ולהתפתח.

וכשעזבו, הערים נותרו, והזיכרון הפך לסיפור – סיפור שהשתמר בכל התרבויות: במצרים, ביוון, בהודו, ובסופו של דבר גם בתנ״ך. אותם אלים קיבלו שמות חדשים, אך הסיפור נשאר זהה: הכול התחיל מן השמים, והכול נמשך דרך האדם.

✨ סיכום

זהו פרקם של האנונקי – בוראי העולם, מייסדי הערים, נותני הידע. הם פתחו את השער בין שמיים לארץ, והפקידו בידינו את המתנה הגדולה ביותר: התודעה.

המסע הזה רק מתחיל.

בפרקים הבאים נצלול אל תקופת העברים ואל ספר בראשית דרך עיני השומרים –

נבדוק כיצד הפכה קבוצת אלים לאל אחד,

איך נולד מושג ה"ברית" ומה הקוד שנמסר לעם שנבחר לשמר את הזיכרון הקדום.

כל פרק הוא נדבך בזיכרון האנושי, וכל זיכרון כזה מחזיר אותנו צעד אחד אחורה –

לאלוהות שירדה מן השמים ולשאלה הגדולה מכולן:

מי יצר את האדם – ולשם מה?

המשך יבוא בחלק הבא –

תקופת התנ״ך והעברים: העם שנשא את זיכרון האלים ונתבקש לשמור את הקוד.

📜 מילות מפתח לבלוג:

אנונקי, שומר, ארידו, לוחות חימר, אנקי, אנליל, אנו, זכריה סיצין, ניבירו, שורשי האנושות, מסופוטמיה, הציוויליזציה הראשונה, גן האלים, גן עדן, המבול השומרי, זיאוסודרה, גילגמש, אותנפישתים, מגדל בבל, לוחות שומריים, בריאת האדם, תולדות האנושות, ancient Sumer, Anunnaki, Enki, Eridu, Mesopotamia, The Earth Chronicles, Zecharia Sitchin