אמנות עתיקה מאוד- המילה פסיפס הגיעה לעברית מהמילה היוונית פּסֶפוֹס שמשמעותה המילולית היא אבן.פיסות הפסיפס, עשויות אבנים המשובצות יחדיו בתוך חומר כמו מלט המחבר ביניהן. בעת העתיקה שימש הפסיפס כחיפוי רצפה במבני ציבור, מבני דת, בתי מרחץ, בתי מגורים ועוד. הפסיפס המודרני יכול לכלול חומרים ודבקים שונים שלא שימשו את בעלי המקצוע בעבר ולטעמי הוא עוד אמצעי נפלא לשדרוג וחידוש רהיטים.
חוץ מאבני פסיפס מוכנות אפשר להשתמש בחומרים שונים כמו אבני זכוכית, אריחי קרמיקה, שברי כלים, חלוקי נחל ועוד. אפשר לשבור אותם בצורה חופשית ואפשר לחתוך עם כלי החיתוך המיועדים לכך, אבל בשביל שיצא מדויק צריך להתאמן הרבה. עדיף גם להשתמש בדבק 305 שהוא הרבה יותר נוח לשימוש וכמובן רובה במבחר צבעים כדי לאטום את המרווחים בין האריחים. את הרובה יש לנגב היטב עם ספוג או סמרטוט לח שתשטפו ןתסחטו כל הזמן בקערת מים שתניחו בקרבתכם, אחרת האבנים מסתתרות מתחת לרובה ולא נחשפות בשלמותם
טכניקת הפסיפס ההפוכה היא שיטה מיוחדת ליצירת פסיפס, שבה מניחים את החלקים הפוכים על גבי משטח זמני ולאחר מכן מעבירים אותם אל המשטח הקבוע. שיטה זו מאפשרת ליצור משטח חלק ומדויק יותר, והיא מתאימה במיוחד לעבודות גדולות או לפרויקטים שבהם יש צורך בדיוק גבוה.
שלב 1: חומרים וכלים נדרשים
חתיכות פסיפס (זכוכית, קרמיקה, אבנים וכו')
נייר קראפט או נייר שקוף או ניילון עבה
דבק זמני (כגון דבק נייר)
משטח קבוע (בטון, עץ, קרמיקה וכו')
דבק פסיפס מתאים
רובה למילוי המרווחים
ספוג ומטלית לניקוי
צבעים או לכה לגימור
שלב 2: תכנון העיצוב
שרטטו את העיצוב על נייר קראפט או נייר שקוף בגודל הרצוי.
סדרו את חתיכות הפסיפס כשהן הפוכות (החלק הקדמי כלפי מטה) על גבי הנייר בהתאם לעיצוב.
הדביקו את החתיכות בעדינות עם דבק זמני כדי שיישארו במקומן עד ההעברה למשטח הקבוע.
שלב 3: העברת הפסיפס למשטח הקבוע
הכינו את המשטח הקבוע על ידי מריחת שכבה אחידה של דבק פסיפס.
הרימו בזהירות את הנייר עם חתיכות הפסיפס (ההפוכות) והיפכו אותו על המשטח כך שהדבק ייגע בגב החתיכות.
לחצו בעדינות על הנייר כדי לוודא שכל החלקים נדבקו היטב.
אפשרו לדבק להתייבש לחלוטין לפני הסרת הנייר (לרוב כ-24 שעות).
שלב 4: הסרת הנייר וסיום ההדבקה
הרטיבו מעט את הנייר כדי לרכך אותו ולהקל על ההסרה.
קלפו בעדינות את הנייר כדי לחשוף את הפסיפס.
אם חלקים השתחררו, הדביקו אותם מחדש עם מעט דבק.
שלב 5: מריחת רובה
בחרו רובה בצבע מתאים ומרחו אותה בעזרת שפכטל לתוך המרווחים שבין החתיכות.
השתמשו בספוג לח כדי להסיר עודפי רובה מהפסיפס ולשפשף היטב עד לחשיפת האבנים.
אפשרו לרובה להתייבש בהתאם להוראות היצרן.
שלב 6: גימור וניקוי
לאחר שהרובה התייבשה לחלוטין, נקו את הפסיפס בעדינות עם מטלית לחה.
ניתן למרוח לכה או חומר מגן כדי לשמור על העמידות והברק של היצירה.
התקינו או הציבו את הפסיפס במקום הרצוי.
טיפים חשובים:
הקפידו להדביק את החלקים בסדר נכון כדי להימנע מהיפוכים לא מכוונים.
השתמשו בנייר שקוף אם תרצו לראות את העיצוב דרך הנייר.
התאימו את סוג הדבק למשטח הקבוע שלכם לקבלת תוצאה עמידה.
נסו את הטכניקה על דגם קטן לפני עבודה על יצירה גדולה.
מי שמכיר אותי כבר יודע שאני תמיד מחפשת את הלא סטנדרטי והמאוד מיוחד, כך הגעתי לסטודיו Solange Piffer Mosaicos ונסחפתי אחר היצירתיות, הצבעוניות, היופי והתעוזה לשנות, להתקדם ולהמציא את הפסיפס מחדש והכי חשוב, הכל על טהרת מחזור של כלים שבורים.
היה קשה מאוד למצוא סרטון ממצה, לבסוף נמצא הגואל בספרדית בסרטון הזה
(אפשר רק לראות ולהבין ואפשר בהגדרות לשים תרגום בעברית)
עבודות יפיפיות, ואני התמכרתי לתרנגולות שזנבן עשוי מאוספים של שולי צלחות מעוטרות ואת המראה הכפרי שלהם, משלימה מסגרת עץ משופשפת היטב.
איך חותכים את השפה של הצלחת בלי לשבור אותה??? הנה הדרך הנכונה לעשות זאת.
הפטנט כאן הוא לערבב מלט עם דבק כדי ליצור נפח להשוואת הגובה בין החתיכות ולהדביק אותן כך שלא ייווצרו כיסי אוויר.
לבסוף מילוי התרנגול באותו הדבק כתחליף לרובה הרגילה
אהבתי מאוד את השימוש בשברי החרסינה העדינה בסגנון וינטג' או שאבי שיק, עם הוורדים וצבעי הפסטל המרגיעים ולמרות שהסגנון כאן כבר שנים רבות, עדין לא נס לחו.
מצאתי הדרכה נחמדה לפסיפס על נעל וכל מה שצריך לעשות זה לחתוך את תחבושות הגבס לחתיכות מתאימות, לטבול אותן במים חמים ולהספיגן היטב, לפרוס אותן על הנעלים תוך כדי החלקה שייצמדו היטב ויהוו בסיס מוצק להדבקה. אחרי יבוש טוב, אפשר להתחיל להדביק את הפסיפס
אם תרצו להדביק על מגפי גומי, יש למלא אותם תחילה בבטון וכדי שיוכלו לשמש כעציצים, יש לדחוס כלי מרוח בשמן או וזלין אל תוך הבטון בעודו רטוב.
אנג'לה איבס היא אמנית בריטית המתמחה בפסיפסים עכשוויים. הרקע שלה כמעצבת טקסטיל מעיד שיש לה זיקה חזקה לצבעים ומרקמים. את תכשיטי הפסיפס היא חותכת ביד ובסגנון הייחודי לה מרכיבה פסיפסים ומשלבת אותם עם חומרים אחרים בצורה שונה ומרעננת.
בהשראת יופייה של האמנות המודרנית, קרול שוקייר אוייג'אן, ילידת 1966 בביירות, לבנון, שיקפה נאמנה באמנותה את מורשתה הלבנונית-יוונית. המסע שלה לעולם האימפרסיוניזם התחיל כשרטוטים גאוניים בגיל רך מאוד ועוצב עוד יותר באמצעות השכלה אקדמית
קרול מציירת ומפסלת אך אהבתי במיוחד את עבודות הפסיפס המשגעות שלה המפליגות לעולמות של נסיכות וחלומות והמון פרטים קטנים ומדויקים.
כלים, טכניקות ופטנטים כשעובדים עם חמרן-הדרכה למתחילים
חמרן או אלומיניום - מתכת רקיעה מחומר דק ורך, במקור היה דו צדדי כשצד אחד כסוף והשני דמוי נחושת. כיום מגיע החמרן בצבעים שונים ובגלילים של 5 מ' וגוזרים ממנו חתיכות בגודל הרצוי (עם מספרים רגילות). כמובן שאפשר להשתמש בשני הצדדים שלו לפי הצורך ולפי טעמכם. אם אתם בעד מחזור, אפשר בהחלט למחזר פחיות משקה ותבניות אלומיניום, התוצאה זהה !
איך מרקעים חמרן ?
יש ערכות שונות לקנייה שאפשר לעבוד איתן אבל בשלבים ראשונים לא הייתי משקיעה בערכות האלה, אם יש לכם עיפרון וכמה מנקדים פשוטים בעוביים שונים, תוכלו לצלוח את הריקוע בשלום. את הערכות תשאירו לשלבים מאוחרים כשהחלטתם שזהו ייעודכם.
בשלב ראשון תצטרכו להוציא דוגמא מהאינטרנט או לצייר באופן חופשי.
1.את הדף יש להדביק עם צלוטייפ על האלומיניום (באיזה צד שתבחרו)
2.להניח על עיתון בכמה שכבות כדי ליצור משטח רך.
3.עם עיפרון עוברים על כל הקווים בהפעלת לחץ קל כדי לא לקרוע את החמרן.
4. מורידים את הנייר ועוברים שוב על כל הקווים כדי שיהיו עם נפח.
5. בשלב זה צריך להחליט את מה מנפחים/מדגישים ועובדים על הצד ההפוך וכדי להשקיע/ליישר את השאר, עובדים על הצד הקדמי עם ראש עגול בעוביים שונים בהתאם לגודל השטח עליו עובדים. אפשר ליצור כל מיני טקסטורות עם מכשירים שונים כמו גלגלת לחיתוך עוגיות או סתם לדקור את החמרן עם מכשיר קהה כדי שלא יחתך
וככה זה נעשה.
6. כדי שהחלקים המובלטים לא ישקעו בעת הפעלת לחץ, ממלאים את כל השקעים בצידה השמאלי של העבודה במעט דבק חם (שלא יצא מתוך השקעים) ומייבשים .
7.כדי להדגיש את הנפחים אני לוקחת סמרטוט ממגבת או כל חומר סופג, שמים מעט צבע שמן חום או סתם אקרילי כהה ומורחים על כל העבודה ומתחילה לנגב היטב את כל החלקים הבולטים כך שהצבע ישקע ויכנס לפינות החלקים השקועים, אפשר להוריד עודפי צבע עם צמר פלדה שגורם לשפשוף החמרן וגורם לו להראות עתיק.
התמונות לקוחות מתוך בלוג מצרי שחובה לראות את כל מסגרות המראות המדהימות המופיעות שם.
ולגזור פרזול לקישוטי פינות (לא לשכוח לצבוע בזהב)
ואפילו פרפרים
בחוגים שקיימתי לשיפוץ רהיטים, אימצתי את החמרן באהבה גדולה והכנסתי אותו כגורם קישוטי מעורר עניין, אני חושבת שהוא מוסיף המון אופי ויופי ברהיט הנכון(חבל שפעם לא צילמנו עבודות ).
בתערוכת התחביבים הגדולה שהייתה אצלנו בסוכות, התאפשר לי לראות שוב ולצלם את השולחן שרינה שיפצה לפני כמה שנים בחוג בגלל שהקנטים התפוררו קצת, החלטנו שמלבד צביעת הרגלים בטכניקת דמוי נחושת , הדבקת מפית פילים ופיצוצי נחושת, (כדי שיתקבל ניחוח הודי משהו) גם להדביק מסביב המשטח, ריקוע חמרן ועד היום כ 7-8 שנים הוא לא זז ממקומו.
איך עשינו זאת ???
גזרנו פס ברוחב הקנט ובאורך היקף השולחן, רקענו אותו עם עיפרון (ואם מישהו לא יודע איך מרקעים יש שפע של הסברים כאן) אח''כ במקום למלא בשעווה שתמיד מתפוררת, מלאנו את כל השקעים בדבק חם והנחנו לו להתייבש. אחרי שהתייבש הדבקנו שוב עם דבק חם את הפס המרוקע לקנטים ועיגלנו את הקצוות כלפי פנים, אל מתחת לשולחן, להצמדות מלאה, אפילו לא היה צורך לדאוג שהלחיצות יקלקלו את החלקים המותפחים (בגלל מילוי הדבק), הדבקנו עם דבק חם (אבל אפשר גם דבק מגע או דבק יו , הם פשוט יותר חזקים) אבני זכוכית (קריסטלים) והשולחן ניצל!
רעיונות נוספים לעבודות חמרן על רהיטים, ציפוי למתגי החשמל, שולחנות, טלאים על חור או סתם עיצובים ללא סיבה וכיד הדמיון, תוכלו למצוא בלוח ההשראה שלי בפינטרס
במעקב אחר ההיסטוריה ההתפתחותית של אמנות הפירוגרפיה אפשר למצוא יצירות אמנות רבות שנצרבו על עורות, עץ
ואפילו עצמות.
בתחילה נעשה שימוש בחפצי מתכת מחוממים ישירות מהאש כדי לצרוב,
שיטה פשוטה מאוד אך יעילה שהייתה בשימוש
עד ימי הביניים.
עם
התקדמות הזמן לאורך מאות השנים, ובמיוחד בתקופות ימי הביניים, הרנסנס
והוויקטוריאני, שרפת עצים הפכה לבילוי פופולרי יותר ויותר.
ערכת
כלים לשרפת עצים במהלך תקופות אלה כללה סיר או כיריים ניידים עם מכסה בוהיו מספר
חורים שאפשרו להכניס ולחמם מוטות ברזל מחודדים בצורות שונות שהונחו בתוך הגחלים. המוטות היו נוטים להתקרר במהירות בזמן השימוש בהם, ולכן נדרשו מספר מוטות מחוממים,
על מנת לשמור על עבודה רצופה.
אני לא מומחית גדולה בעניין הצריבה ומשתמשת באמנות הזו כדי לקשט ולשדרג רהיטי עץ לצורכי דקורציה. מה שאני כן יכולה לומר על זה, שזה כיף גדול ותרפיה נהדרת לנפש, לכן עבודה מעולה גם לקשישים שעדין יכולים ליצור.
לשימושנו היום, עומדים מכשירי מחט הצריבה כמו זיקו שאפשר למצוא בחנויות היצירה ברחבי הארץ, מכשיר שאני משתמשת בו והוא בהחלט מספק את הסחורה. האמנים הרציניים עובדים עם צורב חוט הלהט שקצת קשה להשגה כאן בארץ. על ההבדלים בניהם, מה כדאי ומה רצוי, אני ממליצה לקרוא מאמר על הצורבים השונים וקריאת כל המאמרים של שרית צור הכולל מאמר על סוגי העץ שמספקים הסברים סבירים לתחילת עבודה בתחום שנקרא אצלה, קעקועי עץ, ואפשר למצוא גם הדרכה כאן בפורום תפוז, וגם ב wiki How אתר שאני מאוד אוהבת, אבל הכי חשוב זה להתאמן הרבה על חתיכות עץ שונות כדי לאמן את היד להחזקה יציבה.
כך זה נעשה
אז כמו שכבר ספרתי, אני אוהבת להשתמש בטכניקה זאת בתור קישוט מינימלי על פריטי עץ בבית, ומצאתי רעיונות והדרכות נחמדות ברשת שגם אתם תוכלו לעשות בלי להשקיע יותר מדי מאמץ והעיקר להנות מכמה שעות של נחת, כיף ויצירה.
בבלוג where the smiles have been מצאתי עבודה נחמדה על עיגולי שעם פשוטים מאיקאה שיכולים לשמש כתחתיות לדברים חמים, שלטים או סתם תמונות לתליה על הקיר איתם תוכלו ליצור בקלי קלות.
כל מה שצריך לעשות זה להדפיס על טפט להדבקה ולחתוך עם סכין יצירה, דוגמה אהובה מהרשת, או לקנות שבלונה מתאימה, להדביק על השעם, לצייר את האובייקטים שרוצים לצרוב, להסיר את השבלונה מהשעם ולצרוב.
הדרכה מקסימה למתחילים של שלט כפרי על עץ טבעי (בעיני זה הרקע הכי מתאים לצריבת עץ כי ה נהדר ונותן את הרגשה הכי טבעית שיש) מצאתי בבלוג
Alisa Burke יוצרת כפתורים מדסקיות עץ ואחרי שהיא קודחת להם חורים עם מקדח דקיק, היא צורבת אותם בעזרת הצורב ולהשלמת המראה, צובעת אותם בצבעים אקריליים (אפשר גם עם עפרונות צבעוניים כמו ליירה למשל).
גם קוביות עץ למשחק ילדים או סתם לקישוט חדרי ילדים, מקבלות אצלה טיפול מיוחד מלא חן.
אני אוהבת כלי מטבח מקושטים, אבל לצייר עליהם זה קצת מסוכן ועלול לרדת עם המים לכן אמנות פירוגרפיה על כלים מעץ היא פתרון מושלם לסוגיה.
האמן טומומיצ'י סוזוקי, חורט עם מחט צריבה על קרשי חיתוך בקווים עדינים צורות מושלמות שנותנות המון השראה ליצירה על רהיטים וחפצי נוי.
צריבה מושלמת גם על עצי סחף שהוא מוצא בסיוריו
האמנית ססיליה גאלוצ'יוCecilia Galluccio צדה את עיני עם הרהיטים המרשימים שלה הבנויים מעץ אלון ועשויים בטכניקות מיוחדות של צביעת יד וצריבת עץ, כאשר הרקע הוא כהה ומבליט בעצם את החלק הצרוב וצבע העץ הטבעי. הרהיטים האלה יכולים לשמש כירושה משפחתית העוברת מאם לבת במשך מאות שנים.
האמנית מרילין סנדרלנד- marilyn sunderland מגדלת בעצמה את הדלעות אותן היא מגלפת, חורטת, מקשטת, צורבת ויוצרת מהם עציצים וסלים יפיפיים בטכניקות מיוחדות שיצרה במיוחד עבור אמנות נפלאה זאת.
אם התיק שלכם משעמם אתכם כבר, אז במגזין MAKE מצאתי רעיון לצריבה על תיק עור, בואו ננסה...
צריבה על עור יכולה להיעשות ביד חופשית או עם סטנסילים ייעודיים ממתכת כמו בסרטון זה
בבלוג lsirish.com מצאתי הדרכה לתכשיט עור לצוואר עם דוגמת ריבועים אבל אפשר לתכנן עיצובים אחרים
באותו הבלוג תוכלו גם למצוא הדרכת פירוגרפיה על חגורות עור או צמידים
יש ברשת אפילו מי שצורב על עצמות וגולגולות ומוכר לאוהבי הז'אנר.
צריבה על עץ מתאימה לעיטור רהיטים, מנדלות, פרוסות גזעי עץ, שלטים, קופסאות, כלי עץ, עור ועוד... אז יאללה, רוצו להתנסות ותראו כמה שתהנו.
עוד רעיונות, אספתי בפינטרס שם אני מבלה לפעמים שעות.
מחט פאנץ'- אמנות או טכניקת רקמה עם חוטים וסרטים היוצרים לולאות המעניקות לרקמה נפח ומראה של שטיח.
המקורות של שיטת הרקמה עם מחט פאנץ'(מכת אגרוף) שנויים במחלוקת, יש הטוענים שהיא קיימת מאז שהמצרים הקדמונים התחילו לייצר מחטים עם עצמות ציפור חלולות, אחרים טוענים שמקורן במאמינים הקדומים ברוסיה, אחרים עוקבים אחר מקורותיה בגרמניה או אנגליה, כך או כך, המחט משמשת לרקמת פריטים כמו קישוטי קיר תלויים, קישוטים לבית, כריות, שטיחים ועיצוב מלאכות אחרות.
רקמת מחט פאנץ' או Punch needle היא רקמת לולאות הנעשית עם מחט מיוחדת, העבודה נעשית על החלק האחורי של הבד ודוגמת punch needle היא בעצם תמונת ראי בסוף העבודה. כשרוקמים עם המחט, נוצרים תפרים של מכונה בחלק העליון של הבד , תוך כדי יצירת לולאות בחלק התחתון של הבד. הבד חייב להיות מתוח כמו תוף בתוך חישוק רקמה . והעיקרון הוא לדחוף את המחט עד הסוף וכשמוציאים, לא להרים אותה גבוה מעבר למשטח הרקמה, זה גורם לפרימת הלולאה.
ב wikiHow תוכלו למצוא הדרכה של צעד צעד, איך לפעול עם המחט? עם קצת סבלנות ואימון כדי להגיע למצב של רקמה באופן שוטף.
מחטי פאנץ' מגיעות בעוביים שונים, כאשר את המחטים הדקות המתאימות לחוטי רקמה (כמו בהדרכה הקודמת)אפשר למצוא בארץ בחנויות היצירה כמו קסם האמנות בחצור. אבל את המחטים העבות המשמשות לשטיחים ושטיחי קיר , קשה עד בלתי אפשרי למצוא אצלנו. החברה המקורית והבטוחה של מחטי הפאנץ' היאOxford בבעלותה שלאיימי אוקספורד שהתחילה את דרכה כרוקמת בחנות המוכרת שטיחים רקומים מתוצרת ביתית. כיום יש בבעלותה חברה המכשירה מורים ללימודי רקמת השטיחים ובה אפשר למצוא ולקנות את כל מה שקשור באומנות הקשורה לאמנות מחט הפאנץ' כולל הדרכות. המחטים הנ''ל לא זולות, אבל שוות כל פרוטה.
כך זה נעשה :
בפוסט הזה, אספתי את ההדרכות האהובות עלי מהרשת ששווה לנסות אותם אבל בסגנון המועדף עליכם.
אחת ההדרכות שאהבתי במיוחד היא של מעצבת הטקסטיל בץ וויט שיצרה את
היא לקחה את מלאכת היד העתיקה הזאת , הוציאה אותה מהקווים המסורתיים והקפיצה אותה מאות שנים קדימה, כך שהעבודה המודרנית משתלבת בצורה מושלמת עם החלק העתיק בעבודה, בצורה זאת המסורת לא נתקעת בנקודת זמן מסוימת אלה נמצאת כל הזמן בתהליכים של התקדמות והתאמה.
בבלוג fall for diyמצאתי הדרכת מחט פאנץ' על יוטה וחישוקי רקמה, קישוט מודרני לקיר שיכול להשתלב בקלות בכל אחד מחלקי הבית.(לחצו על התמונות למעבר להדרכה)
כך זה נעשה :
הדרכה יותר מפורטת
הדרכת מחט פאנץ' עבור חוטי רקמה
גם תכשיטים אפשר ליצור ובבלוגMarching Northתמצאו הדרכה מיוחדת מאוד לעגילים רקומים בטכניקת הפאנץ'
בבלוג the spruce craftsתוכלו למצוא עוד שפע של רעיונות יצירתיים לשימוש במחט הפאנץ' מומלץ להיכנס ולהתעדכן.
בק אנדרסן היא אומנית / מעצבת שחיה ועובדת על הר טמבורין, אוסטרליה.
היא מתמחה בעיצוב וייצור של שטיחים מצוירים ביד. השטיחים שלה עשויים 100%צמר, אותו היא צובעת בעזרת צבעים טבעיים וסינתטיים כאחד.
העיצובים שלה הם השתקפויות מסוגננות ועכשוויות של מה שהיא רואה בסביבתה. השטיחים שלה נמצאים בבתים ברחבי אוסטרליה ואפילו קנדה.
תעודת בוגר בעיצוב תעשייתי מהווה את הבסיס לראיית העולם העיצובית של בק שהיא לשלב את איכויות הטקסטיל עם פונקציונליות ודרישות חיי היומיום.(בק אנדרסן)
בק משתמשת בין שאר הטכניקות שלה, גם בטכניקת הפאנץ' ויוצרת שטיחים משגעים, בצבעים מאירי עיניים.
Rose Pearlman רוז פרלמן היא אמנית ומורה לאמנות עם דגש על עיצוב טקסטיל מברוקלין, ניו יורק. הסדנאות שלה מרכזות דרכים להכנת חפצים ביתיים יפים עם חומרים פשוטים וזולים. היא קופצת מפרויקט לפרויקט, מרעיון לרעיון ויוצרת אמנות נהדרת.
ואם אתן מתכוננות להתחיל לעבוד עם טכניקת הפאנץ' הזאת, אז למה שלא יהיה תואם את רוח התקופה?