סיפורה של חנות הבוידעם — יצירה, קהילה וחלום שנשאר בלב
פוסט מחודש לזיכרון ולהשראה 💛
לפני כמעט עשרים שנה פתחנו את הבוידעם — חנות קהילתית בעבודת-יד של גמלאי הקיבוץ. מה שהיה פעם מבנה מאפייה ישן שהתפורר מבפנים — הפך לבית של יצירה, משפחתיות והיסטוריה חיה.
עשינו הכל בעצמנו: שיפוץ, צבע, בנייה, איסוף רהיטים, שיקום מנורות ויצירת מדפים — ובעיקר, יצירה מלאה אהבה. המטרה הייתה אחת: לתת מקום לגמלאים ליצור, למכור, להיפגש ולהרגיש חיוניים ומשמעותיים.
זה היה פרויקט לב — תקווה אמיתית, עבודה משותפת ותשומת לב לפרטים הקטנים שעושים בית.
לפני השיפוץ
המאפייה הישנה — רגע לפני שנולד חלום חדש
מתוך השיפוץ
לבסוף שופץ גם מגדל המים, והקיר החיצוני נצבע. סאלי ציירה עליו את סלים האופה המיתולוגי של הקיבוץ, שתמיד הזכיר לנו:
“תלך אל האופה ולא אל הרופא”
יום הפתיחה והגלריה
מגדה — לב של יצירה 💛
אחת מעמודי התווך של “הבוידעם”. ידיים זהובות, עיניים טובות, ולב שמאיר אנשים וחפצים כאחד.
היום היא כבר בת 95 — והאור שלה ממשיך לעבור בכל יצירה שנגעה בה.
מסע ההתחדשות בקיבוץ איילת־השחר — לב, ידיים וצבע שמחזירים מקום לחיים
פוסט מחודש — לזיכרון ולהשראה 💛
לפני שהיה ארמון, היה לב. מתוך הצורך של הגמלאים בבית חם, בלב פתוח ובידיים עובדות —
הקמנו את מועדון גאי״ה. אחריו נולד חדר היצירה, ולבסוף חנות הבוידעם.
זהו סיפור ההתחלה והקהילה — יחד עם קישורים לפוסטים המקוריים ותמונות מהימים היפים.
אספנו רהיטים מכל קצוות הקיבוץ, שיפצנו, צבענו, החלפנו ידיות, תפרנו ריפודים, בנינו מדפים —
והכול יחד, ברוח קהילתית. כל שולחן וכיסא עברו לידה מחדש. עם השיפוץ החדש מגדה שוב התגייסה שוב לצבוע אתת הרהיטים שנשארו מהאוספים שלנו.
🌼 מגדה — ידיים שמחיות זיכרון 🌼
את כל מה שהיה לצבוע, לשייף ולשדרג — מגדה עשתה. במסירות אין־קץ, בסבלנות ובאהבה גדולה,
היא צבעה ותיקנה רהיטים והחזירה להם חיים. כל פינה במועדון נושאת את טביעת היד שלה.
מנדה, תודה — בזכותך המקום מרגיש בית. 💛
🎉 טקס פתיחת מועדון גאי״ה — חג של קהילה 🎉
אחרי חודשים של עבודה — הגענו לרגע המרגש: פתיחה עם שירה, כיבוד, סרט ורוד שנגזר וחיבוקים בלי סוף.
לא רק פתיחה של מקום, אלא פתיחה של חלון חדש לאור, ליצירה ולמפגש אנושי.
בנינו מקום — אבל באמת בנינו בית: מקום של שייכות, יצירה וידידות.
כאן נולדה העמידה היפה של קהילה שלמה, שממשיכה להאיר עד היום.
כפתורים מפוזרים בכל פינה בחדר היצירה, על השולחנות, במגירות, בשקיות, בקופסאות ויש לי גם כפתורים פשוטים, כפתורים מהודרים, כפתורי עץ, כפתורים ממכשיר שמצפה אותם בבד, כפתורי פימו, כפתורי פלסטיק צבעוניים, כפתורים מצופים בנייר מעוצב ועוד כפתורים צבעוניים וקסומים, בקיצור אנחנו אבן שואבת לכל מי שמפנה את הכפתורים שלא נחוצים בביתו יותר ואנחנו גם עושים חלק מהם כי זה כיף אדיר לעצב כפתורים
אז בא לי לנסות עבודות חדשות עם כפתורים כמו למשלזרי כפתורים , עבודה פשוטה למדי אבל צבעונית ותוססת .
✨ טיפ השראה: חפשו בפינטרסט שלי לוח בשם "כפתורים ויצירה צבעונית" – שם תמצאו עוד עשרות דוגמאות שאספתי מכל העולם.
אם רוצים להיות יצירתיים אפילו יותר, אפשר ליצור כפתורים מדאס ממש כמו שאנחנו יצרנו בשביל לעטר את אריזות המתנות שלנו. עדיף דאס לבן כי יותר קל לצבוע או להדביק מפיות אחר כך
קטגוריה: שורשי האנושות והציוויליזציות הקדומות | סדרה: מן השמים באו – סיפור האנונקי
מן השמים באו — חלק 2
אררט – ארץ האלים והאור הקדום
סוף עידן הקרח וראשית ההתעוררות (13,000–11,000 לפנה״ס)
בסביבות 13,000 לפנה״ס כדור הארץ החל להתחמם במהירות אחרי עידן קרח ממושך. בצפון טורקיה, ארמניה ואזור אררט נמסו קרחונים עבים, והמים השוצפים יצרו אגמים ענקיים – ביניהם אגם ואן – שהרוו את עמקי הפרת והחידקל. בין ההרים הופיעו קבוצות אנושיות קטנות, אנשים עם ידע מפתיע: הם מגדלים חיטת בר, שומרים עדרים קטנים של עזים ובונים מעגלים מאבנים ענקיות. אלו הם אבות גובקלי טפה – תושבי “הגן הפורה” שבין הרי אררט ונהרות מסופוטמיה.
ממצאים ארכאולוגיים תומכים בתמונה זו: שרידי חיטה מתורבתת ראשונה ליד Karacadağ בדרום־מזרח טורקיה, שינוי פתאומי מצמחי בר לשדות מעובדים, וגילופי אבן מדויקים שנעשו עוד לפני גילוי המתכות.
אסון הדריאס הצעיר והתרבות הראשונה (11,000–9,600 לפנה״ס)
לאחר תקופה קצרה של חום, מגיע לפתע הדריאס הצעיר – התקררות פתאומית ואלימה שגורמת לשיטפונות הרסניים ולחורבן יישובים שלמים. כשהאקלים שוב מתחמם (כנראה בעקבות פגיעת שביט או אסטרואיד), מתרחשת אחת ההתעוררויות הגדולות של האנושות: תרבות גובקלי טפה נולדת מתוך ההרס. עמודי האבן העצומים בצורת T, עליהם חריטות של חיות קודש, מעידים על מערכת אמונה מאוחדת ועל תחילת ציוויליזציה מתוכננת – עם ידע הנדסי, מדעי ואסטרונומי שאין לו אח ורע באותה תקופה. הממצאים במקום – תיארוך פחמן-14 ל־9600 לפנה״ס, מבנים שנקברו במכוון ושכבות של אפר ושריפה – רומזים על אסון אזורי שחתם תקופה אחת ופתח חדשה.
תרבות אררט–ואן והולדת מסופוטמיה (9,000–6,000 לפנה״ס)
כשפני השטח נרגעו, קמים יישובים חדשים סביב אגמי ואן ואורמיה ובאזור הפרת העליון. תרבות אררטית מוקדמת זו מציגה כפרים מאבן, מקדשים קטנים וסמלים של שמש, מים והרים. מכאן מתחילה ההגירה דרומה – אל העמקים שעתידים להפוך למסופוטמיה. הידע שצברו אנשי ההרים – חקלאות, תכנון יישובים, ניקוז מים ותיעוד בעזרת ציורי חרס – עבר מדור לדור. לוחות החרס הפיקטוגרפיים הראשונים, שיצרו בסיס לכתב השומרי, מעידים על תחילתה של מחשבה טכנולוגית ותרבותית חדשה.
שינוי אקלימי עולמי גורם לעליית מפלס הים התיכון, ומימיו פורצים דרך מיצרי הבוספורוס. האגם שהיה עד אז מתוק הופך לים מלוח – הים השחור – ומכסה תחתיו יישובים שלמים. זהו הרגע שבו נולדים סיפורי המבול הגדולים: זיוּסודה, אתרחסיס, גילגמש ולימים גם נוח. שכבות סחף מתוק שעליהן משקעי צדפות מלוחות בקרקעית הים השחור מעידות על האירוע, וכך גם עשרות אתרי חוף שקבורים מתחת למים. אלה ששרדו את השיטפון עלו שוב צפונה להרים, אולי בחיפוש אחר אותה “ארץ גבוהה” שממנה באו אבותיהם.
אייניס ואגם ואן
צמיחת הערים והזיכרון הקדום (6,000–3,000 לפנה״ס)
הפליטים מן הצפון הביאו עמם את הידע שנרכש בהרים: הם יסדו בדרום את הערים אור, ארך, ניפור ולגש. אלה כבר תרבויות מאורגנות עם חוקים, דת וכתב – אך בלבם נשארה הידיעה: הכול התחיל בהרי אררט ובמבול הגדול. סיפורי הבריאה והאלים, “גן בראשית” ו“האדם הראשון”, היו הדרך לשמר את הזיכרון הזה.
ממלכת אררט – ההרים והאש
בהרי השמש שבצפון קמה ממלכת אררט, אחת התרבויות העתיקות והמתוחכמות בעולם. המסורות השומריות והאכדיות מספרות כי שם קבעו האלים את מקום מנוחתם, ו“שערי האש” נראו בלילות – אורות שבקעו מן ההרים עצמם. הרי אררט הם למעשה שרידים של מערכת געשית אדירה, עולם של אש מתחת לשלג. הקרקע הרוויה בגזים ומינרלים יצרה תנאים מיוחדים: חום טבעי להתכה, אבן רכה לעיבוד, ומתכות עשירות לחישול. כך יכלו תושבי המקום לבנות באבנים שנראות כאילו הותכו וחוברו זו לזו בחום עליון. קירות גיאומטריים מדויקים, אבנים במשקל טונות, ומבנים עמידים בגובהי שלג – כולם מעידים על הנדסה שאין לה הסבר טכנולוגי ברור. בלוחות מסופוטמיים מאוחרים נקראת אררט “ארץ האלים” ו“שערי האש”, אולי כתיעוד אמיתי של אנשי ההרים שנחשבו למדריכים או בוראים. אררט איננה אגדה – זהו הלב הפועם של ההיסטוריה האנושית, המקום שבו האש והשלג יצרו יחד את האבן הראשונה, ושבו נולדה ההבנה שהחומר והאור הם אחד.
אייניס
בתמונה למטה, המקדש של חאלדי מתחת לאגם ואן.
ב־2017 צוות ארכאולוגים טורקים מאוניברסיטת Van Yüzüncü Yıl גילה מבנה אבן ענק מתחת למים באגם ואן, סמוך לעיר העתיקה Tushpa. המבנה מורכב מאבני בזלת מסותתות בצורה מושלמת, מסודרות בקירות ישרים לאורך כ־100 מטרים. החוקרים קבעו שמדובר בשרידי מקדש אוררטי — כנראה מקדש לחאלדי, האל הראשי של הממלכה.
המקדש של חאלדי (אנליל) מתחת לאגם ואן
הרי האש והזהב
בצפון טורקיה, בין הרי אררט לאגם ואן, משתרע אזור געשי רחב ידיים – מקום שבו אש, שלג וזהב משתלבים בנוף אחד. הקרקע רוויה במינרלים, זרמי לבה עתיקים ונהרות שירדו מההרים סחפו עימם אבק זהב שנשקע בעמקים. כאן, על פי מסורות עתיקות, שכנה “ארץ חוילה” המקראית – “שם הזהב הטוב, הבדולח ואבן השוהם”.
תושבי אררט למדו לנצל את כוח ההר: הם אספו זהב טבעי מסחף הלבה, זיקקו אותו בעזרת חום געשי טבעי, ויצרו סגסוגות מתכת מוקדמות. תחת שכבות האפר והאבנים נחשפו מבנים חצובים בבזלת קשה, עם סימני התכה ושריפה – עדות לפעילות חום גבוהה ואולי אף לטכנולוגיה עתיקה של עיבוד מתכות.
האבנים באזור עשירות בברזל וזהב, וכאשר מודדים את ההר באמצעים מגנטיים נרשמות אנרגיות חריגות. נראה שבמקום הזה נולד הקשר שבין זהב, אש וחשמל – שלושת יסודות הקדמה האנושית.
מנהרות “גן-עדן” – ההשערה והעדויות
באתר Durupınar שבדרום הר אררט נערכו סריקות קרקע (GPR) שחשפו חללים תת-קרקעיים מסודרים בצורת ספינה, בעומק של כשישה מטרים. כתבות שונות (למשל ב-Jerusalem Post) רומזות כי ייתכן שמדובר במערכת חצובה גדולה – אולי חלק מתשתית עתיקה שנבנתה במכוון מתחת להר.
במקביל, באתר Ayanis Castle הסמוך לאגם ואן התגלו מבנים חצובים בבזלת, שכבות ארכאולוגיות עבות ותעלות סגורות שייתכן ששימשו לניקוז מים, אחסון או למרתפים סודיים. נמצאו גם קירות מותכים חלקית המעידים על חשיפה לחום קיצוני – אולי התכה טבעית מבוקרת.
בהקשר של הסיפור האררטי – ייתכן שמדובר במה שאנו מכנים “מנהרות גן-עדן”: מערכת תת-קרקעית קדומה ששימשה לאחסון זרעים, חומרים נדירים או ידע ביולוגי ואנרגטי. שילוב של אש, מים וזהב – שבו אולי נוצרו לראשונה היסודות של “עץ החיים” ו“עץ הדעת”.
ממצאים תומכים מאזור אררט ואגם ואן
סימני שריפה והתכה באבנים.
מתכות נדירות ושרידי חום מבוקר.
מבנים תת-קרקעיים ומנהרות חסומות.
חומרים מזוגגים המעידים על טמפרטורות קיצוניות.
מדידות מגנטיות חריגות וקווי אנרגיה.
השערות על “מתקני התכה טבעיים” או מתקנים קדומים לטיהור זהב ונחושת.
גן העדן וההכלאות – בריאת החיים החדשים
כאשר הרי האש דעכו, הפך האזור סביב אררט לגן פורח של חיים... “עץ החיים” ו“עץ הדעת” הם סמלים לתהליך ההכלאה: הראשון – היכולת להעניק חיים; השני – להבין ולשלוט בתוצאות.
עדויות לביות והכלאות מתקדמות של צמחים כבר לפני 11,000 שנה.
תהליכים שדומים לביוטכנולוגיה טבעית – שימור זרעים, ברירה לפי תכונות.
דפוסים גנטיים נדירים באוכלוסייה האררטית – DNA שמראה המשכיות כמעט טהורה.
מוטציות גנטיות קדומות שאינן קיימות בשום מקום אחר (קשר למראה הבהיר של הארמנים).
רעיון “האלים היוצרים” כביטוי למי שהבינו את הקוד הגנטי ויישמו אותו.
רמזים בלוחות השומריים: אנקי ונינחורסג “ערבבו דם אלים עם עפר הארץ ויצרו אדם” – רעיון גנטי של הכלאה בין יצור קדום לבין קוד חדש.
העדויות הגנטיות מהאזור האררטי... “המשכיות גנטית יוצאת דופן”.
“באררט נוצר הקוד – לא רק של החיים על האדמה, אלא של האדם עצמו. משם ירדה האנושות החדשה, הנושאת את הזיכרון הגנטי של עידן האלים.”
המבול של נוח והעולם החדש
המבול של נוח הוא סיום מחזורי המבוליים של האנושות... כך נולדה האמונה באל אחד ובמוסר אנושי – התורה בעלת הפנים הרוחניות היא ההמשך הישיר של הזיכרון האררטי־מסופוטמי.
הממצאים — תיבת נוח בהרי אררט
סיום
מהרי האש והשלג, דרך גן העדן ועד המבול של נוח – זהו סיפור התעוררות האנושות... הכול התחיל שם – בהרי האור.
המשך יבוא – ספר בראשית: לידת האדם החדש
(החיבור בין הסיפור האררטי־מסופוטמי לסיפורי התנ״ך – צעד אחר צעד.)
זכריה סיטצ׳ין – תמונה 1זכריה סיטצ׳ין – תמונה 2
מילות מפתח: “אררט ארץ האלים והאור הקדום” “מקדש חאלדי מתחת לאגם ואן” “אייניס Ayanis ושרידי אוררטו” “גובקלי טפה עמודי T ותיארוך 9600 לפנה״ס” “מבול הים השחור ופריצת הבוספורוס” “Young Dryas הדריאס הצעיר שיטפונות בצפון מסופוטמיה” “Karacadağ ראשית ביות החיטה” “ארץ חוילה זהב טוב בדולח ואבן שוהם” “גן עדן ארבעת הנהרות פרת חידקל גיחון פישון” “מנהרות בזלת מותכות ו‘שערי האש’ באררט” “המשכיות גנטית DNA בארמניה מהנאולית” “אתרחסיס זיוסודרה וסיפורי מבול מסופוטמיים”
כשאני יוצרת, הידע זורם אליי בלי מאמץ, כאילו הידיים שלי זוכרות משהו שהמוח רק מנסה להבין.
לא למדתי איך לעשות – ובכל זאת, הן יודעות. לפעמים נדמה לי שכבר עשיתי זאת פעם, במקום אחר או בזמן אחר.
בין תנועה לצבע, בין רגש לחומר, מתעורר בי הרצון להבין
מאיפה זה בא ולאן זה הולך.
הידיים נושאות זיכרון ישן ומעניקות לו חיים חדשים; בכל יצירה נולדת מחדש השראה המחברת את העבר עם ההווה,
ומזכירה שבלב כל חומר מסתתר סיפור עתיק שמבקש להיוולד שוב.
🏺 ציוויליזציות וקדמונים
השראה מהעבר ליצירה עכשווית.
🌌 חלל ואסטרונומיה
יופי ותנועה מהיקום.
⚙️ טכנולוגיה והגנה פלנטרית
חדשנות כאמנות.
✨ תודעה וזיכרון
היצירה כפנימיות האדם.
🎨 אמנות ויצירה
ביטוי אישי וחיבור לעולם.
🌿 שימור מלאכות עתיקות
שימוש בידע קדום ליצירה חדשה.
🌺 בהמשך הדרך…
אמנות רוחנית, גילויים ארכיאולוגיים חדשים, טכנולוגיות מתקדמות בהשראת העתיקות,
אמנות דיגיטלית, חומרים טבעיים, השוואות בין תרבויות,
קטגוריה: שורשי האנושות והציוויליזציות הקדומות |
סדרה: מן השמים באו – סיפור האנונקי
🌌 מן השמים באו: סיפור האנונקי והבריאה הראשונה
חלק ראשון
✍️ אז מה לי ולסיפור הזה ?
סקרן אותי מאיפה התחיל הכול – ובטח שלא מבחינה דתית, אלא אנושית:
איך נולד הרעיון של הבריאה, של האלים, של האדם?
מי כתב את הסיפורים הראשונים, ומה הם ראו באמת כשהביטו לשמים?
במהלך השנים נחשפתי לכתבים השומריים, ללוחות החימר העתיקים ולתאוריות היצירתיות של זכריה סיצין (שגרמו לי לחשוב, איך לא חשבתי על זה קודם ),
נדהמתי כמה שהם דומים לסיפורי התורה והבנתי שייתכן והמיתולוגיות הקדומות (ברובן) לא באמת אגדות – אלא
זיכרון ממשי של עידן קדום מאוד, שבו ישויות מתקדמות מאוד כנראה– האנונקי – ''ירדו מן השמים'' ויצרו את תחילת האנושות
ולבני האדם לא היו את המילים המתאימות לספר אותם.
המסע הזה הפך בעבורי לתחקיר רחב:
לא רק להבין מה כתוב בלוחות, אלא לשחזר את התמונה השלמה –
איך נולד האדם, איך קמו הערים הראשונות,
ואיך הזיכרון הזה נשמר עד ספר בראשית ואילך.
אני כותבת את הסדרה הזאת כדי להחזיר את הסיפור למרכז –
לא כמיתוס רחוק, אלא כמציאות שיכולה להסביר את שורשי כולנו.
“הכול התחיל כשהאלים ירדו מן השמים.
הם ירדו באור, במרכבות אש,
ובמקום שבו נגעו באדמה – נולדה הציוויליזציה הראשונה.”
(עיבוד מלוחות השומרים ומתוך “עלילות אנקי”)
Zecharia Sitchin
מי היה הוא?
זכריה סיצ’ין (1920–2010) היה סופר וחוקר ישראלי־אמריקאי, יליד אזרבייג’ן, שהיגר לישראל ואחר-כך לארצות הברית.
הוא כתב סדרת ספרים בשם “The Earth Chronicles”, שבה טען כי האנושות נוצרה בידי ישויות חוצניות בשם Anunnaki ממערכת שמשית אחרת,
וכי התרבות השומרית מהווה תיעוד אמיתי של ביקורם.
מה טענותיו המרכזיות?
סיצ’ין טען שקיים כוכב נוסף במערכת השמש בשם Nibiru, שמקיף את השמש פעם בכ-3,600 שנים, ושמהווה את ביתם של האנונקי.
לטענתו, האנונקי יצאו לכדור הארץ בעת העתיקה כדי לחלץ זהב ולתקן את האטמוספירה של כוכבם, ובהמשך “יצרו” את האדם כדי שיעבוד בשבילם.
סיצ’ין השתמש בתרגומים שלו של כתבי יתדות סוריים ואכדיים כדי לבסס את גישתו.
ביקורת והערכה -
בעוד סיצ’ין זכה לפופולריות רבה והפך לדמות מפתח בתחום “האסטרונאוטים הקדומים”, קיבלה עבודתו ביקורת קשה ממדענים,
אסירולוגים והיסטוריונים, שהגדירו את טענותיו כ– “פסאודו־מדעיות” והצביעו על טעויות תרגום, מחסור בשיטות מחקר מקובלות והעדר ראיות אימפיריות.
מצד שני, רבים מהקוראים שלו מצאו השראה ורעיון מחודש להבנה של כל המקרא והציוויליזציות הקדומות דרך זווית שונה.
אז נכון לא כל התיאוריות שלו מקובלות עלי אבל הי !!! סיצ’ין היה אחד הגורמים שהפיצו את רעיון האנונקי והקשר שלהם לבריאת האדם
ולתרבויות המסופוטמיות, ורק על זה הגיע לו פרסים ובשפע, כי זה גאוני !
אז ככה... מה אם כל מה שכינינו “מיתולוגיה” הוא בעצם זיכרון עתיק?
תיעוד אמיתי של מה שאבותינו ראו בעיניהם אך לא יכלו להסביר במילים (כי לא היו להם מספיק מאלה?)
מה אם הבריאה, המבול ואלוהים – אינם רעיונות מופשטים,
אלא אירועים ממשיים שהתרחשו בין הפרת לחידקל – המקום שבו נולדה התרבות האנושית?
שם, בארץ שנקראה שומר, התחיל הכול.
שם ירדו האלים מן השמים לפי הכתבים, ושם נולדה האנושות.
“Eridu Genesis” – הלוח השומרי העתיק ביותר עם סיפור האדם הראשון, הערים, והמבול.
“Enki and Ninmah / Enki and the World Order” – תיאורי אנקי, נינמה, והכלאות האדם.
“Tower of Babel (Babel Inscriptions)” – תיאורים מאוחרים של מגדל בבל ולבול השפות.
בריאת השמיים והארץ
בראשית הזמן, כשעדיין לא נפרדו שמיים וארץ, רבצו המים הראשונים בערבוביה. במעמקים נחה תיאמת, אם המים, ומעליה נע היה אנו, נשגב ובלתי נראה. עם חלוף הימים, אנו הבדיל בין מים למים,
והוליד את אנליל, שליט האוויר והיבשה, ואת אנקי, אדון המים המתוקים, המעיינות והחכמה.
אז נולדה הארץ מן התוהו, והשמיים נפרשו מעליה ככיפה רועדת באור.
אנליל הרים את השמיים והניח יסודות לארץ, ואנקי חצב בתוכה נהרות וזרע בה את החיים. שלושתם חילקו ביניהם את הסדר החדש:
אנו – שמיים,
אנליל – אדמה ורוח,
אנקי – המים שמתחת והחכמה שבתוך הכול.
וכך נולדה שומר, אדמת הנהרות, שבין הפרת לחידקל, שבה יקום האדם וייפול שוב ושוב.
ואז מן השמיים ירדו האלים הגדולים – האנונקי, “הבאים מן השמיים אל הארץ”. הם ירדו באור גדול, בקולות וברקים, ומרכבותיהם הותירו חריכה באדמה. במקום שבו נגעו השמיים באדמה נולדה העיר ארידו. לפי הלוחות, ארידו הייתה העיר הראשונה. (כיום מקובל למקם את ארידו בדרום מסופוטמיה; עם זאת, תיעודים מודרניים מצביעים גם על מבנים תת-ימיים עצומים באגם ואן שבטורקיה – מדרגות וקירות אבן – שמזכירים תיאור של עיר אלים עתיקה.) ארידו היתה המוקד של החיבור בין שמיים לארץ. לכן בנה בה אנקי את משכנו, והציב את “שער שמיים” שדרכו יכלו האלים לעלות ולרדת.
האלים חיו ופעלו באדמה בוצית עטופה ערפל, עד שהחליטו לברוא סדר חדש.
אנליל הרים את השמיים מעל הארץ, אנקי הניח את היסודות מתחת,
והאלים עיצבו את הארץ: חצבו תעלות מים, קבעו גבולות בין ים לנהר והכינו אדמה שתוכל לשאת חיים.
אך העבודה הייתה קשה, והאיגיגי – האלים הצעירים – מרדו. אנקי כינס מועצה והציע: “ניצור יצור חדש – בצלמנו, בדמותנו, שיישא את העבודה במקומנו.”
עוד בימים הראשונים, כאשר האלים ירדו לארץ והעמידו בה סדר, בחר אנקי מקום שבו נבעו המים החיים.
שם הקים את גן האלים – “אדין” (Edin = המישור הפורה), שבו נבעו ארבעה נהרות – הפרת, החידקל, הפישון והגיחון.
בגן היו עצים נישאים, פרחים נדירים וחיות מכל הסוגים; בתוכו נשמר סוד החיים, והחכמה הוטמנה בעצים שסבבו את המעיין. נינמה, אם האלים, שמרה על הגן.
כשאנקי ונינמה ירדו לגן, “מעבדת החימר”, לקחו אדמה מן הנהר, ערבבו במים ובדם של אל שנהרג וקראו לזה “לולו” – היצור המעורב.
בלוחות נכתב: “אנקי לש את החימר על לבה של נינמה, נינמה הניחה עליו את חותם האלים, והאדם נולד.”
לאחר ניסויים שנכשלו, לקח אנקי דם של אל חכם ונוצר אדם המסוגל לדעת, לדבר ולזכור. נינמה קראה לו “אדם (אדמו) אדמה”.
האדם הראשון חי בגן כדי ללמוד את דרכי האלים; אך נאמר לו לא לגעת בעץ החיים: “ביום שתיגע בו – תדע מה שידעו האלים.”
לאחר שברא אנקי את האדם, יצר גם את נינתי, “גבירת החיים”, המקבילה לשם חוה – “אם כל חי”. נינמה יצרה אותה מן ti – “חיים/צלע”.
בגן צמחו שני עצים – עץ החיים ועץ הדעת; ביניהם שכן הנחש, סמלו של אנקי, שליח ידע וריפוי. כשהאישה נגעה בעץ – נולד השכל החופשי.
האלים נבהלו; אנליל כעס: “האדם למד את סוד האלים.” האדם גורש מן הגן – וזה היה רגע לידתה של הבינה האנושית.
השומרים לא ראו בכך חטא אלא את תחילת הדרך של האדם כיוצר עצמאי. לאחר שיצא מן הגן, האדם עבד בשדות, חפר תעלות וזרע. אנליל אמר: “האדם יישא את עול הארץ.”
עם הזמן ראו האלים כי האדם דומה להם… חלק מן האלים נשאו בנות אדם; נולדו צאצאים מעורבים – ענקים וחכמים – שהביאו ידע, מוסיקה, רפואה ומדידה. אנליל גזר: “לא ירדו עוד האלים בין בני האדם.” אבל הצאצאים נשארו, ומהם קמו מלכים וחכמים.
🏛️ הערים הראשונות נבנו בין הנהרות: ארידו – משכן אנקי; ניפור – מושב אנליל; אור ואורוכ – ערי האדם.
שורופק – אחת הערים הראשונות: מרכז תרבות, חוק וכתיבה; מקום הולדתו של זיאוסודרה (נוח השומרי) – העיר האחרונה לפני המבול.
🪔 אפשר לומר שבשורופק נולדה הציוויליזציה – ושם גם כמעט נכחדה.
חוקרים בני זמננו מציעים כי ייתכן ששרידי העיר ארידו
נמצאים מתחת למימי אגם ואן שבטורקיה – מבנים עצומים, מדרגות ותיבה חצובה; יש הטוענים לקשר לתיאורי העיר בלוחות החימר.
אם כך, “שער השמיים” של אנקי איננו בין הנהרות בלבד – אלא אולי בלב האגם.
בכל עיר הוקמו זיגורטים – מגדלים מדורגים שנבנו לפי תנועת הכוכבים. כל מקדש הוקם כהעתק של “בית האל” שבשמיים; אז נולדו גם המלכות והכתיבה על לוחות חימר.
“אז ירדה המלוכה מן השמיים, והאדם החל לכתוב את מעשיו.”
הכוהנים ניהלו את הארץ בשם האלים ולימדו את האדם לכתוב, למדוד, לחשב ולבנות. בלוחות החימר תועדו הסדרים הראשונים: מועצות, מפקדים, חוקים, רשימות מלאי וחשבונות – שורשי המינהל והמדע האנושי. זה היה עידן זהב – הרמוניה בין שמיים לאדם.
ממלכת אררט קמה בהרי השמש בצפון, מעבר לנהרות – ארץ גבוהה, קרה ומושלגת.
שם קבעו האלים את מקום מנוחתם, ובהרים ההם היו “שערי האש”.
בלוחות מתואר כיצד האלים חזרו לשם מדי תקופה, והשאירו אחריהם “מרכבות מתכת ומגדלי אור”.
אנקי ואנליל חזרו מדי כמה מאות שנים לבדוק את הארץ והאדם.
אך השלום לא נמשך לנצח. האדם התרבה, הארץ התמלאה רעש, והאלים חששו מן השחיתות והכוח.
אנליל החליט להביא מבול גדול. רק אנקי, אדון הרחמים, סירב.
הוא הזהיר את בנו האנושי – זיאוסודרה – ואמר: “הרוס את ביתך, בנה לך תיבה; קח זרע מכל חי, ואל תפתח את דלתך עד יחלוף המבול.”
המים עלו, השמיים נפתחו, והרוח סחפה את הכול. שבעה ימים ושבעה לילות סער העולם. כשהשמש הופיעה, זיאוסודרה שלח יונה ששבה ובפיה בוץ יבש. המים נסוגו, והאדם יצא שוב אל האדמה על ההר.
הוא הקריב קורבן, והאלים – שתחילה כעסו על שניצל – נשבעו שלא ישובו להביא מבול על הארץ. כך נחתמה הברית, והאדם הפך לשומר הארץ.
סיפור המבול הופיע גם בעלילות גילגמש (גרסאות בבליות/אשוריות), שנכתבו מאות שנים לאחר מכן באורוכ.
גילגמש – מלך שהיה “שני שלישים אל ושליש אדם” – חיפש את סוד הנצח, פגש את אותנפישתים (זיאוסודרה השומרי בגרסה בבלית) ושמע ממנו: “אנקי הזהירני, בניתי תיבה, וכך נשמרו החיים.” אך גם: “חיי נצח שמורים לאלים בלבד.” בסוף – נחש בלע את צמח הפלא, וגילגמש הבין: חיי האדם קצובים; הידע והיצירה – נצחיים.
לאחר המבול, בנו בני האדם את בבל. אמרו: “נעשה לנו שם ונבנה מגדל שראשו בשמיים.” אנליל ראה ואמר: “הנה עם אחד ולשון אחת להם, ואין גבול למעשיהם.” אז בלבל את לשונם ופיזרם על פני הארץ. המגדל נותר חרב – וזכרו נחקק כאזהרה.
וזה היה סיום העידן. לאחר מגדל בבל, נעלמו האלים בהדרגה.
נאמר כי מרכבותיהם נראו בפעם האחרונה מעל הרי זגרוס, והאדם נותר לבדו.
אך קיבל במתנה את הידע, את הסדר ואת הזיכרון.
וכך נכתב בלוח האחרון:
“כאשר ייפתח שוב השער שבין שמיים וארץ, ישובו האלים ויראו את מעשה האדם.”
האנונקי הותירו אחריהם ידע על חקלאות, השקיה, מתכות וכתיבה.
הם ייסדו את המדע, את החוק ואת הבירוקרטיה, ואת עצם הרעיון של למידה.
הם הפכו את האדם ליצירה תבונית המסוגלת לזכור ולהתפתח.
וכשעזבו – הערים נותרו, והזיכרון הפך לסיפור שהשתמר בתרבויות רבות:
מצרים, יוון, הודו – ולבסוף גם בתנ״ך.
אותם אלים קיבלו שמות חדשים, אך הסיפור נשאר זהה:
הכול התחיל מן השמים, והכול נמשך דרך האדם.
✨ סיכום
זהו פרקם של האנונקי – בוראי העולם, מייסדי הערים, נותני הידע.
הם פתחו את השער בין שמיים לארץ, והפקידו בידינו את המתנה הגדולה ביותר: התודעה...
המשך יבוא – סיפור אררט: ראשית האדם
אך המסע שלנו לא מסתיים במסופוטמיה.
כדי להבין את ראשית האדם ואת מקורות הסיפורים על האלים,
עלינו לשוב צפונה – אל ההרים הגבוהים שמעל מקורות הנהרות.
שם, בין הקרחונים והמעיינות הראשונים, נולדה הציוויליזציה האמיתית – התרבות האררטית.
היא זו שהקימה את הידע, את האמונה, ואת הסיפור שממנו צמחו כולם.
בחלק הבא נצא אל ארץ אררט:
המקום שבו נולדה הציוויליזציה הראשונה,
שם נכתב הסיפור הקדום של האדם, המים והקוד שנשמר מאז ועד היום.
📜 מילות מפתח לבלוג:
אנונקי, זכריה סיצ׳ין, שומר, מסופוטמיה, ארידו, אנקי, אנליל, ניבירו, אדין, זיגורט, לוחות חימר, ראשית הכתב, גילגמש, זיאוסודרה, המבול, מגדל בבל, בריאת האדם, The Earth Chronicles, Anunnaki, Sumer, Enki, Eridu, Mesopotamia
