קטגוריה: שורשי האנושות והציוויליזציות הקדומות | סדרה: מן השמים באו – סיפור האנונקי

🌌 מן השמים באו: סיפור האנונקי והבריאה הראשונה

חלק ראשון

✍️ אז מה לי ולסיפור הזה ?

סקרן אותי מאיפה התחיל הכול – ובטח שלא מבחינה דתית, אלא אנושית: איך נולד הרעיון של הבריאה, של האלים, של האדם? מי כתב את הסיפורים הראשונים, ומה הם ראו באמת כשהביטו לשמים?

במהלך השנים נחשפתי לכתבים השומריים, ללוחות החימר העתיקים ולתאוריות היצירתיות של זכריה סיצין (שגרמו לי לחשוב, איך לא חשבתי על זה קודם ), נדהמתי כמה שהם דומים לסיפורי התורה והבנתי שייתכן והמיתולוגיות הקדומות (ברובן) לא באמת אגדות – אלא זיכרון ממשי של עידן קדום מאוד, שבו ישויות מתקדמות מאוד כנראה– האנונקי – ''ירדו מן השמים'' ויצרו את תחילת האנושות ולבני האדם לא היו את המילים המתאימות לספר אותם.

המסע הזה הפך בעבורי לתחקיר רחב: לא רק להבין מה כתוב בלוחות, אלא לשחזר את התמונה השלמה – איך נולד האדם, איך קמו הערים הראשונות, ואיך הזיכרון הזה נשמר עד ספר בראשית ואילך. אני כותבת את הסדרה הזאת כדי להחזיר את הסיפור למרכז – לא כמיתוס רחוק, אלא כמציאות שיכולה להסביר את שורשי כולנו.

“הכול התחיל כשהאלים ירדו מן השמים.

הם ירדו באור, במרכבות אש,

ובמקום שבו נגעו באדמה – נולדה הציוויליזציה הראשונה.”

(עיבוד מלוחות השומרים ומתוך “עלילות אנקי”)

Zecharia Sitchin

מי היה הוא?
זכריה סיצ’ין (1920–2010) היה סופר וחוקר ישראלי־אמריקאי, יליד אזרבייג’ן, שהיגר לישראל ואחר-כך לארצות הברית.

הוא כתב סדרת ספרים בשם “The Earth Chronicles”, שבה טען כי האנושות נוצרה בידי ישויות חוצניות בשם Anunnaki ממערכת שמשית אחרת, וכי התרבות השומרית מהווה תיעוד אמיתי של ביקורם.

מה טענותיו המרכזיות? סיצ’ין טען שקיים כוכב נוסף במערכת השמש בשם Nibiru, שמקיף את השמש פעם בכ-3,600 שנים, ושמהווה את ביתם של האנונקי. לטענתו, האנונקי יצאו לכדור הארץ בעת העתיקה כדי לחלץ זהב ולתקן את האטמוספירה של כוכבם, ובהמשך “יצרו” את האדם כדי שיעבוד בשבילם. סיצ’ין השתמש בתרגומים שלו של כתבי יתדות סוריים ואכדיים כדי לבסס את גישתו.

ביקורת והערכה - בעוד סיצ’ין זכה לפופולריות רבה והפך לדמות מפתח בתחום “האסטרונאוטים הקדומים”, קיבלה עבודתו ביקורת קשה ממדענים, אסירולוגים והיסטוריונים, שהגדירו את טענותיו כ– “פסאודו־מדעיות” והצביעו על טעויות תרגום, מחסור בשיטות מחקר מקובלות והעדר ראיות אימפיריות. מצד שני, רבים מהקוראים שלו מצאו השראה ורעיון מחודש להבנה של כל המקרא והציוויליזציות הקדומות דרך זווית שונה.

אז נכון לא כל התיאוריות שלו מקובלות עלי אבל הי !!! סיצ’ין היה אחד הגורמים שהפיצו את רעיון האנונקי והקשר שלהם לבריאת האדם ולתרבויות המסופוטמיות, ורק על זה הגיע לו פרסים ובשפע, כי זה גאוני !

אז ככה... מה אם כל מה שכינינו “מיתולוגיה” הוא בעצם זיכרון עתיק? תיעוד אמיתי של מה שאבותינו ראו בעיניהם אך לא יכלו להסביר במילים (כי לא היו להם מספיק מאלה?) מה אם הבריאה, המבול ואלוהים – אינם רעיונות מופשטים, אלא אירועים ממשיים שהתרחשו בין הפרת לחידקל – המקום שבו נולדה התרבות האנושית?

שם, בארץ שנקראה שומר, התחיל הכול. שם ירדו האלים מן השמים לפי הכתבים, ושם נולדה האנושות.

מקורות הסיפורים

“Enuma Elish” – עלילות הבריאה הבבליות (מקור הבריאה והאלים).

“Atrahasis Epic” – סיפור בריאת האדם והמבול.

“Eridu Genesis” – הלוח השומרי העתיק ביותר עם סיפור האדם הראשון, הערים, והמבול.

“Enki and Ninmah / Enki and the World Order” – תיאורי אנקי, נינמה, והכלאות האדם.

“Tower of Babel (Babel Inscriptions)” – תיאורים מאוחרים של מגדל בבל ולבול השפות.

בריאת השמיים והארץ

בראשית הזמן, כשעדיין לא נפרדו שמיים וארץ, רבצו המים הראשונים בערבוביה. במעמקים נחה תיאמת, אם המים, ומעליה נע היה אנו, נשגב ובלתי נראה. עם חלוף הימים, אנו הבדיל בין מים למים,

והוליד את אנליל, שליט האוויר והיבשה, ואת אנקי, אדון המים המתוקים, המעיינות והחכמה.

אז נולדה הארץ מן התוהו, והשמיים נפרשו מעליה ככיפה רועדת באור.

אנליל הרים את השמיים והניח יסודות לארץ, ואנקי חצב בתוכה נהרות וזרע בה את החיים. שלושתם חילקו ביניהם את הסדר החדש:

אנו – שמיים,

אנליל – אדמה ורוח,

אנקי – המים שמתחת והחכמה שבתוך הכול.

וכך נולדה שומר, אדמת הנהרות, שבין הפרת לחידקל, שבה יקום האדם וייפול שוב ושוב.

ואז מן השמיים ירדו האלים הגדולים – האנונקי, “הבאים מן השמיים אל הארץ”. הם ירדו באור גדול, בקולות וברקים, ומרכבותיהם הותירו חריכה באדמה. במקום שבו נגעו השמיים באדמה נולדה העיר ארידו. לפי הלוחות, ארידו הייתה העיר הראשונה. (כיום מקובל למקם את ארידו בדרום מסופוטמיה; עם זאת, תיעודים מודרניים מצביעים גם על מבנים תת-ימיים עצומים באגם ואן שבטורקיה – מדרגות וקירות אבן – שמזכירים תיאור של עיר אלים עתיקה.) ארידו היתה המוקד של החיבור בין שמיים לארץ. לכן בנה בה אנקי את משכנו, והציב את “שער שמיים” שדרכו יכלו האלים לעלות ולרדת.

האלים חיו ופעלו באדמה בוצית עטופה ערפל, עד שהחליטו לברוא סדר חדש. אנליל הרים את השמיים מעל הארץ, אנקי הניח את היסודות מתחת, והאלים עיצבו את הארץ: חצבו תעלות מים, קבעו גבולות בין ים לנהר והכינו אדמה שתוכל לשאת חיים. אך העבודה הייתה קשה, והאיגיגי – האלים הצעירים – מרדו. אנקי כינס מועצה והציע: “ניצור יצור חדש – בצלמנו, בדמותנו, שיישא את העבודה במקומנו.”

עוד בימים הראשונים, כאשר האלים ירדו לארץ והעמידו בה סדר, בחר אנקי מקום שבו נבעו המים החיים.

שם הקים את גן האלים – “אדין” (Edin = המישור הפורה), שבו נבעו ארבעה נהרות – הפרת, החידקל, הפישון והגיחון.

בגן היו עצים נישאים, פרחים נדירים וחיות מכל הסוגים; בתוכו נשמר סוד החיים, והחכמה הוטמנה בעצים שסבבו את המעיין. נינמה, אם האלים, שמרה על הגן.

כשאנקי ונינמה ירדו לגן, “מעבדת החימר”, לקחו אדמה מן הנהר, ערבבו במים ובדם של אל שנהרג וקראו לזה “לולו” – היצור המעורב.

בלוחות נכתב: “אנקי לש את החימר על לבה של נינמה, נינמה הניחה עליו את חותם האלים, והאדם נולד.” לאחר ניסויים שנכשלו, לקח אנקי דם של אל חכם ונוצר אדם המסוגל לדעת, לדבר ולזכור. נינמה קראה לו “אדם (אדמו) אדמה”.

האדם הראשון חי בגן כדי ללמוד את דרכי האלים; אך נאמר לו לא לגעת בעץ החיים: “ביום שתיגע בו – תדע מה שידעו האלים.”

לאחר שברא אנקי את האדם, יצר גם את נינתי, “גבירת החיים”, המקבילה לשם חוה – “אם כל חי”. נינמה יצרה אותה מן ti – “חיים/צלע”.

בגן צמחו שני עצים – עץ החיים ועץ הדעת; ביניהם שכן הנחש, סמלו של אנקי, שליח ידע וריפוי. כשהאישה נגעה בעץ – נולד השכל החופשי.

האלים נבהלו; אנליל כעס: “האדם למד את סוד האלים.” האדם גורש מן הגן – וזה היה רגע לידתה של הבינה האנושית.

השומרים לא ראו בכך חטא אלא את תחילת הדרך של האדם כיוצר עצמאי. לאחר שיצא מן הגן, האדם עבד בשדות, חפר תעלות וזרע. אנליל אמר: “האדם יישא את עול הארץ.”

עם הזמן ראו האלים כי האדם דומה להם… חלק מן האלים נשאו בנות אדם; נולדו צאצאים מעורבים – ענקים וחכמים – שהביאו ידע, מוסיקה, רפואה ומדידה. אנליל גזר: “לא ירדו עוד האלים בין בני האדם.” אבל הצאצאים נשארו, ומהם קמו מלכים וחכמים.

🏛️ הערים הראשונות נבנו בין הנהרות: ארידו – משכן אנקי; ניפור – מושב אנליל; אור ואורוכ – ערי האדם. שורופק – אחת הערים הראשונות: מרכז תרבות, חוק וכתיבה; מקום הולדתו של זיאוסודרה (נוח השומרי) – העיר האחרונה לפני המבול.

🪔 אפשר לומר שבשורופק נולדה הציוויליזציה – ושם גם כמעט נכחדה.

חוקרים בני זמננו מציעים כי ייתכן ששרידי העיר ארידו

נמצאים מתחת למימי אגם ואן שבטורקיה – מבנים עצומים, מדרגות ותיבה חצובה; יש הטוענים לקשר לתיאורי העיר בלוחות החימר. אם כך, “שער השמיים” של אנקי איננו בין הנהרות בלבד – אלא אולי בלב האגם.

בכל עיר הוקמו זיגורטים – מגדלים מדורגים שנבנו לפי תנועת הכוכבים. כל מקדש הוקם כהעתק של “בית האל” שבשמיים; אז נולדו גם המלכות והכתיבה על לוחות חימר.

“אז ירדה המלוכה מן השמיים, והאדם החל לכתוב את מעשיו.”

הכוהנים ניהלו את הארץ בשם האלים ולימדו את האדם לכתוב, למדוד, לחשב ולבנות. בלוחות החימר תועדו הסדרים הראשונים: מועצות, מפקדים, חוקים, רשימות מלאי וחשבונות – שורשי המינהל והמדע האנושי. זה היה עידן זהב – הרמוניה בין שמיים לאדם.

ממלכת אררט קמה בהרי השמש בצפון, מעבר לנהרות – ארץ גבוהה, קרה ומושלגת. שם קבעו האלים את מקום מנוחתם, ובהרים ההם היו “שערי האש”. בלוחות מתואר כיצד האלים חזרו לשם מדי תקופה, והשאירו אחריהם “מרכבות מתכת ומגדלי אור”. אנקי ואנליל חזרו מדי כמה מאות שנים לבדוק את הארץ והאדם.

אך השלום לא נמשך לנצח. האדם התרבה, הארץ התמלאה רעש, והאלים חששו מן השחיתות והכוח. אנליל החליט להביא מבול גדול. רק אנקי, אדון הרחמים, סירב. הוא הזהיר את בנו האנושי – זיאוסודרה – ואמר: “הרוס את ביתך, בנה לך תיבה; קח זרע מכל חי, ואל תפתח את דלתך עד יחלוף המבול.”

המים עלו, השמיים נפתחו, והרוח סחפה את הכול. שבעה ימים ושבעה לילות סער העולם. כשהשמש הופיעה, זיאוסודרה שלח יונה ששבה ובפיה בוץ יבש. המים נסוגו, והאדם יצא שוב אל האדמה על ההר.

הוא הקריב קורבן, והאלים – שתחילה כעסו על שניצל – נשבעו שלא ישובו להביא מבול על הארץ. כך נחתמה הברית, והאדם הפך לשומר הארץ.

סיפור המבול הופיע גם בעלילות גילגמש (גרסאות בבליות/אשוריות), שנכתבו מאות שנים לאחר מכן באורוכ. גילגמש – מלך שהיה “שני שלישים אל ושליש אדם” – חיפש את סוד הנצח, פגש את אותנפישתים (זיאוסודרה השומרי בגרסה בבלית) ושמע ממנו: “אנקי הזהירני, בניתי תיבה, וכך נשמרו החיים.” אך גם: “חיי נצח שמורים לאלים בלבד.” בסוף – נחש בלע את צמח הפלא, וגילגמש הבין: חיי האדם קצובים; הידע והיצירה – נצחיים.

לאחר המבול, בנו בני האדם את בבל. אמרו: “נעשה לנו שם ונבנה מגדל שראשו בשמיים.” אנליל ראה ואמר: “הנה עם אחד ולשון אחת להם, ואין גבול למעשיהם.” אז בלבל את לשונם ופיזרם על פני הארץ. המגדל נותר חרב – וזכרו נחקק כאזהרה.

וזה היה סיום העידן. לאחר מגדל בבל, נעלמו האלים בהדרגה. נאמר כי מרכבותיהם נראו בפעם האחרונה מעל הרי זגרוס, והאדם נותר לבדו. אך קיבל במתנה את הידע, את הסדר ואת הזיכרון. וכך נכתב בלוח האחרון:

“כאשר ייפתח שוב השער שבין שמיים וארץ, ישובו האלים ויראו את מעשה האדם.”

האנונקי הותירו אחריהם ידע על חקלאות, השקיה, מתכות וכתיבה. הם ייסדו את המדע, את החוק ואת הבירוקרטיה, ואת עצם הרעיון של למידה. הם הפכו את האדם ליצירה תבונית המסוגלת לזכור ולהתפתח.

וכשעזבו – הערים נותרו, והזיכרון הפך לסיפור שהשתמר בתרבויות רבות: מצרים, יוון, הודו – ולבסוף גם בתנ״ך. אותם אלים קיבלו שמות חדשים, אך הסיפור נשאר זהה: הכול התחיל מן השמים, והכול נמשך דרך האדם.

✨ סיכום

זהו פרקם של האנונקי – בוראי העולם, מייסדי הערים, נותני הידע. הם פתחו את השער בין שמיים לארץ, והפקידו בידינו את המתנה הגדולה ביותר: התודעה...

המשך יבוא – סיפור אררט: ראשית האדם

אך המסע שלנו לא מסתיים במסופוטמיה.
כדי להבין את ראשית האדם ואת מקורות הסיפורים על האלים,
עלינו לשוב צפונה – אל ההרים הגבוהים שמעל מקורות הנהרות.

שם, בין הקרחונים והמעיינות הראשונים, נולדה הציוויליזציה האמיתית – התרבות האררטית.
היא זו שהקימה את הידע, את האמונה, ואת הסיפור שממנו צמחו כולם.

בחלק הבא נצא אל ארץ אררט:
המקום שבו נולדה הציוויליזציה הראשונה,
שם נכתב הסיפור הקדום של האדם, המים והקוד שנשמר מאז ועד היום.

📜 מילות מפתח לבלוג:

אנונקי, זכריה סיצ׳ין, שומר, מסופוטמיה, ארידו, אנקי, אנליל, ניבירו, אדין, זיגורט, לוחות חימר, ראשית הכתב, גילגמש, זיאוסודרה, המבול, מגדל בבל, בריאת האדם, The Earth Chronicles, Anunnaki, Sumer, Enki, Eridu, Mesopotamia