מזה כמה שנים אני עוקבת בשקיקה אחרי אוצרות האמנות של ההיסטוריה הקדומה, מהיצירה הפשוטה של האמנות הפרהיסטורית ועד לפסלי הענק המגליתים המגולפים וחצובים באבן והאמנות המאורגנת של מצרים, מסופוטמיה דרום אמריקה, אסיה ועוד. ככל שהתבוננתי על האמנות הקדומה, שמתי לב לכך שיצירות ומבנים שמתוארכים לאותם פרקי זמן כמעט, נראים שונים לחלוטין זה מזה – חלקם מפותחים מאוד עם גילופי תבליט ותלת-ממד, ענקים, מרשימים ומסובכים שכמעט בלתי ניתנים להעתקה ולעומתם יצירות אחרות נראות פרימיטיביות, שטוחות, פשוטות וכמעט ילדותיות כאילו תרבויות בלי שום קשר ביניהם. הסתירה הזו סקרנה אותי מאוד – כי איך ייתכן שבאותה תקופה התקיימו זו לצד זו רמות כה שונות של יצירה ותרבות?
אמנות פרהיסטורית – ראשית הדרך
מערות לסקו (צרפת) ואלטמירה (ספרד): ציורי מערות מרהיבים בני 17,000–14,000 שנה. הם מתארים ביזונים, סוסים וחיות נוספות, בצבעים טבעיים. הציורים אמנם מרשימים, אך הם שטוחים ופשוטים יחסית.
חפצים קטנים: חריטות על אבן או עצם, תכשיטים בסיסיים, וכלים פונקציונליים.
שככל הנראה הקשורים לציד, להישרדות או לטקסים פשוטים ומספרים את חיי היום יום, מה צדו, מה ראו וכו'.
האדם הפרהיסטורי ידע ליצור, אך בקנה מידה קטן ובצורות בסיסיות
בשלב מאוחר יותר מופיעה אמנות אחרת לחלוטין: המגליתים.
האתרים הבולטים הם גובקלי טפה (טורקיה), סטונהנג’ (אנגליה), סקסייוומאן. ומאצ’ו פיצ’ו (פרו) ועוד...
המאפיינים עמודי אבן ענקיים, גילופי ענק, תבליטים ותלת-ממד (באבן הכי קשה לחציבה ולגילוף) של חיות וסמלים, מבנים מונומנטליים עצומים עם אבנים מוחלקות שחתוכות כל כך ישר בעלות פינות חדות שזה נראה כאילו מכשיר לייזר עבר שם.
ידע אסטרונומי נרחב כי רוב המבנים מיושרים לשמש, לירח או לקבוצות כוכבים. סטונהנג’ למשל מכוון ליום ההיפוך הקיצי.
סטונהנג'
נראה כאילו ''שתי ידיים" שונות בבנייה
ובאתרים רבים נראה שילוב מבלבל
שמצד אחד – מבנים עצומים, מסותתים בדיוק גאוני.
מצד שני – קירות וכאילו תיקונים (שנראה שנבנו בשלבים מאוחרים יותר), שנבנו מאבנים קטנות ופשוטות.
כך למשל:
בגובקלי טפה יש עמודי תבליט עצומים עם גילופי חיות מדהימים, ומסביבן קירות מאבנים קטנות, לא מסודרות ונראות לא שייכות.
סקסייוומאן ובמאצ’ו פיצ’ו: קירות עצומים באבנים ענקיות מסודרות היטב ומשלימות פינות חסרות באבן הצמודה, הן מחוברות אחת לשנייה בלי שום חומר מדביק ונראות כאילו הן מולחמות ביחד ואילו התיקונים שלהם מרושלים ובנויים עם אבנים קטנות ובוץ ביניהם ונראים לא בסביבתם הטבעית.
גם במצרים: הפירמידות נבנו מבלוקים ענקיים, אך סביבן ובתיקוניהן רואים אבנים קטנות יותר.
אחד העמודים בגובקלי טפה
האתר גובקלי טפה
התבנית הזו חוזרת במקומות רבים ומעלה שאלה: האם הייתה כאן תרבות קדומה מתקדמת במיוחד, ותרבויות מאוחרות יותר פשוט השתמשו בשרידים ותיקנו באמצעים בסיסיים?
מצרים ומסופוטמיה – קצת שונה כי שם נוסף כבר הכתב לעיטור.
במסופוטמיה התפתחות כתב היתדות, לוחות חרס, זיגורטים מונומנטליים.
האנונקי של שומר
הזיגורת של אור
ובמצרים פירמידות עצומות, מקדשים, פסלים, עמודים ומבנים גדולים, מגולפים בצורות יפיפיות, תבליטים פחות מנופחים, הרבה ציורי קיר והירוגליפים.
במבט ראשון נדמה שהאמנות כאן אולי "פשוטה יותר" מהגילופים המגליתים. לא נראה שזו ירידה ברמת הגילוף אלא אולי סגנון אחר אבל עדין מאוד דומה??? יתכן והתרבויות הללו התקיימו במקביל, או שהשתמשו בידע ששרד מהתרבות המגליתים.
העמודים והקורות הצולבות (ארכיטרבים) עם הכתובות המצוירות במקדש איסנא
דמויותיהן של האלות ראש קוברה
עםדמויותיהן של האלות נחבת ווואדג'ת על החלק המרכזי של התקרה במקדש ח'נום באיסנא (נחבת ראש נשר ווואדג'ט עם ראש קוברה
השוואה בין
פרהיסטוריה למגליתים
קטגוריה
פרהיסטוריה
מגליתים
סוגי יצירה
חריטות פשוטות,
ציורים שטוחים
גילופי תבליט
ותלת־מימד, פסלים ועמודים
חומרים
אבן, עץ, עצם,
חימר בסיסי
אבן ענקית, עץ
מעובד, חימר מתקדם
רמת פירוט
קווים בסיסיים,
דמויות פשוטות
פרטים עשירים,
סמלים חוזרים
מטרה
פונקציונלית – ציד
וכלי עבודה
פולחן (לפי
ארכיאולוגים) או אסטרונומיה (גישה חלופית)
יישור אסטרונומי
לא נמצא יישור
מובהק
מיושרים לשמש, ירח
או כוכבים
רמה תרבותית
בסיסית, הישרדותית
מתקדמת, מאורגנת,
עם ידע הנדסי וחברתי
השוואה בין מגליתים
לתרבויות מאוחרות
קטגוריה
מגליתים
מצרים ומסופוטמיה
זמן
11,000–4,000 לפנה"ס
3,500 לפנה"ס ואילך
סוגי יצירה
עמודים ענקיים,
גילופי תבליט ותלת־מימד
כתיבה על לוחות
חרס, ציורי קיר שטוחים
חומרים
אבן ענקית, עץ,
חימר
חימר מעובד,
פפירוס, מתכות
רמת פירוט
גילופים עמוקים
ומורכבים
ציורים שטוחים,
פסלים בינוניים
מטרה
אסטרונומיה וחיבור
לשמים
חוק, מסחר, דת
מאורגנת
יישור אסטרונומי
מיושרים לשמש, ירח
וכוכבים
חלק מהמבנים
מיושרים אך לא שיטתיים
רמה תרבותית
ידע הנדסי
ואסטרונומי גבוה
ידע בירוקרטי
וחקלאי, אך ירידה בממדיות
אמנות שבטית – פשטות מול שיאים
אחרי התרבויות המגליתיות שיצרו מונומנטים אדירים, הופיעו במקומות אחרים (אפריקה, אמריקה, אוסטרליה, אסיה) ציורי שבטיים פשוטים, חריטות שטוחות ופשוטות וקישוטים בסיסיים.
זה יצר פער חד: שיאי ידע והנדסה מול ביטוי אמנותי פרימיטיבי – שלעתים הגיע אלפי שנים אחר כך.
מה קרה ???
כשמסתכלים לאחור אל העולם הקדום רואים תמונה לא אחידה:
מצד אחד – תרבויות מגליתיות שבנו מבנים אדירים, יישרו אותם לשמש ולכוכבים, ויצרו אמנות מורכבת.
מצד שני – אמנות שבטית פשוטה, ציורי מערות וחריטות שטוחות שנמשכת על פני אלפי שנים,
בהמשך – מצרים ומסופוטמיה, שהביאו את הכתיבה, החוק, הדת המאורגנת – אך השתמשו גם בשרידים קדומים או התקיימו לצדם.
ייתכן שהעולם הקדום היה מורכב משכבות שונות: תרבויות על שנעלמו, תרבויות פשוטות שחיו במקביל, ותרבויות חדשות שקמו אולי אחרי אסון גדול כמו המבול. והשאלה הגדולה נשארת פתוחה: מי באמת בנה את המגליתים, ולמה הידע הזה נעלם😲 ???
אז שנגלף משהו ??? הדרכות גילוף וחריטה בפוסט הבא !!!
כשחושבים על חומרים ליצירה, שעם אולי לא הראשון שקופץ לראש – אבל זה בדיוק מה שהופך אותו למרתק כל כך. שעם הוא חומר עצי, נקבובי וגמיש, אשר נמצא בקליפות צמחים כאלון השעם , הוא חומר טבעי, מתחדש וידידותי לסביבה, המשלב קלות, עמידות וגמישות יוצאת דופן.
בזכות המרקם הייחודי שלו, המראה החמים והיכולת שלו להיחתך, להידבק ולהיצבע בקלות – הוא הפך בשנים האחרונות לבחירה פופולרית בקרב יוצרים, מעצבים ואוהבי DIY.
תכונות מיוחדות של שעם:
קלות משקל – השעם הוא חומר קל מאוד בזכות המבנה התאי הספוגי שלו. הוא מורכב ממיליוני תאים זעירים מלאים באוויר, מה שהופך אותו לא רק קל אלא גם מבודד מצוין.
עמידות ללחות ומים – שעם דוחה מים באופן טבעי, ולכן הוא עמיד מאוד בפני רטיבות. זו אחת הסיבות לשימוש בו כפקק לבקבוקים – והוא אידיאלי גם ליצירה באזורים לחים כמו חדרי אמבטיה.
וכמובן הכי מרשימים הם הרהיטים שרובם נוטים לסגנון מינימליסטי,תעשייתי, אוורירי ונקי.
✦ מהו גיליון שעם?
גיליון שעם הוא יריעה דקה או עבה של שעם שנחתכה ישירות מהקליפה או הודבקה משכבות דקות.
תכונות: מגיע בצורת לוחות/יריעות שטוחות, לרוב בעובי של 1–5 מ"מ (אם כי יש גם עבים יותר)גמיש אך שומר על יציבות, קל מאוד לחיתוך, הדבקה, ציור, חריטה וצריבה כמו בסרטון הזה.
מתאים גם לשלטי קיר דקורטיביים,
לוחות חזון/מודעות/הודעות,
תחתיות לכלים,
עטיפת קופסאות, מחברות, עציצים,
יצירת מבנים קטנים או צורות נייר/קארדסטוק,
רקעים לתמונות או תכשיטים בעבודת יד
ניתן להדפיס או להחתים עליו, לצבוע באקריליק או טושים עמידים, ולהשתמש באקדח דבק חם לעבודה מדויקת ואפילו להפוך אותו לבד ויריעות ליצור תיקים, ארנקים, חגורות ועוד.
ברוב המקרים, רהיטים משעם אינם עשויים משכבה טבעית של קליפת עץ שלמה, אלא מ־שעם דחוס (Agglomerated Cork) – כלומר: שעם דחוס (או טכני) – הסוג שבו משתמשים לרהיטים. זהו חומר מעובד מתעשיית שאריות
פתיתי שעם (שנשארו מתעשיות הפקקים וכו') נטחנים, מעורבבים עם דבקים אקולוגיים ולעיתים שרף, ואז נדחסים בלחץ גבוה ליצירת לוחות או גושים קשיחים.
יתרונות: יציב, קשיח ועמיד יותר מהשעם הטבעי וניתן לחיתוך מדויק, הברגה וחיבור עם חומרים נוספים (כמו מתכת, זכוכית או עץ)
ידידותי לסביבה (ממוחזר) שומר על המראה המחוספס והטבעי של השעם
הרהיטים עם המראה הבלוי, תמיד ''עשו לי את זה'' ועד שהבנתי את זה, הייתי קונה דברים ונפטרת מהם אחרי זמן קצר כי פשוט לא התחברתי. היום אני מחוברת לכל מה שאספתי בחיי ואני מאוהבת בכל פריט(למרות שאחרים טוענים שזה ישן וצריך לזרוק) לכן כל כך שמחתי למצוא שיש תאוריה שלמה בעולם על הישן והטוב ושמחה לשתף אתכם באהבה הגדולה שלי.
הפילוסופיה היפנית של וואבי-סאבי מלמדת אותנו לראות את היופי שבחוסר השלמות, בקמטים של הזמן ובסימני השימוש הניכרים על חפצים. במקום לשאוף לשלמות סטרילית, היא מחבקת את הפגמים ומעניקה להם משמעות. אחד הביטויים היפים ביותר של גישה זו באומנות ובמלאכה הוא תיקון חפצים כך שיישארו בשימוש, אך עם נוכחות חדשה המדגישה את עברם.
הדרכת וואבי-סאבי
-זיהוי החפץ והערכת מצבו
בחרו חפץ עץ ישן, פגום או משומש שתרצו לשמר. בחנו את הפגמים שלו והחליטו כיצד להדגיש אותם במקום להסתיר.
-ניקוי והכנת החפץ
נקו את החפץ היטב מאבק ולכלוך בעזרת מטלית לחה או נייר שיוף עדין.
-בחירת טכניקת הדגשה
אם מדובר בסדקים קטנים, ניתן למלא אותם בשרף עם פיגמנטים מוזהבים או כהים להדגשתם.
אם מדובר בשכבת צבע מתקלפת, ניתן להשאיר אותה בחלקה ולשלב אותה עם לכה שקופה להדגשת מראה עתיק.
ניתן להוסיף שכבות של צבעים טבעיים ולשייף בעדינות כדי להעניק לחפץ מראה של התיישנות טבעית.
-שיוף וגימור
לאחר התיקון, עברו עם נייר שיוף עדין (כגון 400-800) על פני החפץ כדי לרכך את הקצוות וליצור מרקם אחיד.
-שימור והגנה
מרחו שכבת לכה טבעית או שעוות עץ כדי להגן על החפץ ולתת לו ברק טבעי.
סוקורי-אוקורי – החייאת חפצים ישנים
גישה נוספת הקשורה לפילוסופיית הוואבי-סאבי היא "סוקורי-אוקורי" (作り起こり), שפירושה "ליצור מחדש". מדובר בתהליך שבו חפצים ישנים משוחזרים לא רק לצורך שימוש חוזר, אלא גם כדי להעניק להם אופי מחודש. בשיטה זו ניתן לקחת רהיט ישן ולהוסיף לו אלמנטים חדשים כמו צבעים מודרניים, טקסטורות שונות, או אפילו לשלב חלקים מחפצים אחרים ליצירת פריט ייחודי בעל היסטוריה משולבת. זהו שילוב בין כבוד לעבר ליצירתיות עכשווית.
הדרכת תיקון חפצי עץ
-שימוש בדבק עץ
מרחו דבק עץ חזק על שני חלקי השבר והדקו היטב בעזרת מלחציים.
המתינו לייבוש מלא ושייפו את הקצוות ליצירת חיבור חלק.
-מילוי סדקים וחורים
ערבבו נסורת עם דבק עץ ומלאו את החורים.
ניתן גם להשתמש במשחת עץ תואמת.
לאחר הייבוש, שייפו את פני השטח עם נייר שיוף עדין (220-400) לקבלת גימור אחיד.
שיבוץ עץ (Dutchman Patch)
חתכו חתיכת עץ בצורת טלאי והכניסו אותה לפגם.
הדביקו, המתינו לייבוש ושייפו עד לאיחוד מלא עם החומר המקורי.
חיזוק עם פרפרי עץ (Bowtie Inlay)
חיתכו חריץ בצורת פרפר והכניסו לתוכו חתיכת עץ נפרדת בצורת פרפר.
הדביקו היטב, המתינו לייבוש ושייפו לקבלת חיבור חלק ויפה.
תפירת עץ עם חוט ברזל
קדחו חורים קטנים בשני צדי השבר.
השחילו חוט ברזל דרך החורים בסגנון "תפירה" כדי לחבר את החלקים יחד.
ניתן לסובב את החוט בצורות דקורטיביות לקבלת מראה אומנותי.
מהדקים היטב ומוודאים שהחוט יושב בצורה יציבה ואסתטית.
חיזוק עם מסמרים דקורטיביים
ניתן להשתמש במסמרי פליז או ברזל יצוק כדי לחזק חלקים שבורים ולהעניק לחפץ מראה מחוספס ומלא אופי.
יש לוודא שהמסמרים מתאימים לעובי העץ ושאינם יוצרים לחץ שעלול לגרום לשבר נוסף.
-צביעה וגימור
צִבעו את החלקים המתוקנים בצבע תואם.
מרחו לכה או שמן עץ לשימור ולמראה אחיד.
אמנות לקיר בסגנון וואבי סאבי
תיקון אמנותי מושלם
קינצוגי – תיקון בזהב וההיסטוריה שמאחוריו
המילה "קינצוגי" (金継ぎ) מורכבת משתי מילים יפניות: "קין" (金) שפירושה זהב, ו-"צוגי" (継ぎ) שפירושו חיבור או תיקון. מדובר באומנות יפנית עתיקה לתיקון כלי חרס, שבה מדגישים את השברים במקום להסתירם. מקור הטכניקה במאה ה-15, כאשר שוגון יפני ביקש לתקן כלי חרס סיני שבור, והתוצאה הייתה כה מרשימה שהיא הפכה לאמנות בפני עצמה. הקינצוגי מתבסס על פילוסופיית הוואבי-סאבי ומלמד אותנו לקבל את השבר כחלק מההיסטוריה של החפץ, תוך הפיכתו ליצירת אמנות חדשה.
איך עובדים בשיטת קינצוגי
הכנת הכלים והחומרים
*לכה מיוחדת (כגון שרף אפוקסי או לכה יפנית מסורתית).
*אבקת זהב, כסף או נחושת להוספת אפקט הקינטסוגי.
*מברשות עדינות לערבוב ולמריחה.
*נייר ליטוש עדין (1000-2000) להחלקת החיבורים לאחר הייבוש.
איחוי השברים
-מרחו שכבה דקה של לכה על הקצוות השבורים.
-הדקו את השברים בעדינות עד להתייצבות ראשונית.
-ניתן להשתמש בדבק אפוקסי כחלופה מודרנית ליצירת חיבור חזק ועמיד.
הוספת אבקת זהב
לפני שהלכה או האפוקסי מתייבשים לחלוטין, פזרו עליהם אבקת זהב בעדינות בעזרת מברשת.
המתינו עד לייבוש מלא.
שיוף וליטוש
לאחר הייבוש, עברו בעדינות עם נייר שיוף דק (1000-2000) כדי להחליק את החיבורים וליצור מראה אחיד.
גימור ושימור
ניתן להוסיף שכבת לכה שקופה להגנה (ממש לא הכרחי).
החפץ מוכן לשימוש מחדש, עם הדגשה אומנותית של תיקוניו.
"טכניקות ליצירת תבליטים עם שבלונות, יציקות, תבניות וסיליקון
תבליטהוא אחת מצורות האמנות העתיקות ביותר, שבה הדימוי מגולף, חקוק או מובלט על פני שטח. לאורך ההיסטוריה שימש התבליט כאמצעי להבעת רעיונות דתיים, היסטוריים ואסתטיים. תבליטים מלווים את האנושות במשך אלפי שנים, מהתקופות הקדומות ועד ימינו. הם משמשים ככלי להעברת מסרים, להאדרת שליטים וליצירת אמנות דקורטיבית. ההתפתחויות הטכנולוגיות של ימינו מאפשרות חידוש ושימור מסורת זו בדרכים חדשות ומגוונות.
ובחירת השיטה תלויה במטרה, במורכבות הדגם ובחומר הרצוי וכאן נעסוק בתבליטים עם שבלונות/סטנסילים ותבניות.
כשרוצים להוסיף עיטורים לרהיטים, קירות וחפצי נוי, יש שתי טכניקות עיקריות: תבניות יציקה (Molds) שמייצרות תבליטים ניידים ותלת-ממדיים, וסטנסילים (Stencils) שמאפשרים יצירת תבליטים מקובעים למשטח. כל שיטה מעניקה תוצאה שונה – תבניות היציקה יוצרות אלמנטים מובלטים שאפשר להדביק בכל מקום, בעוד שסטנסילים נותנים דוגמאות שטוחות שמשתלבות ישירות על המשטח. במה לבחור ???
🔹 תבליטים מתבניות יציקה (Molds) – יציקות גמישות או קשיחות שניתן להכין מראש ולהדביק על רהיטים, מסגרות, קופסאות וחפצי נוי. מתאימים למי שרוצה עיטורים תלת-ממדיים שניתן להזיז ולמקם בחופשיות, ולעבודה על משטחים מעוגלים או לא ישרים.
🔹 תבליטים עם סטנסילים (Stencils) – יצירת תבליטים ישירות על המשטח בעזרת שפכטל, משחת טקסטורה או גבס דק. מתאימים לעיצוב קירות, דלתות ומשטחי עץ גדולים, ולמי שרוצה דוגמאות אחידות שחוזרות על עצמן בקלות.
ובקיצור ???
- רוצים חופש עיצובי ונפח מובלט? → תבניות יציקה
- מחפשים טקסטורה אחידה על משטח ישר? → סטנסילים
יציקות בתבנית
תבניות סיליקון הן אידיאליות ליציקת חומרים כמו אפוקסי, בטון, גבס, שעווה, שרף פוליאסטר ועוד. הן גמישות, עמידות לשימוש חוזר, ומתאימות ליציקות מדויקות עם פרטים קטנים, אפשר לקנות תבניות מוכנות בעיקר אונליין (קשה למצוא מבחר רציני בארץ) אבל הן יקרות.
לעשות תבניות כאלה זו תורה שלמה, לכן אביא כאן את התהליכים הכי נגישים וקלילים לעשייה ביתית, ללא בניית מבנים מסובכים.
סיליקון 100% הוא סיליקון שקוף או לבן (ועכשיויש גם צבעוני) שנמכר בחנויות חומרי בניין, ומאפשר יצירת תבנית עמידה וזולה יחסית. זה פתרון טוב לפרויקטים ביתיים, אך הוא פחות גמיש ועמיד לאורך זמן לעומת סיליקון מקצועי ליציקות. היזהרו אל תכינו יותר מדי כי התערובת תתקשה מהר ולא תספיקו להכין את התבניות.
איך להשתמש במאה אחוז סיליקון להטבעה?
שיטה 1 – תבנית מסיליקון טהור (ללא דילול)
מתאים ליצירות קטנות יחסית, אבל יכול להיות סמיך וקשה לעבודה.
🔹 שלבים:
רצוי ללבוש כפפות אבל קחו בחשבון שהסיליקון אוהב להדבק אליהן,
מרחו וזלין (או ספריי שמן) על האובייקט שתרצי להטביע,
הוציאו את הסיליקון מהשפופרת.
מרחו את הסיליקון בשכבות עם מרית או כפפה, ודאגו שהוא מכסה את הפרטים הקטנים.
תנו לסיליקון להתייבש לפחות 24 שעות.
לאחר הייבוש, קלפו בעדינות את התבנית מהמודל.
*התבנית יוצאת מעט קשיחה, אך מתאימה לשימושים חוזרים עם אפוקסי או בטון.
שיטה 2 – סיליקון מדולל עם קורנפלור (לגמישות טובה יותר)
*מתאים לתבניות גמישות יותר, כמו יציקות תכשיטים, דוגמאות לבטון וכו'.
🔹 שלבים:
הכינו קערה חד-פעמית ומלאו אותה בסיליקון שקוף 100% (בערך חצי שפורפרת).
הוסיפו קורנפלור בהדרגה וערבבו עם כף פלסטיק עד לקבלת מרקם בצקי ולא דביק.
לושו את הסיליקון כמו בצק,(בשלב זה אפשר להוסיף גם טיפת צבע אקרילי אם בא לכם תבנית צבעונית) ואז הצמידו אותו למודל והדקו היטב מסביבו. אפשר גם לשטח את הבצק ולהטביע את הצורות בפנים.
יבשו 6-12 שעות (תלוי בסוג הסיליקון ובעובי השכבה).
לאחר הייבוש, קלפו בעדינות את התבנית.
*שיטה זו מקצרת את זמן הייבוש והופכת את הסיליקון לגמיש יותר!