צליל סיימה בשעה טובה ללמוד והגיעה לשלב בחינות הבגרות, כך שעוד רגע קט ואני פורשת מהמערכת הלא נחמדה הזאת.
בית-הספר בעיני הוא מן מנגנון להסרת הבטחון מכל ילד שלא ממש עומד בקרטריונים של תוכניות הלמידה המיושנות וצרות האופק של משרד החינוך...ולמה מיושנות אתם שואלים??? מפני שלדעתי כל ילד הוא עולם ומלואו עם הכישורים שלו, הדעות שלו והרצונות שלו , מצד שני העולם דוהר בהתפתחותו במהירות מסחררת, כך שבמקום להכשיר את הילדים לחיים של העולם בחוץ ולפתח את כשוריהם כמו שצריך, למשרד החינוך יש מקצועות מועדפים שעליהם החליטו לפני 60 שנה בערך וזה מה שכל עם ישראל צריך ללמוד...אז תגידו לי אתם!!! מי אמר שיותר חשוב ללמוד היפרבולות או ההיסטוריה של ימי הביניים , כאשר לילד יש דווקא נטיות אומנותיות ??? ומתי הוא ישתמש בכלל בידע הזה בחיים האמיתיים אם אין לו את הנטיות לכך?? [אני בחיים לא השתמשתי בזה]. לדעתי יש צורך בידע בסיסי, וילדים עם ''ראש המתמטי'' ילמדו מתמטיקה, פיזיקה וכו' כבר בכיתות הצעירות ואילו ילדים עם הנטיות אחרות לא ירגישו שהם ''לא חכמים'' מספיק אם ילמדו מקצועות שבהם הם כן חכמים.
אם מערכת החינוך לא תשדרג את עצמה ובמהירות ,היא תמשיך לפלוט מבתי הספר ילדים עם בעיות משמעת, ילדים שלא מתאימים לה כי לא עושים בגרויות וילדים שרוצים ללמוד את הדברים שמעניינים אותם ולוא דווקא את מה שמעניין את המורים שחלקם בכלל סכנה מוחשית למערכת החינוך ולא ברור בכלל איך הגיעו להיות אנשי מקצוע ומחנכים בישראל.
פשוט בושה למערכת החינוך שלא יודעת להוקיעה מתוכה פצצות מתקתקות כאלה, הממהרות להדביק תוויות לנוער במקום לנסות להיות משענת תומכת, מורה שמגיע רק בשביל להעביר חומר ואת זמנו בבית- הספר , הוא לא איש חינוך ואין לו מה לחפש בבית הספר.
תאמינו לי,ילדים הם עם חכם וסקרן מטבעו ואילו אנחנו המבוגרים נוהגים לדכא לפעמים כל רצון ללמידה ומעדיפים ''רובוטים'' השותים בצמא כל דבר שטות היוצא מפינו...אז כדאי שתחשבו על זה
זה כיכ מה שכתבתי אז ובאמת לא הרבה השתנה...
💥 צליל גמרה ללמוד לפני 16 שנה — ואני גמרתי עם מערכת החינוך
(ואם לא נבין את זה, הילדים שלנו יישארו בלי כנפיים)
צליל גמרה ללמוד לפני שש־עשרה שנה.
אני זוכרת את היום הזה כאילו זה היה אתמול —
לא רק כי היא סיימה תקופה,
אלא כי אני נשבעתי לעצמי שגם אני גמרתי עם מערכת החינוך.
אותה מערכת שמלמדת ילדים להתאים את עצמם,
במקום ללמד אותם לשאול למה.
מערכת שמודדת חכמה לפי נוסחאות,
ומוחקת יצירתיות כמו טעות בעיפרון.
מערכת שמצליחה, בעקביות מבהילה,
לכבות אצל ילדים את הסקרנות הטבעית שלהם.
כל ילד נולד חכם.
לא כולם מדברים באותה שפה —
יש שמדברים במספרים, יש בצבעים, יש בצלילים.
אבל בביתי הספר שלנו — רק השפה האחת נחשבת.
וכל מי שלא דובר אותה — הופך ל“לא מממש את הפוטנציאל שלו”.
(אותה מילה נוראה, “פוטנציאל”,
שזרקה אותי בילדות כל פעם מחדש לתחושת כישלון.
לא כי לא למדתי — אלא כי המוח שלי למד בצורה שונה שמתאימה לו.
אבל בבית הספר אין מקום לשונות.
יש רק דרך אחת "נכונה", ואם אתה לא בדיוק בתלם — אתה הבעיה.)
שנים חשבתי שהבעיה בי.
שאני צריכה "להשקיע יותר".
אבל היום אני יודעת — הבעיה היא לא בילדים.
הבעיה היא במערכת שמסרבת להתבגר.
כן, עברו שש־עשרה שנה.
יש מחשבים, יש אינטרנט, יש בינה מלאכותית,
אבל בכיתות — אותו לוח, אותה שיטה, אותו פחד לטעות.
הילדים שלנו חיים במאה ה־21
ועדין לומדים כאילו אנחנו בגלות.
ואני אומרת את זה בצורה הכי ברורה שאפשר:
אם מערכת החינוך לא תשתנה מהיסוד —
אנחנו נמשיך לגדל דור של אנשים לא יעילים,
כי הם למדו איך לשתוק, לא איך לחשוב.
במקום להחזיר את הילדים ל"חדר",
בואו נפתח להם את הראש, את הלב ואת הדמיון.
במקום לשנן פסוקים —
נלמד אותם לשאול שאלות.
במקום להעריץ ציות —
נלמד אותם יצירה, אחריות, חמלה, תעוזה.
עם השנים למדתי בדרך אחרת.
בשנות בגרותי עברתי ללמוד באופן אוטודידקטי,
בסדנאות ובלמידה חופשית שנתנו לי סוף־סוף להרגיש נוח עם עצמי.
גיליתי שהידע לא צריך לבוא מספר —
הוא נולד מתוך סקרנות, ניסוי וטעייה, וחדוות יצירה אמיתית.
והשנה חזרתי בקטן למערכת —
הפעם מהצד של הסבתא.
אחד הנכדים שלי התחיל ללמוד בגן יער,
שבו הילדים לומדים מתוך מגע ישיר עם הטבע,
עם חוקי העולם האמיתיים ולא רק עם מחברות ודפים.
ואני אומרת — זו הדרך הנכונה.
גישה נפלאה, אמיצה — אבל עוד חזון למועד.
חינוך אמיתי הוא לא לבנות צבא של תלמידים ממושמעים,
אלא לשחרר דור של יוצרי עולם.
ואם לא נבין את זה עכשיו —
עוד שתים־עשרה שנה, נסתכל אחורה
ונשאל את עצמנו לאן נעלם הדור שהיה יכול לתקן הכול.
