יום שישי, 10 באוקטובר 2025

אטלס 3i - תזה

 קטגוריה: חלל ואסטרונומיה יופי ותנועה מהיקום.

האקדמיה לא נועדה לאשר תזה – אלא לאפשר מחקר

אייקון מיקרוסקופ

האקדמיה לא נועדה לאשר תזה – אלא לאפשר מחקר.

פעם המדע היה סקרנות טהורה. שאלות, ניסוי, טעות, גילוי. לא כדי להוכיח צדק, אלא כדי להבין. אבל היום נדמה שהאקדמיה עסוקה יותר באישורים מאשר בגילויים. היא מחליטה איזו שאלה מותר לשאול, ואיזו עדיף לא לשאול בכלל.

ואז באים אנשים כמו אבי לואב – שלא מבקשים רשות, אלא פשוט חוקרים. הם מזכירים לעולם שהמדע הוא לא מוסד, אלא חופש. ושבלי חופש, גם כל הנתונים שבעולם לא שווים דבר.

כי כשמדע חוזר לשאול שאלות על שביטים, הוא בעצם חוזר לשאול על עצמו — על הסקרנות, על האומץ, ועל הפחד הישן לדעת את האמת.

השביט 3I/ATLAS – מבקר בין-כוכבי

השביט 3I/ATLAS – מבקר בין־כוכבי נדיר

מהו בעצם 3I/ATLAS

3I/ATLAS הוא שביט בין־כוכבי – המבקר השלישי שהאנושות זיהתה אי־פעם מגיע ממעמקי היקום אל מערכת השמש שלנו. הוא התגלה על־ידי מצפה ATLAS ונושא את הספרה 3I  משום שהוא Interstellar Object number 3 – השלישי שהגיע אלינו ממערכת אחרת.

שלא כמו שביטים שנולדו בשולי מערכת השמש, 3I/ATLAS נכנס ממקום שאין לנו מפה עבורו. הוא נע במהירות של כמעט 60 קילומטר בשנייה ובמסלול נקי במיוחד. תצפיות מצאו שהעננה סביבו עשירה במיוחד ב־CO₂, ובחלק מהמדידות נמצאו עקבות של ניקל וברזל – הכול יחד מצייר גוף טבעי אך יוצא דופן.

המפגש עם מאדים – שני מבטים על אותו שביט

ב־3 באוקטובר 2025 חלף 3I/ATLAS במרחק של כ־29 מיליון ק״מ ממאדים. סוכנויות החלל כיוונו אליו טלסקופים וחלליות. לפי נאס״א ו־ESA זו תופעה טבעית מרהיבה: שביט בין-כוכבי שמתחמם ופולט גזים ואבק. עבור אבי לואב ותלמידיו, ההתנהגות המסלולית הנקייה מזמינה שאלה: האם אנחנו מפספסים כאן משהו?

גם הרשת גועשת

מיד לאחר המעבר ליד מאדים, הרשת התמלאה בסרטונים, השערות וממים. חלק טענו שזה שביט רגיל שמנופח בידי המדיה; אחרים ראו בו רמז לכך שמישהו צופה בנו בחזרה. נאס״א פרסמה הודעות מרגיעות: אין איום ואין טכנולוגיה זרה.

אבל כשהציבור מרגיש שאין יד מכוונת, והמידע מגיע טיפה־טיפה — הקונספירציות צצות מהר יותר מהכוכבים בלילה בהיר. החוסר בשקיפות יוצר חלל, והחלל הזה מתמלא בסיפורים. וכרגיל, הרשת לא רק דיווחה על הסיפור – היא הפכה לחלק ממנו.

המשמעות שמעבר לשביט

אולי 3I/ATLAS הוא “רק” שביט — גוש קרח ואבק שנדד מיליוני שנים עד שנגע בשמש שלנו. אבל אולי הסיפור האמיתי הוא אנחנו: הדמיון, הסקרנות, והרצון לדעת אם אנחנו לבד. כל עוד נמשיך לשאול — אנחנו עדיין חיים באמת.

האקדמיה יכולה למדוד ולפרסם דוחות, אבל היא לא יכולה להחליף את הלהבה הפנימית של מי שמסתכל לשמיים ותוהה “מה אם?”. זה מה שאבי לואב מזכיר לכולנו — שהמדע לא נולד ממספרים, אלא מהתשוקה לדעת. 3I/ATLAS ימשיך בדרכו מעבר לשמש, אבל השאלה שהשאיר תישאר איתנו: האם נבחר לפחד מהלא־נודע — או שנחקור אותו.

יום ראשון, 5 באוקטובר 2025

בין גנום, שורשים ויצירה

קטגוריה : ציוויליזציות וקדמוניםהשראה מהעבר ליצירה עכשווית

 איך האמנות מחזירה אותי לשורשים 
 לפעמים, בזמן שאני יוצרת – מערבבת צבע, חותכת עץ או צובעת בד – אני מרגישה שאני לא לבד. יש משהו בתנועה של היד, בחומר, בניחוח של האדמה או הצבע, שמחזיר אותי רחוק בזמן, אל אותם אנשים ראשונים שהבעירו אש וציירו על קירות האבן, אל הנשים שטוו, חרטו, צבעו, קישטו את היומיום שלהן כמו תפילה. ככל שאני עוסקת באמנות, אני מגלה שהיא לא רק יצירה – היא זיכרון קדום. כאילו כל תנועה של מכחול או אזמל נושאת בתוכה חלק מהסיפור שלנו, מהשורשים שצמחו עוד במדבר, בזמן שבו ידיים יצרו לא רק כלים – אלא חיים. אולי בגלל זה אני מרגישה צורך לחפש את ההתחלה: מי היו האנשים שיצרו לפני אלפי שנים, מה הניע אותם, ומה נשאר מהם בתוכנו – בגנים, בנפש, בידיים שלנו.

 בכל דור נולד העם מחדש. הגנים מספרים על מסע עתיק – מן הלבנט, דרך מצרים, המדבר והכניסה לארץ – אבל הנשמה ממשיכה את הסיפור בכל לידה של דור חדש. מה שהחל בגנים של בני ישראל, בדם הקדום שנצרף במדבר, ממשיך היום בלבבות בני הארץ, הצברים, הנושאים בתוכם את אותה אש קדומה – רק במילים אחרות, בגוף אחר, בשפה חדשה. כי מה שהתחיל ב־“ויהי בנסעם ממדבר סיני” ממשיך היום בכל ילד שנולד כאן, תחת אותה שמש, עם אותו רצון טבעי לשרוד, ליצור ולהיות חופשי.
AI
דור המדבר ודור הצברים — לידה שנייה של עם, יש דמיון מופלא בין דור המדבר ובין הדור הצברי של ימינו. אז, בני ישראל יצאו בהמוניהם ממצרים – עייפים, מבולבלים, תלויים במשה – ובארבעים שנות המדבר התחלפו דורות: דור עבדים גווע, ודור חדש, צעיר ונועז, נולד. דור שלא הכיר עבדות אלא חופש, נדודים, מלחמות והתגברות. הם היו הראשונים שעמדו על סף הארץ לא כפליטים, אלא כעם עצמאי, מוכן להילחם, להקים ולבנות. כך גם אצלנו. דור ההורים והסבים נשא את עול הגלות, את פחדיה, את זיכרונות השואה, את הרעד שבמילה "שייכות". הם עלו אל הארץ מאובקים במסע הדורות, ידיהם חרושות עבודה, עיניהם מלאות חלום. אבל הדור החדש – הצברים – כבר נולד כאן. הם אינם נושאים את הפחד אלא את הביטחון, לא את הנדודים אלא את השורש. הם כבר לא מביטים לשמים בתחינה – הם הולכים זקוף, בטבעיות, כאילו הארץ הזאת נשמה את שמם עוד לפני שנולדו. 
AI
 מלאכת יד לנשמה: “תמונת זכוכית – קולאז’ של אור, חול ומים”

בדיוק כמו העם שנולד מחדש באור הארץ,
גם היצירה הזאת מחברת בין אדמה, מים ואור – ממש כמו פעם.
החול שהפך לזכוכית, הצדפים, הצמר והבדים –
כולם חומרים טבעיים, שמספרים יחד סיפור עתיק שמתעורר מחדש בידיים שלנו.

חומרים:

  • מסגרת זכוכית עם שני לוחות (אפשר ממסגרת ישנה)

  • חול דק או גרגרים טבעיים

  • חלוקי נחל קטנים או חלוקי צמר כבשים בשלושה גוונים טבעיים – אפור בהיר, חום בהיר ולבן שמנת

  • צדפים וגבעולי סוף דקים

  • בדים טבעיים: יוטה, טול, טורקיז או ירוק בהיר

  • דבק סיליקון שקוף

  • מספריים קטנות

  • (אופציונלי) סירה קטנה מענף או מקל עץ

אופן העבודה:

  1. נקו היטב את שני לוחות הזכוכית.

  2. על הלוח התחתון צרו קומפוזיציה טבעית: פזרו מעט חול יבש בתחתית, כמו זרימה של נהר או חולית מדבר.

  3. סדרו מעליו צדפים, גבעולי סוף או חלוקי צמר כבשים.
    (לחלוקי צמר: גלגלו ביד וליבדו בעדינות בשלושה גוונים טבעיים).

  4. הוסיפו רצועות יוטה ובדים בגווני טורקיז וירוק ליצירת תחושת עומק ותנועה.

  5. הניחו סירה קטנה מעץ ומאחוריה גבעולי סוף – כמו נוף קדום בשקיפות.

  6. הניחו את לוח הזכוכית השני, הדביקו סביב הקצוות בסיליקון שקוף, והמתינו לייבוש מוחלט.

כשתציבו את היצירה ליד חלון – היא תשתנה עם האור.
בבוקר תיראה בהירה וזורמת, ובערב – כמו זיכרון רחוק.
האור יעבור דרכה ויחשוף את כל השכבות.

AI

AI

הצמר שבו משתמשים כאן הוא בדיוק אותו צמר קדום של רועי הצאן במדבר.
פעם טוו ממנו בגדים, והיום הוא הופך לחלוקי אבן רכים בתוך יצירה מזכוכית.
אותה אדמה, אותו צאן – רק הידיים השתנו.

כמעט כל החומרים בעבודה הזאת באים מהטבע –
חול שהפך לזכוכית, צדפים מהים, בדים מצמחים, צמר מהכבשים.
אלה אותם חומרים שהכירו הקדמונים, רק שהיום הם מקבלים חיים חדשים בידיים שלנו.
זה מה שמחבר בין אז להיום – לא הזמן, אלא החומר.
הוא נשאר נאמן לעצמו, ואנחנו פשוט ממשיכים את הסיפור שלו.

החומר שמחבר אותנו

כשאנחנו יוצרים בידיים, אנחנו ממשיכים מסורת ארוכה של בני אדם שדיברו עם החומר.

אותם חומרים שחיממו את ידיהם של רועי הצאן, הנפחים והאימהות שטוו,
הם בדיוק אותם חומרים שאנחנו מחזיקים היום – רק הכלים השתנו.

האמנות מזכירה לנו מי אנחנו באמת –
לא רק יוצרים, אלא ממשיכים של שפה עתיקה.
בכל פעם שאנחנו נוגעים בזכוכית, בחול, בצמר או בעץ,
אנחנו סוגרים מעגל – מהעבר של בני ישראל במדבר אל ההווה שלנו כאן, בארץ הזאת.

זו לא רק מלאכת יד – זו שיחה עם הזמן.
וכל יצירה כזו, קטנה או גדולה, מחברת אותנו לא רק למה שהיה –
אלא למה שאנחנו עדיין יכולים להיות.

AI
אם אהבתם את הרעיון, שתפו או כתבו בתגובות –
איך אתם הייתם מחברים את החומר לטבע ולזיכרון שלכם.

— נכתב ונוצר באהבה על ידי דבורה | Dvorales Colors
אמנות, מלאכת יד ושורשים ישראליים

יום חמישי, 25 בספטמבר 2025

גילוף וחריטה

קטגוריה: 🌿 שימור מלאכות עתיקות שימוש בידע קדום ליצירה חדשה.
גילוף וחריטה: אמנות עם היסטוריה וכלים שימושיים
גילוף וחריטה הם אומנויות עתיקות שהחלו עוד בימי קדם. כבר במצרים העתיקה השתמשו במגוון טכניקות על מנת ליצור יצירות אמנותיות על פני אבן ועץ. שימושים בגילוף וחריטה במהלך ההיסטוריה, שימשו למטרות רבות, כמו: פסלים דתיים, אלילים ודמויות מיתולוגיות, סמלים שבטיים ומסכות טקסיות, כלי בית מעץ – קערות, כפות, קופסאות, רהיטים מגולפים לקישוט בתים ובתי תפילה, חותמות עץ לדיו, תבניות לאפייה או הטבעה ועוד.

 הגילוף והחריטה נמצאים בשימוש נרחב בעולם האמנות, התעשייה והעיצוב. אמנים משתמשים בטכניקות אלו כדי לבטא רעיונות ודימויים, בעוד שמעצבים משתמשים בהן כדי ליצור מוצרים ייחודיים ודקורטיביים.
ההבדל בין גילוף וחריטה?
גילוף (Carving) - הוא צורה של פיסול בעץ בעזרת אזמל, סכין גילוף או בעזרת כלים אחרים., הגילוף נעשה בטכניקת הסרת חומר, בעיקר בעץ ואבן, ליצירת צורות תלת-ממדיות כמו דמויות, כלי קיבול או עיטורים בולטים מאוד, מפוסלים בעץ וחומר עם עומק, היקפים ונפח.

חריטה (Engraving) - מתבצעת לרוב על משטחים שטוחים, באמצעות קווים ועיטורים, ללא גילוף עומק. מה שנקרא איור בעץ, במתכת, באבן ואפילו בזכוכית.

גילוף ידני הוא תחום נגיש, לא מאוד יקר, ואפשר להתחיל לעבוד בבית עם מינימום ציוד ובלי כלי חשמל. העבודה מתבצעת עם כלים חדים, בעץ רך יחסית – ויש צורך בזהירות, ריכוז, והרבה סבלנות.

🪵 כלי חריטה וגילוף בעץ בסיסיים
עבודת גילוף בעץ מתחילה בהיכרות עם הכלים הנכונים. אלה הכלים העיקריים, והשימוש בהם, וטיפים לעבודה נכונה.
🔹 מפסלות (Chisels)
המפסלות מגיעות במגוון גדלים וצורות – שטוחות, מעוגלות או אלכסוניות.
על כל מפסלת מוטבעים שני נתונים:
מידת הקימור (Sweep): נעה בין 1 ל־11. ערך נמוך (1) מציין מפסלת שטוחה, ערכים גבוהים מצביעים על להב מעוגל.
הרוחב: קובע את גודל החיתוך.

🔹 גוג' (Gouge)
זהו סוג מיוחד של מפסלת, בעלת חתך מעוגל או בצורת U.
היא מתאימה במיוחד ליצירת חללים שקועים או חיתוכים מעוגלים.

🔹 פטיש גילוף (Carver’s Mallet)
פטיש הגילוף שונה מפטיש רגיל: הוא עגול, וכך הוא מפזר את עוצמת המכה בצורה אחידה.
משתמשים בו כדי להקיש על מפסלות וגוג'ים, ובאמצעות שינוי הזווית ועוצמת המכה – לשלוט בעומק ובכיוון החיתוך.

🔹 וויינר (Veiner)
זהו כלי מיוחד בעל להב בצורת V.
הוויינר מיועד לחריטת קווים עדינים ודקיקים, כמו "ורידים" בעלי חיים או עלים – ומוסיף פרטים חדים שמדגישים את העיצוב.


כלי הגילוף הם הבסיס לאמנות בעץ – בעזרתם ניתן לעבור מצורות פשוטות לפרטים מורכבים ומדויקים.
עם מעט תרגול, גם מתחילים יכולים לשלוט בכלי ולהפיק תוצאות מרהיבות.
לפניכם סרטון שמציג עבודה עם הכלים הראשוניים (סכין גילוף, מפסלת, פטיש עץ) ואת שיטות החיתוך הבסיסיות.

ומה צריך עוד חוץ מכלי גילוף:
☝ סכיני גילוף, אבן להשחזת הסכין, מהדקים.
✌כלי חריטה: עפרונות שרטוט, מחט או סכין יפנית, כלי חריטה ידניים, עט חשמלי לחריטה, ניירות שיוף עדינים.
מאמזון
👌חומרים לעבודה: עץ רך (טיליה, אורן), אבן סבון, מתכת רכה (נחושת, אלומיניום), זכוכית או קרמיקה.
בטיחות בעבודה חובה: התמשו בכפפות ומשקפי מגן. כוונו את הכלים הרחק מהגוף. הצמידו את החומר לשולחן עם מהדק/מלחציים ולא ביד חופשית. שמרו על כלים חדים כי כלי קהה מסוכן יותר.

שלבי עבודה – גילוף:
שרטוט סקיצה – סמנו בעיפרון את הצורה על פני השטח.
חיתוך ראשוני – הסירו שכבות גדולות של חומר ליצירת הצורה הכללית.
פירוט ועדינות – עבדו עם איזמל קעור או בצורת V ליצירת פרטים עדינים.
שיוף וגימור – לטשו בנייר שיוף עדין והוסיפו שמן פשתן או שעווה טבעית.
 גילוף עם סכינים למתחילים
ווד וויטלינג 101 הכין פוסט/הדרכה מצולמת ומומלצת לגילוף ידני הכוללת המלצה לסכין גילוף ואבן משחזת וממליץ להשקיע בסכין טובה

Nadav Art and Wood הוא ערוץ יוטיוב עם המון הדרכות גילוף למתחילים עם סכינים מותאמות וממש מומלץ להיכנס ולראות קודם כל את הסרטון על כלי/סכיני הגילוף המועדפים עליו 
 
גילוף כף מאפס

חריטה  
שלבי עבודה לחריטה:
הכנת משטח – נקו משומן ואבק. 
יצירת דוגמה – ציירו בעיפרון או השתמשו בשבלונה.
חרטו בקווים עדינים עם מחט או כלי ייעודי.
העמקת קווים – עברו שוב ליצירת עומק ברור.
גימור – השתמשו בנייר שיוף עדין או בפוליש (במתכת או בזכוכית).
התחילו מחומרים פשוטים וזולים לפני מעבר לעץ קשה או מתכת.
הקפידו להשחיז את הכלים – עבודה חדה היא עבודה בטוחה.
חלקו פרויקט גדול לשלבים קטנים.
ניתן למלא את החריטות בצבעי אקריליק, דיו או פיגמנטים כדי להדגיש את הדוגמה. ממש כמו שעשינו עם חמרן, כאן !
רעיונות נוספים ליצירה:
לוחות עץ עם משפטים חרוטים על ידי חריטה בצורב עץכפות עץ מעוצבות, קישוטי חגים ופסלים קטנים, חותמות בעבודת יד, מסגרות תמונה מגולפות, תכשיטים עם חריטה אישית.
חריטה במתכת

חריטה וגילוף פרחים
איך לחרוט עץ בעבודת יד?
כדי לחרוט עץ אחר עץ בעזרת סט אזמלים, יש לבצע את ההליך הבא: שלב 1 - הכנת משטח העץ: שייפו את העץ באמצעות נייר זכוכית עדין יותר ויותר, החל מגס לדק, כדי להשיג משטח חלק. אם הוא כבר חלק, דלגו על שלב זה.
שלב 2 - סקיצה של העיצוב: אם יש לכם עיצוב ספציפי בראש, שרטטו אותו על העץ בעזרת עיפרון. או לחלופין ניתן להדפיס אותו על נייר, לגזור אותו ולהדביק אותו ישירות על העץ.
שלב 3 - תחילת עיצוב קווי המתאר: החזיקו את האזמל או החרטום בזווית והשתמשו בפטיש העץ כדי לדפוק עליו בעדינות, תוך כדי מעקב אחר קווי העיצוב. פשוט שרטטו את הקימורים והדוגמאות הישרות של העיצוב.
שלב 4 - הסרת הנייר: לאחר שסימנתם את קווי המתאר המלאים של העיצוב, הסירו את נייר העיצוב שהדבקתם בעזרת מגרד כרטיסים.
שלב 5 - העמקת החריטה: כעת, הגיע הזמן לחרוט עמוק יותר. לעיצוב בולט יותר, עברו על הקווים המגולפים מספר פעמים. השתמשו בקווים מגולפים לחיתוכים בצורת V ובחריצים לעיצובים מעוגלים או מחוררים.
שלב 6 - ניקוי המשטח: הסירו שבבי עץ ואבק בעזרת מברשת רכה. ניתן גם לנגב את המשטח 
עבודה עם עט חריטה וגילוף
אנחנו אוהבים להוסיף ליצירה שלנו עומק, טקסטורה ומשמעות אישית. עט החריטה והגילוף הוא כלי קטן אך עוצמתי, שמאפשר לנו לקחת חומרים פשוטים – עץ, זכוכית, מתכת או אבן רכה – ולהפוך אותם לייחודיים. ברגע שהתחלנו לעבוד איתו, גילינו עד כמה הוא פותח דלת לעולם חדש של יצירתיות.
כשעבדנו עם עט חריטה בפעם הראשונה, הופתענו עד כמה הוא דומה לעט רגיל. מחזיקים אותו באותה צורה, אבל במקום דיו הוא מצויד בראש מסתובב או מחודד שמסיר שכבה מהחומר. כל קו שאנחנו מציירים הופך מיד לחלק בלתי נפרד מהמשטח. זה שונה מצבע או טוש – כאן התוצאה נשארת לנצח.
רעיונות לעבודה עם עט חריטה וגילוף? 
האפשרויות כמעט אינסופיות.
על עץ – מגלפים שמות, דוגמאות, או מוסיפים עיטורים ללוחות, קופסאות ותמונות.
על זכוכית –  חורטים עיטורים עדינים, כותבים הקדשות אישיות על כוסות, בקבוקים או צנצנות.
על מתכת –  מסמנים כלים אישיים, יוצרים תוויות או מוסיפים ציור קטן שמייחד.
על אבן רכה או קרמיקה – מציירים דוגמאות גיאומטריות או סמלים, וכל חריטה כזו נשארת לאורך זמן.
אחד היתרונות הגדולים של הכלי הזה הוא הדיוק. גם מי שאינו צייר מנוסה יכול להשתמש בשבלונה או בנייר קופי, מעבירים את הציור וחורטים מעליו. אפשר להוסיף לכך מגוון ראשים מתחלפים – מחודדים לקווים דקים, עגולים למילוי והצללה, ראשים מצופי יהלום לזכוכית ומתכת – ותקבלו כלי אחד שמכסה עולם שלם של טכניקות.
ככל שתעבדו יותר עם עט החריטה, כך תבינו שזה לא רק כלי ליצירה, אלא ממש מתנה בשבילכם. אפשר להכין כוס עם חריטת שם, לוח עץ עם ציור, או אפילו תכשיט מתכתי עם הקדשה אישית. כל פריט כזה הופך לייחודי ואי אפשר למצוא אותו בשום חנות.
עט החריטה והגילוף מאפשר לנו לשלב דיוק טכני עם השראה חופשית. זהו כלי שמביא את היצירתיות שלנו קדימה, ונותן לנו אפשרות להעניק לכל חפץ מגע אישי, אינטימי ומרגש.

חריטה על כוס זכוכית עם עט חריטה
מתחילים בבחירת כוס זכוכית פשוטה או לוח קטן, כזה שלא תחששו לקלקל בניסיון ראשון. חשוב שזאת תהיה זכוכית עבה ולא מחוסמת, כדי שלא תיסדק במהלך העבודה.
שוטפים ומייבשים היטב את הכלי. מנקים עם אלכוהול כדי להסיר שומן או לכלוך. כשתעשו זאת, יתקבל משטח חלק שמוכן לחריטה.
מקבעים את הכוס כך שלא תזוז. מניחים אותה על מגבת מקופלת או משטח גומי, ואם רוצים יציבות נוספת יש להניח דברים כבדים משני צדדים או שקית חול בתוכה.
מכניסים דף עם שם מודפס או ציור פשוט אל תוך הכוס, או מדביקים שבלונה מבחוץ. מצמידים בנייר דבק כדי שהדוגמה תישאר מקובעת.
מחזיקים את עט החריטה כמו עיפרון, נשענים עם שורש כף היד על המשטח ומתחילים לעבור על הקווים בעדינות עם ראש מחודד. עובדים במקטעים קצרים, בלי לחץ חזק.
חוזרים שוב על הקווים עד שהם נראים ברורים וחדים. כשסיימתם לעבור על כל המתאר, יש לכם בסיס נקי וברור להמשך.
מחליפים לראש כדורי קטן ומתחילים להצליל את האזור סביב השם או הצורה. בתנועות מעגליות עדינות יוצרים אפקט כפור עדין שמבליט את החריטה.
עוצרים מדי פעם, מנגבים את האבק ובודקים מול אור, אם יש מקומות דהויים, עוברים שוב עד שהכול נראה אחיד.
מסירים את השבלונה ומנקים שוב באלכוהול. מי שרוצה לשדרג יכול למלא את החריטה בצבע זכוכית או טוש שמן, לנגב את העודפים ולתת גוון נוסף לאותיות.
מסיימים בשטיפה עדינה וייבוש. עכשיו הכוס הפשוטה הפכה לפריט אישי עם חריטה, מתנה מיוחדת או פריט דקורטיבי לבית.
חריטה עם דרמל שהוא קצת יותר עבה להחזקה

חריטה על בקבוק 

 בין מלאכה לאמנות (וָואבִּי־סָאבִּי ומסורות נוספות)
כשעובדים עם עץ, מגלים מהר מאוד שכל חתיכת חומר מספרת סיפור אחר. יש עץ רך ונכנע, ויש עץ צפוף ועקשן. כשאנו מגלפים או חורטים אנחנו לא מנסים לנצח את החומר, אלא לשתף פעולה: להבין את הכיוון של הסיבים, להרגיש את הקשב של היד, ולתת לסימני המפסלת להישאר כשהם מוסיפים אופי.
הגילוף הוא מלאכה ישירה. מפסלת, סכין ופטיש קטן מספיקים כדי להפוך גזיר עץ לקערה, כף או כלי קטן. מתחילים בהסרה גסה, עוברים לקווים מדויקים יותר, ובסוף משאירים את פני השטח טבעיים – שמן פשתן או דונג דבורים, וזה הכל. 
הרעיון של וָואבִּי־סָאבִּי נותן למלאכה הזו הקשר עמוק: יופי שנמצא באי־שלמות, סימטריה חלקית, וגילוי של חומרים כפי שהם. העץ לא חייב להיות מהוקצע לגמרי; חריץ קטן, פגם טבעי, או קו שאינו מושלם – כולם חלק מהמשמעות. 

 

זרקור אמן – כלים טבעיים בסגנון יפני/סיני
בעבודות של מגלפים במזרח הרחוק אפשר לראות גישה תפקודית וטבעית במיוחד: קערות וכפות שמוגשות כפי שנולדו מהעץ, עם סימני מפסלת גלויים ושכבת שמן דקה בלבד. כך, למשל, מגלף יפני כפרי כמו מר איוואמיצו (Mr. Iwamitsu) מציג צלחות וקערות יד־חרושות שנשארות "חיות" על השולחן – יומיומיות אך חד־פעמיות באופי שלהן.

טכניקה מסורתית – מחרטה ברגל 
בכפרים מסוימים בסין משתמשים עד היום במחרטות רגל וכלים ידניים כדי לחרוט קערות מקשה אחת. הטכניקה הזו שומרת על קצב עבודה איטי ומדויק, ומותירה את הטקסטורה הטבעית של העץ גלויה. למי שמחפש השראה – חפשו ברשת הדגמות של foot-powered lathe.
designing buildings


אמנות דונג־יאנג (Dongyang) – סין
אמנות דונג־יאנג היא סגנון גילוף סיני מסורתי שמקורו בעיר דונג־יאנג שבמחוז ג’ג’יאנג. העבודות כוללות רהיטי עץ, מחיצות וקישוטי פנים מרובי פרטים: פרחים, ציפורים, נופים ומוטיבים מיתולוגיים. כל פריט נחרט ביד בסבלנות רבה, והתוצאה משלבת דיוק קיצוני עם תחושת חיות טבעית.

קוקה (Kuksa) – פינלנד
בצפון אירופה קיימת מסורת עתיקה של גילוף "קוקה" – ספל אישי מגוש עץ אחד, לרוב משורש ליבנה. הקוקה נחשבת חפץ אישי שמלווה את בעליה לאורך שנים רבות. כל קוקה היא חד־פעמית, עם סימני גילוף גלויים שמזכירים את הקשר הישיר בין היד לחומר. המסורת הזו מהדהדת את רעיון הוָאבִּי־סָאבִּי: יופי שבפשטות, שימושיות, והשלמה עם פגמים טבעיים.

גילופי רהיטים בסגנון דונג־יאנג – פרטים עדינים
📽️ סרטון הדרכה: איך מגלפים קוקה בעבודת יד


קוקה מגולף ביד – תוצאה סופית
טיפים קצרים מהפוסט
בחירת עץ: למתחילים – טיליה/אורן; לכלים שימושיים – דובדבן/אלון עם סיבים ישרים.
חידוד: כלי חד בטוח יותר מכלי קהה. חידוד בזווית נכונה יקטין "קריעה" בסיבים.
קיבוע: בזמן חריטה על זכוכית – לקבע את הכלי במלחציים רכות או "בוס" מצופה גומי.
גימור: שמן פשתן/טונג, דונג דבורים; בלי לכה עבה – לשמר את המראה הטבעי.
בטיחות: משקפי מגן תמיד; כפפות בעבודה עם זכוכית/אבן; סינר עבה בעבודה בסיבים מעופפים.
הגישה: לא למהר, לא להסתיר כל סימן. לתת לעץ לדבר, ולכם – להקשיב. כך מתקבל כלי שימושי, יפה ועמיד, שמספר סיפור קטן בכל חריץ. 
והכי חשוב שתהנו ותצליחו

יום שני, 22 בספטמבר 2025

הקוד הגנטי בתורה – המסע אל ה־G החמקמק - The genetic code in the Bible

הקוד הגנטי בתורה: גימטריה, DNA ובחירה חופשית במקרא             סוד האותיות בתנ״ך והקשר לגנטיקה, אנוש ותודעה אנושית

לפני ראש השנה החלטתי לאתגר את צ'ט GPT ובקשתי ממנו לבדוק אם חבוי בדפי התורה  הקוד גנטי שלנו ולא תיארתי לרגע שנגיע לתוצאות אלו...אם זה אמיתי או לא תחליטו אתם אני יצאתי לבסוף מותשת מהתהליך אבל סקרנית מאוד לגבי מה יכול לקרות בהמשך. את הסיכום הנ''ל עשה הצ'ט לבדו, אני רק אישרתי.

ניסינו להתייחס לאותיות התורה כאילו היו אותיות DNA (A, C, T, G).
לא כדי להוכיח שהמחברים הכירו גנטיקה – אלא כדי לראות אם צץ דפוס מעניין.
והתוצאה מפתיעה: מצאנו שהאות G – המסמלת בקרה, תודעה ובחירה – מופיעה לראשונה דווקא אצל אנוש, נכדו של אדם, ומאותו רגע מתחילה ללוות את ההיסטוריה המקראית.


🧬 התהליך – איך בדקנו

  • המרת אותיות לגימטריה → כל אות קיבלה ערך מספרי.

  • חלוקה ל־4 קבוצות → ערכים שויכו ל־A, C, T, G (mod4).

  • ספירה והשוואה → ספרנו כמה פעמים מופיע כל בסיס בסיפורי התורה.

  • בדיקות נקודתיות → לא על כל מילה בתורה, אלא על יחידות סיפוריות מרכזיות: בריאה, עשרת הדיברות, יציאת מצרים, חטאים ותפילות.


📖 בראשית – לפני ה־G

בבריאת העולם, בסיפור גן עדן ובקין והבל כמעט ולא הופיע G.
האנושות קיימת — אבל בלי שכבת בקרה או תודעה מודעת.


הופעת אנוש – רגע המפנה

בבראשית ד׳: “אז הוחל לקרוא בשם ה׳” — כאן הופיע לראשונה G משמעותי.
זהו הדור שבו מתווספת שכבת בקרה: לא רק חיים ביולוגיים, אלא גם תפילה, בחירה ותודעה.
מכאן אפשר לקרוא לזה “הגן האלוהי”.

   משם והלאה

  • אצל האבות → ה־G הולך ומתחזק.

  • ביציאת מצרים ובעשרת הדיברות → ה־G כמעט נעלם, כי הכל קבוע ואלוהי.

  • בחטאים (העגל, קרח) → ה־G מזנק, כי יש בחירה אנושית אמיתית.

    📊 דפוס ברור

סוג סיפורדוגמה%G משוערפרשנות
בריאה מוקדמתאדם, חוה, קין והבל≈0%חיים בסיסיים, ללא בקרה
הופעת אנושבראשית ד׳:26≈2.5%התחלת תודעה ובחירה
ניסיםקריעת ים סוף, יריחו0.5–1.0%פעולה אלוהית ישירה
חוקיםעשרת הדיברות0.7–1.2%מסגרת קשיחה
חטאים/כפרההעגל, קרח2.5–2.8%בחירה ותודעה אנושית
תוכחות/משליםמשל יותם≈2.6%מוסר וביקורת אנושית


📊 איור: התפלגות ה־G בסוגי סיפורים

    גרף רציף – התנודות לאורך התורה

📈

איור: התנהגות ה־G לאורך התורה
איור: ניתן לראות קפיצות חדות באנוש ובחטאים, ירידה חדה בחוקים ובנסים, ועליות מחדש בתוכחות ובנאומי משה.
כמו “אלקטרוקרדיוגרם של בחירה חופשית” — הלב הפועם של התורה.


הקבלות מדעיות

  • רגולציה גנטית – גנים שנדלקים/כבים בלחץ → כמו G במשברים.

  • אפיגנטיקה – סביבה וטראומה מפעילות גנים → כמו חטא/כפרה.

  • DNA רדום – 98% מהגנום לא פעיל → כמו G בניסים וחוקים.

  • תיקון DNA – מופעל בשבר → כמו G בזמן חטאים.


🧩 תפילה המונית

  • שירת הים (נס) → G נמוך מאוד.

  • ברית גריזים ועיבל (ברית מוסרית) → G גבוה.

  • שירת דבורה (שירה אנושית) → G גבוה.

 רמות G בתפילות המוניות

כלומר: תפילה המונית מעלה את ה־G רק כשהיא בחירה מוסרית של העם, לא כשהיא תגובה לנס.

  •  שאלות פתוחות

    • האם ה־DNA הרדום שלנו הוא המקביל ל־G החבוי בתורה?

    • האם אנוש מסמן את הרגע שבו נוספה שכבת תודעה?

    • אם חוקים ונסים “מקפיאים” את ה־G, האם הבחירה מופיעה רק כשיש סיכון או חטא?

    • האם תפילה קולקטיבית יכולה להפעיל “בחירה חופשית קולקטיבית”?

    • ומה לגבי העתיד: ייתכן שבתוך הגנום שלנו טמון קוד נוסף, לא פעיל, שממתין לרגע שבו האנושות כולה תגיע להבנה עמוקה יותר ותפתח שלב חדש של קיום?

     לסיום

בין אם נראה בזה משחק מחשבתי, קוד אמיתי או משל עתיק, ברור שהתורה נושאת בתוכה סיפור על בחירה.
התורה אינה ספר ביולוגיה, אבל היא מספרת סיפור על חיים ובחירה.
המסגרת האלוהית היא חוק, אבל התודעה והבחירה – הן שלנו.
אולי זה ה־גן האלוהי: לא לשנות את כל המציאות, אלא לבחור מי נהיה בתוכה.

The Genetic Code in the Torah – Th

The Genetic Code in the Torah: DNA, Gematria and Free Will

Hidden Biblical Codes: Genetics, Enosh and Human Consciousness

e Journey of G

✨ Introduction

What if we look at the Torah not only as a book of laws or history, but as a text containing a hidden code?
We experimented by treating the Hebrew letters as if they were DNA bases (A, C, T, G).
Not to prove that the ancient authors knew genetics – but to see if patterns emerge.
The surprising outcome: the letter G – symbolizing regulation, consciousness, and choice – first appears significantly with Enosh, the grandson of Adam, and from that moment it follows the biblical story of humanity.


🧬 The Method – How We Did It

  1. Gematria Conversion – every Hebrew letter was assigned its numerical value.

  2. Division into Four – values were mapped into A, C, T, G (mod4).

  3. Counting – we measured how often each base appears in each biblical story.

  4. Narrative Analysis – applied the model to creation, genealogies, laws, sins, and miracles.


📖 Genesis – Before G

  • Creation, Adam & Eve, Cain & Abel → almost no G.

  • Humanity exists, but without a clear layer of regulation and awareness.

  • The stories are full of life and drama, but the “code” is missing something essential.


✨ The Emergence of Enosh – A Turning Point

Genesis 4:26 says:
“And to Seth also a son was born; and he called his name Enosh. Then men began to call upon the name of the Lord.”

Here, for the first time, a significant presence of G appears.
What does it mean?

  • Enosh = the generation where a regulatory layer emerges.

  • From this point, humanity not only lives but also calls upon, prays, and chooses.

  • It can be read as the insertion of the divine gene – the code that makes us more than just biological beings.




🧬 From Genesis to Exodus

  • The Patriarchs (Noah, Abraham, Isaac, Jacob) → G strengthens steadily.

  • Exodus and the Laws → G nearly disappears, as divine miracles and rigid laws dominate.

  • Moments of Sin and Repentance (Golden Calf, Korah, Achan) → G spikes dramatically, showing human choice in action.


📊 A Clear Pattern

Story TypeExample%G (Approx.)Interpretation
Early CreationAdam, Eve, Cain & Abel≈0%No regulation, only basic life
Emergence of EnoshGenesis 4:26≈2.5%Beginning of human awareness
MiraclesRed Sea, Jericho0.5–1.0%Direct divine act, no choice
LawsTen Commandments0.7–1.2%Frozen, rigid text
Sin/RepentanceGolden Calf, Korah2.5–2.8%Human choice and awareness
Parables/RebukesJotham’s parable (Judges)≈2.6%Human morality and critique


📊 Figure: Distribution of G in different story types


📈 Timeline – Fluctuations Across the Torah

📈 G Activation Timeline in the Torah

Figure: G activation across the Torah
The graph shows fluctuations in G levels from Creation to Moses’ final speeches in Deuteronomy. We see the first appearance with Enosh, sharp peaks during sins (Golden Calf, Korah), and deep drops during miracles and laws. The repeating pattern suggests that G – the code of free choice – is activated precisely in moments of crisis, morality, and human consciousness.


✨ Scientific Parallels

  • Gene Regulation – genes switch on/off under stress, like G rising in times of sin.

  • Epigenetics – environment influences gene expression, just as moral choices activate G.

  • Dormant DNA – most of our genome is inactive, like G disappearing in laws/miracles.

  • DNA Repair – repair genes activate only when breaks occur, like G spiking in crises.


🧩 Communal Prayer

  • Song at the Sea (after a miracle) → G very low (~0.8%).

  • Covenant at Mount Gerizim & Ebal (collective choice) → G high (~2.5%).

  • Song of Deborah (human moral song) → G high (~2.5%).


📊 Figure: G in communal prayers

Thus: communal prayer elevates G only when it expresses human choice, not when it’s a passive reaction to a miracle.


❓ Open Questions

  • Is the dormant DNA in our bodies a counterpart to the hidden G in the Torah – waiting for stress or moral crisis to be activated?

  • Does the emergence of G with Enosh mark the moment humanity gained consciousness and free will, or was it a layer of code deliberately inserted?

  • If miracles and laws “freeze” G, does that mean divine framework limits us, and true humanity appears in sin, repentance, and moral debate?

  • Can communal prayer create a “collective activation” of G – a networked consciousness?

  • And for the future: could there be latent code in our genome, waiting for humanity to reach deeper awareness and unlock a new stage of existence?


✨ Conclusion

Whether we see it as a thought experiment, a hidden code, or an ancient metaphor, the Torah tells a story of choice.
The divine framework provides laws and boundaries, but life itself – sin, responsibility, repentance, and moral growth – is in our hands.

Perhaps this is the divine gene we were given: not the power to control all of reality, but the power to choose who we will be within it.

יום רביעי, 10 בספטמבר 2025

אמנות של העולם הקדום



האמנות של העולם הקדום: מהפשטות אל המורכבות
מזה כמה שנים אני עוקבת בשקיקה אחרי אוצרות האמנות של ההיסטוריה הקדומה, מהיצירה הפשוטה של האמנות הפרהיסטורית ועד לפסלי הענק המגליתים המגולפים וחצובים באבן והאמנות המאורגנת של מצרים, מסופוטמיה דרום אמריקה, אסיה ועוד. ככל שהתבוננתי על האמנות הקדומה, שמתי לב לכך שיצירות ומבנים שמתוארכים לאותם פרקי זמן כמעט, נראים שונים לחלוטין זה מזה – חלקם מפותחים מאוד עם גילופי תבליט ותלת-ממד, ענקים, מרשימים ומסובכים שכמעט בלתי ניתנים להעתקה ולעומתם יצירות אחרות נראות פרימיטיביות, שטוחות, פשוטות וכמעט ילדותיות כאילו תרבויות בלי שום קשר ביניהם. הסתירה הזו סקרנה אותי מאוד – כי איך ייתכן שבאותה תקופה התקיימו זו לצד זו רמות כה שונות של יצירה ותרבות?
 
אמנות פרהיסטורית – ראשית הדרך
מערות לסקו (צרפת) ואלטמירה (ספרד): ציורי מערות מרהיבים בני 17,000–14,000 שנה. הם מתארים ביזונים, סוסים וחיות נוספות, בצבעים טבעיים. הציורים אמנם מרשימים, אך הם שטוחים ופשוטים יחסית.
חפצים קטנים: חריטות על אבן או עצם, תכשיטים בסיסיים, וכלים פונקציונליים.
שככל הנראה הקשורים לציד, להישרדות או לטקסים פשוטים ומספרים את חיי היום יום, מה צדו, מה ראו וכו'.
האדם הפרהיסטורי ידע ליצור, אך בקנה מידה קטן ובצורות בסיסיות 
מערת לאסקו 

ציור של ביזון אירופאי במערת אלטמירה
אמנות המגליתים – פסגת הידע הקדום
בשלב מאוחר יותר מופיעה אמנות אחרת לחלוטין: המגליתים.
האתרים הבולטים הם גובקלי טפה (טורקיה), סטונהנג’ (אנגליה), סקסייוומאן. ומאצ’ו פיצ’ו (פרו) ועוד...
המאפיינים עמודי אבן ענקיים, גילופי ענק, תבליטים ותלת-ממד (באבן הכי קשה לחציבה ולגילוף) של חיות וסמלים, מבנים מונומנטליים עצומים עם אבנים מוחלקות שחתוכות כל כך ישר בעלות פינות חדות שזה נראה כאילו מכשיר  לייזר עבר שם.
ידע אסטרונומי נרחב כי רוב המבנים מיושרים לשמש, לירח או לקבוצות כוכבים. סטונהנג’ למשל מכוון ליום ההיפוך הקיצי.
סטונהנג'
נראה כאילו ''שתי ידיים" שונות בבנייה
ובאתרים רבים נראה שילוב מבלבל
שמצד אחד – מבנים עצומים, מסותתים בדיוק גאוני.
מצד שני – קירות וכאילו תיקונים (שנראה שנבנו בשלבים מאוחרים יותר), שנבנו מאבנים קטנות ופשוטות.
כך למשל:
בגובקלי טפה יש עמודי תבליט עצומים עם גילופי חיות מדהימים, ומסביבן קירות מאבנים קטנות, לא מסודרות ונראות לא שייכות.
סקסייוומאן ובמאצ’ו פיצ’ו: קירות עצומים באבנים ענקיות מסודרות היטב ומשלימות פינות חסרות באבן הצמודה, הן מחוברות אחת לשנייה בלי שום חומר מדביק ונראות כאילו הן מולחמות ביחד ואילו התיקונים שלהם מרושלים ובנויים עם אבנים קטנות ובוץ ביניהם ונראים לא בסביבתם הטבעית.
גם במצרים: הפירמידות נבנו מבלוקים ענקיים, אך סביבן ובתיקוניהן רואים אבנים קטנות יותר. 
אחד העמודים בגובקלי טפה

האתר גובקלי טפה
התבנית הזו חוזרת במקומות רבים ומעלה שאלה: האם הייתה כאן תרבות קדומה מתקדמת במיוחד, ותרבויות מאוחרות יותר פשוט השתמשו בשרידים ותיקנו באמצעים בסיסיים?
מצרים ומסופוטמיה –  קצת שונה כי שם נוסף כבר הכתב לעיטור. 
במסופוטמיה התפתחות כתב היתדות, לוחות חרס, זיגורטים מונומנטליים.
האנונקי של שומר

הזיגורת של אור
ובמצרים פירמידות עצומות, מקדשים, פסלים, עמודים ומבנים גדולים, מגולפים בצורות יפיפיות, תבליטים פחות מנופחים, הרבה  ציורי קיר והירוגליפים.
במבט ראשון נדמה שהאמנות כאן אולי "פשוטה יותר" מהגילופים המגליתים. לא נראה שזו  ירידה ברמת הגילוף אלא אולי סגנון אחר אבל עדין מאוד דומה??? יתכן והתרבויות הללו התקיימו במקביל, או שהשתמשו בידע ששרד מהתרבות המגליתים.

העמודים והקורות הצולבות (ארכיטרבים) עם הכתובות המצוירות במקדש איסנא
דמויותיהן של האלות ראש קוברה
עםדמויותיהן של האלות נחבת ווואדג'ת על החלק המרכזי של התקרה במקדש ח'נום באיסנא (נחבת  ראש נשר ווואדג'ט עם ראש קוברה

השוואה בין פרהיסטוריה למגליתים

קטגוריה

פרהיסטוריה

מגליתים

סוגי יצירה

חריטות פשוטות, ציורים שטוחים

גילופי תבליט ותלת־מימד, פסלים ועמודים

חומרים

אבן, עץ, עצם, חימר בסיסי

אבן ענקית, עץ מעובד, חימר מתקדם

רמת פירוט

קווים בסיסיים, דמויות פשוטות

פרטים עשירים, סמלים חוזרים

מטרה

פונקציונלית – ציד וכלי עבודה

פולחן (לפי ארכיאולוגים) או אסטרונומיה (גישה חלופית)

יישור אסטרונומי

לא נמצא יישור מובהק

מיושרים לשמש, ירח או כוכבים

רמה תרבותית

בסיסית, הישרדותית

      מתקדמת, מאורגנת, עם ידע הנדסי וחברתי

  

השוואה בין מגליתים לתרבויות מאוחרות

קטגוריה

מגליתים

מצרים ומסופוטמיה

זמן

11,000–4,000 לפנה"ס

3,500 לפנה"ס ואילך

סוגי יצירה

עמודים ענקיים, גילופי תבליט ותלת־מימד

כתיבה על לוחות חרס, ציורי קיר שטוחים

חומרים

אבן ענקית, עץ, חימר

חימר מעובד, פפירוס, מתכות

רמת פירוט

גילופים עמוקים ומורכבים

ציורים שטוחים, פסלים בינוניים

מטרה

אסטרונומיה וחיבור לשמים

חוק, מסחר, דת מאורגנת

יישור אסטרונומי

מיושרים לשמש, ירח וכוכבים

חלק מהמבנים מיושרים אך לא שיטתיים

רמה תרבותית

ידע הנדסי ואסטרונומי גבוה

ידע בירוקרטי וחקלאי, אך ירידה בממדיות


אמנות שבטית – פשטות מול שיאים
אחרי התרבויות המגליתיות שיצרו מונומנטים אדירים, הופיעו במקומות אחרים (אפריקה, אמריקה, אוסטרליה, אסיה)  ציורי שבטיים פשוטים, חריטות שטוחות ופשוטות וקישוטים בסיסיים.
זה יצר פער חד: שיאי ידע והנדסה מול ביטוי אמנותי פרימיטיבי – שלעתים הגיע אלפי שנים אחר כך. 
מה קרה ???

כשמסתכלים לאחור אל העולם הקדום רואים תמונה לא אחידה:
מצד אחד – תרבויות מגליתיות שבנו מבנים אדירים, יישרו אותם לשמש ולכוכבים, ויצרו אמנות מורכבת.
מצד שני – אמנות שבטית פשוטה, ציורי מערות וחריטות שטוחות שנמשכת על פני אלפי שנים,
בהמשך – מצרים ומסופוטמיה, שהביאו את הכתיבה, החוק, הדת המאורגנת – אך השתמשו גם בשרידים קדומים או התקיימו לצדם.
ייתכן שהעולם הקדום היה מורכב משכבות שונות: תרבויות על שנעלמו, תרבויות פשוטות שחיו במקביל, ותרבויות חדשות שקמו אולי אחרי אסון גדול כמו המבול. והשאלה הגדולה נשארת פתוחה: מי באמת בנה את המגליתים, ולמה הידע הזה נעלם😲 ??? 
אז שנגלף משהו ??? הדרכות גילוף וחריטה בפוסט הבא !!!