אמנות הכתב-קליגרפיה

קטגוריה: 🌿 שימור מלאכות עתיקות שימוש בידע קדום ליצירה חדשה. 

הכתב כאמנות – מסימן פשוט ליצירת מופת

“כשהאדם הקדום חרט מילים באבן או כתב סימנים על חרס – הוא לא רק תקשר. הוא יצר יצירה. הכתב עצמו היה ציור, חלק בלתי נפרד מהאמנות והזהות התרבותית.”

כשאנחנו חושבים על אמנות קדומה, עולים מיד לראש ציורי הסלע, פסלים, תבליטים.

אבל יש אמנות אחת שחיה בינינו עד היום – והיא הכתב. הכתב לא היה רק אמצעי להעביר מסר. לכל תרבות קדומה היה סגנון ייחודי שהפך אותו לאמנות בפני עצמה, חלק מהעולם החזותי שלה.

 כתב כסמל וציור

במצרים העתיקה, כל אות הייתה ציור קטן: ציפור, שמש, עין. 

 

סודות כתב החרטומים

גם במסופוטמיה, בכתב היתדות, הסימנים נולדו כסמלים ציוריים לפני שהפכו לצלילים מופשטים. בכך הכתב שימר את השפה וגם את החוויה האמנותית – הוא היה ציור שמדבר.

הפענוח המופלא של כתב יתדות

הכתב באדריכלות - הכתב לא נשאר רק על נייר או חרס. הוא הפך לחלק מהנוף הבנוי: כתובות שערים במסופוטמיה, הירוגליפים על קירות מקדשים במצרים, כתובות קדומות בירושלים. המילים נחרטו באבן, נצבעו בזהב, הוצבו בגאון – הכתב הפך לקישוט ולזיכרון. 

 מקורות הקליגרפיה היהודית 

שורשי הכתב הקדום והאשורי

1. שורשים בתנ"ך ובמקדש - הכתב העברי נחשב לאחד הכתבים הקדומים ביותר בעולם ששרדו ברצף.

הכתיבה המקורית – "כתב עברי קדום" – הופיעה כבר בתקופת המלוכה בישראל וביהודה (מאה 10–6 לפנה"ס).

לאחר חורבן בית ראשון והגלות לבבל, הוחלף בהדרגה בכתב המרובע, שמוכר לנו היום – "כתב אשורי" (הכתב המרובע) – והוא הכתב שבו נכתבת התורה עד היום.

חז"ל ראו בכתב זה מתנה אלוהית, ולפיכך כל אות ואות נחשבת כלי קודש.

בתלמוד (מסכת שבת, ק"ד) נאמר:

“אותיות ניתנו למשה מסיני” — כלומר, גם הצורה עצמה קדושה, לא רק התוכן.

 כיצד נכתבת הקליגרפיה היהודית המסורתית

2. כתיבת סת"ם – ספרי תורה, תפילין ומזוזות

זוהי הצורה הקדומה והמדויקת ביותר של הקליגרפיה היהודית.

הכותבים נקראים סופרי סת"ם (ראשי תיבות של ספר תורה, תפילין, מזוזות).

הכלים והחומרים:

עט קנה (קולמוס) – עשוי מקנה סוף או מנוצה, שנחתכת בזווית מדויקת ליצירת עובי משתנה בקווים.

דיו שחור – נרקח מחומרים טבעיים בלבד, עמיד לאורך מאות שנים.

קלף מעובד – עשוי מעור בהמה טהורה, נבדק בקפדנות.

הכללים:

כל אות חייבת להיכתב בכוונה טהורה וללא הסחת דעת.

אם אות אינה נכתבת בצורה מדויקת – הפסוק כולו פסול.

הכתב חייב לעמוד לפי מידות קבועות של גובה, רוחב ומרחק.

הסופר מברך לפני הכתיבה, ונהוג לומר שכל אות היא נשימה רוחנית, וכל קו נושא משמעות.

 שימושים מסורתיים לאורך הדורות

3. ספרי קודש ומגילות

מגילות קלף: כמו מגילת אסתר, רות או קהלת – נכתבות ביד במלאכת מחשבת.

כתובות: כבר מהמאה ה־11 נוצרו כתובות נישואין מאוירות, במיוחד באיטליה, ספרד ופרס. הקליגרפיה בהן שימשה לעיטור, תפילה וברכה גם יחד.

פיוטים וסידורים: בעולם האשכנזי והספרדי נכתבו פיוטים בקליגרפיה מעוטרת, לעיתים עם זהב ודיו צבעוני.

4. כתובות ואמנות ביתית

קליגרפיה שימשה גם לקישוטי קירות, שערים של בתי כנסת, ועיטורי מזוזות.

בקהילות מזרחיות רבות נהגו לכתוב פסוקים כמו “שיוויתי ה' לנגדי תמיד” על קירות או מסגרות עץ בקליגרפיה מהודרת.

כתובה 

 סגנונות הכתב העברי הקליגרפי

-כתב אשכנזי – מרובע וזקוף, קווים חדים, אותיות נבדלות.

-כתב ספרדי – עגול יותר, רך, בעל זרימה טבעית.

-כתב תימני – קדום יותר, עם שילוב מאפיינים מכתב עברי קדום.

-כתב רהוט (כתיבה תמה)– שמשמש לכתיבה יומיומית

-כתב מזרחי מאויר – נפוץ בקהילות בבל, תוניס, מרוקו ופרס, שבו האותיות שולבו בעיטורים גאומטריים ופרחוניים.

שלום מודרני

🖋️ מדריך בסיסי לקליגרפיה – כתיבה יפה למתחילים

🎨 חומרים דרושים

-עט קליגרפיה – אפשר עט נובע עם חוד שטוח, או טוש קליגרפיה פשוט (כמו Pilot Parallel, Tombow, Ecoline).

-נייר חלק – עדיף נייר עבה או מיוחד לקליגרפיה שלא נמרח.

-סרגל ועיפרון – לסימון שורות והנחיות.

-(אופציונלי) דיו ונוצה – למי שרוצה להתנסות בשיטה המסורתית.

סט כלים לקליגרפיה מקצועית – מדריך למתחילים

✍️ שלבי העבודה: 

שלב 1 – אחיזת הכלי

מחזיקים את עט הקליגרפיה בזווית של כ־45° לנייר.

חשוב לשמור על אותה זווית לאורך כל הכתיבה כדי לקבל קווים אחידים.

שלב 2 – תרגול קווים בסיסיים

ציירו קווים עבים וקלילים: לחץ קל = קו דק, לחץ חזק = קו עבה.

תרגלו קווים אנכיים, אופקיים, אלכסוניים, וקשתות.

זהו ה"אלף־בית" של הקליגרפיה.

שלב 3 – אותיות פשוטות: התחילו בישרות (א, ל, ו) 

כאן (בהמשך הסרטון)תוכלו למצוא סט סרטוני הדרכה למתחילים

ואז עברו לאותיות עגולות (כמו ס, ע)

שלב 4 – מילים ראשונות

כתבו שמות קצרים או מילים פשוטות.

הקפידו על ריווח אחיד בין האותיות 

ונסו לשלב גדלים שונים 

שלב 5 – יצירת קומפוזיציה

בחרו משפט קצר.

הוסיפו עיטורים עדינים – קווים, פרחים, מסגרת 

וכך המילים הופכות ליצירה אמנותית שלמה

הכתב המזרחי המעוטר

חשוב !!! תרגול יומי – גם 10 דקות ביום משפרות פלאים.

סבלנות – קליגרפיה היא אמנות של קצב איטי ומדויק.

שימוש בנייר מודפס עם שורות – עוזר לשמור על גובה אות אחיד.

נשימה ורוגע – היד נינוחה, לא מתוחה.

 הקליגרפיה היהודית כיום

5. אמנות עכשווית

היום הקליגרפיה היהודית עוברת תחייה של ממש.

אמנים רבים משלבים את האות העברית בעיצוב גרפי, בציור, בבדים ובתכשיטים.

האותיות הפכו לסמלים רוחניים, לא רק דתיים – כמו המילה “שלום”, “אהבה”, “אור” ו“חיים”.

בסטודיואים לעיצוב משתמשים בקליגרפיה ידנית לעיצוב לוגואים, הדפסים ובתי מזוזה מודרניים.

אמנים ישראלים ויהודים בעולם רואים באותיות כלי לביטוי עצמי ולאמונה אישית.

גם בכתובות מודרניות, עיצובי סידורים והזמנות לחתונות, יש חזרה לכתב יד, קולמוס ודיו. 

''הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא'' חני גרוס

המשמעות הרוחנית

לפי הקבלה, לכל אות יש תדר רוחני.

אותיות התורה הן "אבני הבריאה" — כל מילה בונה עולם, וכל צירוף משנה מציאות.

לכן קליגרפיה, אינה רק אומנות ויזואלית — היא דרך לתקשורת עם הנסתר.

הכותב נדרש לשקט, לריכוז ולכוונה.

כפי שאומרים הסופרים:

“כשאני כותב את האותיות – האותיות כותבות אותי.”

🙌

2 אמני קליגרפיה עברית מודרנית מדהימים שהקפיצו את הקליגרפיה לשלב הבא הם:

 מישל ד’אנסטסיו – מאסטר של הקליגרפיה העברית המודרנית. 

מישל ד’אנסטסיו נולד ב־1968 בצרפת וגילה את אהבתו לקליגרפיה בשנת 1989. הוא למד ב־DUCTUS, בית הספר הצרפתי הראשון לקליגרפיה, אצל אמנים מפורסמים כמו קיטי סבטייה וז’אן לארש. בהתחלה עסק בקליגרפיה מערבית – אנגלית ולטינית – וגם למד את יסודות הקליגרפיה הסינית. בשנות ה־90 החל ליצור בסגנון חופשי יותר, כשהוא משלב דיו, תנועה וצילום. בשנת 2004 גילה שמוצאו המשפחתי הוא יהודי, וביקורו בארץ ישראל פתח בפניו עולם חדש – הכתב העברי. מאז הוא נחשב לאחד מהמומחים הגדולים באירופה לקליגרפיה עברית מודרנית. הוא יוצר יצירות מרהיבות באותיות עבריות, משלב בהן צילום ואור, ומציג אותן ברחבי העולם – מיפן והודו ועד קנדה.

מישל ד’אנסטסיו – “אם אשכחך ירושלים”

 

פרנק ללוּ – היופי הרוחני של האות העברית

פרנק ללוּ (Frank Lalou), יליד צרפת (1958), נחשב לאחד מאמני הקליגרפיה העברית החשובים בעולם.
הוא למד אמנות וקליגרפיה קלאסית, אך בחר להתמקד באותיות העבריות – גם מבלי לדעת עברית – מתוך משיכה לצורה, תנועה ואור.
ביצירותיו האותיות הופכות לציור רוחני – קווים זורמים, צבעי זהב ודיו שחור היוצרים תחושת מדיטציה.
ללוּ עיצב מאות כתבי יד מאוירים של מזמורים, פיוטים ופסוקים תנ"כיים, ומציג את עבודותיו בגלריות בפריז, ניו-יורק וירושלים.
באתר שלו ניתן לראות את היצירות הייחודיות שבהן האותיות עצמן נושמות וחיות.

פרנק ללוּ – אותיות כנשימה וכמדיטציה

🕌 קליגרפיה ערבית – خطّ (Khaṭṭ)

הקליגרפיה הערבית התפתחה במקביל לשפה הערבית והאסלאם, כאשר הקוראן מילא תפקיד מרכזי בהתפתחותה. היא התפתחה משני סגנונות עיקריים – כופי ונסח'י – ששימשו בסיס לסגנונות רבים אחרים, היא הפכה לאמנות נשגבת וכל מילה היא עיטור, וכל קו הוא תפילה.

יופי וצורה -הקליגרפיה הערבית נכתבת מימין לשמאל, ומורכבת מקווים גולשים וקשתות. יש סגנונות רבים, שכל אחד מהם נושא היסטוריה ואופי משלו:

• Naskh (نسخ) – כתב קריא וברור, מתאים לטקסטים דתיים.

• Thuluth (ثلث) – כתב מעוגל ואלגנטי, משמש לקישוטי מסגדים וכותרות.

• Diwani (ديواني) – כתב עשיר ומפותל, עם קווים דקים ועיטורים.

• Kufi (كوفي) – כתב עתיק, גיאומטרי ומרובע, בעל נוכחות חזקה מאוד.

1. הכינו נייר איכותי או קלף דק, וכלי כתיבה חד־ראש (Qalam قلم).

2. ערבבו דיו כהה עם טיפת שמן או מים מזוקקים.

3. שרטטו תחילה את הציר העליון של המילה, ולאחר מכן את הקשתות.

4. התחילו במילה الحمد لله (“אל־חמדו ללה”) בסגנון Thuluth.

5. שימו לב לרווחים – הם חשובים לא פחות מהאותיות עצמן.

6. לאחר הייבוש, הוסיפו נקודות וקישוטים עדינים להשלמת היצירה.

בקליגרפיה הערבית, כל תנועה נחשבת מדידה של נשמה ודיוק, והאיזון בין יופי לקריאות הוא סוד האמנות כולה.

קליגרפיה ערבית כיצירה – עיטור, גיאומטריה ואינסוף

קליגרפיה ערבית כיצירה - בעולם הערבי, הקליגרפיה הפכה לאמנות נעלה. האיסור על ציור דמויות דחף את האמנים להפוך את המילה עצמה לקישוט, למבנה גאומטרי, לעיטור אינסופי.

שימושים יומיומי: באדריכלות, קישוט וטקסט קדוש.

בעולם הערבי הקליגרפיה נחשבת ל"שפת היופי של האמונה".

משתמשים בה לעיטור מסגדים, חזיתות, דלתות, וכלי קרמיקה.

היא נוכחת גם בשטרות כסף, בהזמנות לחתונות, ובאמנות מודרנית על בגדים ועור.

האות עצמה נחשבת קדושה, ולכן מעטרים בה כל דבר שיש בו משמעות רוחנית.

"הקליגרפיה הערבית מזכירה לנו שהמילה עצמה היא מקום קדוש – היא נושאת את האלוהי בצורתה."

🕌 eL Seed – אמן קליגרפיה ערבית מודרנית | טוניס / צרפת

האמן eL Seed נולד בפריז להורים טוניסאים ומשלב גרפיטי עם קליגרפיה ערבית מסורתית.
הוא כותב על קירות בניינים שלמים מילים מהקוראן, שירים וציטוטים של שלום וסובלנות.
הקליגרפיה שלו צבעונית, מעגלית ונראית מרחוק כמו תחרה של קווים ערבים זורמים.
מטרתו – להראות שהשפה הערבית היא שפת יופי וחכמה, לא של פחד.

קליגרפיה עירונית – שפה, צבע ותנועה

עבודת יד – עץ, זהב וכתב זורם

הקליגרפיה של המזרח הרחוק 

“במזרח, הכתב הפך לנשימה. כל קו במכחול הוא הד לאנרגיה של הכותב.” 

ההתפתחה מכתב ציורים קדום, כשהיא שואבת את שורשיה מהכתב הסיני, והיא מהווה אמנות חזותית מורכבת המבוססת על כתיבה באמצעות מכחול ודיו שחור. היא התפתחה לסגנונות שונים בסין, יפן וקוריאה, תוך השפעה הדדית ושימוש בכתב הקיסרי (AI)

הקליגרפיות היפנית והסינית – 書道 (Shodō) “דרך הכתיבה” / “דרך הקלף”) הן אומנויות כתב דקורטיביות ששורשיהן משותפים, אך עם הבדלים ואף דגשים שונים. בשתיהן האמנים משתמשים במברשת (Fude 筆), דיו שחור (Sumi 墨) ונייר אורז דק., ונחשבות לאמנויות אציליות המבטאות אישיות.

מהות הסגנון - המטרה איננה רק לכתוב סימן יפה, אלא לתאם בין תנועת היד לנשימה. כל קו נולד מתוך שקט.

הקליגרפיה היפנית נחלקת לסגנונות עיקריים:

• Kaisho (楷書) – כתב מדויק וברור, שבו כל קו מופרד.

• Gyōsho (行書) – כתב חצי־זורם, בין דיוק לרכות.

• Sōsho (草書) – כתב עשב, חופשי וזורם, כמעט מופשט. 

איך כותבים?

הניחו את דף נייר האורז על שולחן שטוח.

ערבבו דיו שחור עם מעט מים עד שהמרקם אחיד.טבלו את המברשת בקצה בלבד – לא לעומק.קחו נשימה עמוקה וציירו את הסימן 永 (Eternity – נצח).התחילו בקו האנכי מלמעלה למטה, אחר כך הוסיפו את הקווים הצדדיים.שמרו על קצב אחיד ורציף – כל קו חייב "לנשום".

האות 永 נבחרה כמפתח ללימוד, משום שהיא כוללת את שמונת הקווים הבסיסיים של הקליגרפיה הסינית־יפנית.

永 – מפתח הלמידה

שימוש יומיומי: אמנות הבית והטקס

ביפן ובסין הקליגרפיה תופסת מקום מרכזי בעיצוב פנים ובחיי הרוח.

תולים גלילות קליגרפיה (Kakemono 掛け物) בטקס התה, במקדשים ובבתים כדי להזכיר שלווה, עונה או ערך רוחני כמו “Harmony” (和).

גם בחגיגות ראש השנה כותבים סימנים מבורכים לתלייה על הדלת.

גלילת קליגרפיה – דיו שחור על נייר אורז

🏯 וואנג דונגלינג – Wang Dongling אמן הקליגרפיה סינית־יפנית מודרנית | סין

וואנג דונגלינג נחשב לאחד הקליגרפים הגדולים החיים כיום בסין.
הוא יוצר קליגרפיות ענק על קירות ובדים עצומים, שבהם האותיות הסיניות כמעט נמסות לצורות מופשטות.
הוא משלב קליגרפיה מסורתית עם אמנות מופשטת מודרנית — הדיו נשפך, נוזל, ונראה כמו תנועה של רוח.
יצירותיו מוצגות במוזיאונים הגדולים בעולם, כולל ניו יורק, לונדון ובייג׳ינג.

קליגרפיה עכשווית בקנה מידה גדול

דיו זורם – תנועה ורוח

הקליגרפיה בחיי היומיום – כשהאות נוגעת בחומר

בעבר הכתב היה קדוש, שמור למגילות, קירות מקדש ולספרי תפילה.

היום הוא חזר אלינו – אל הבית, הרחוב והחיים עצמם.

הקליגרפיה המודרנית הפכה לגשר בין מסורת לעיצוב עכשווי: היא לא רק כתיבה יפה, אלא אמנות שימושית שמקשטת את היומיום.

אותיות קדומות מופיעות כיום על בדים, כלי קרמיקה, ניירות עטיפה, תכשיטים, כוסות, כריות וקירות בתים.

מעצבים משלבים קליגרפיה בעיצוב פנים, באופנה ובמוצרים אישיים, כדי להעניק נגיעה של נשמה לכל חפץ.

המילה הכתובה – בעבר כלי תקשורת – הפכה לסמל של זהות, שלווה ויופי.

בלוג הקליגרפיה של יורם קפלן – השראה וציוד

תמונות לקיר וכריות

כד קרמיקה מורי עם קליגרפיה ערבית

גלוית שנה טובה 

מפה

ואפילו הדפסה על הקירות

בעולם שמשתנה כל הזמן, הכתב נשאר עדין ונצחי.
קו אחד, נשימה אחת, ותמיד נולדת יצירה חדשה. אז לכו ליצור משהו חדש וקסום !

מים רבים לא יכבו את האהבה...

אטלס 3i - תזה

 קטגוריה: חלל ואסטרונומיה יופי ותנועה מהיקום.

האקדמיה לא נועדה לאשר תזה – אלא לאפשר מחקר

האקדמיה לא נועדה לאשר תזה – אלא לאפשר מחקר.

פעם המדע היה סקרנות טהורה. שאלות, ניסוי, טעות, גילוי. לא כדי להוכיח צדק, אלא כדי להבין. אבל היום נדמה שהאקדמיה עסוקה יותר באישורים מאשר בגילויים. היא מחליטה איזו שאלה מותר לשאול, ואיזו עדיף לא לשאול בכלל.

ואז באים אנשים כמו אבי לואב – שלא מבקשים רשות, אלא פשוט חוקרים. הם מזכירים לעולם שהמדע הוא לא מוסד, אלא חופש. ושבלי חופש, גם כל הנתונים שבעולם לא שווים דבר.

כי כשמדע חוזר לשאול שאלות על שביטים, הוא בעצם חוזר לשאול על עצמו — על הסקרנות, על האומץ, ועל הפחד הישן לדעת את האמת.

השביט 3I/ATLAS – מבקר בין־כוכבי נדיר

מהו בעצם 3I/ATLAS

3I/ATLAS הוא שביט בין־כוכבי – המבקר השלישי שהאנושות זיהתה אי־פעם מגיע ממעמקי היקום אל מערכת השמש שלנו. הוא התגלה על־ידי מצפה ATLAS ונושא את הספרה 3I  משום שהוא Interstellar Object number 3 – השלישי שהגיע אלינו ממערכת אחרת.

שלא כמו שביטים שנולדו בשולי מערכת השמש, 3I/ATLAS נכנס ממקום שאין לנו מפה עבורו. הוא נע במהירות של כמעט 60 קילומטר בשנייה ובמסלול נקי במיוחד. תצפיות מצאו שהעננה סביבו עשירה במיוחד ב־CO₂, ובחלק מהמדידות נמצאו עקבות של ניקל וברזל – הכול יחד מצייר גוף טבעי אך יוצא דופן.

המפגש עם מאדים – שני מבטים על אותו שביט

ב־3 באוקטובר 2025 חלף 3I/ATLAS במרחק של כ־29 מיליון ק״מ ממאדים. סוכנויות החלל כיוונו אליו טלסקופים וחלליות. לפי נאס״א ו־ESA זו תופעה טבעית מרהיבה: שביט בין-כוכבי שמתחמם ופולט גזים ואבק. עבור אבי לואב ותלמידיו, ההתנהגות המסלולית הנקייה מזמינה שאלה: האם אנחנו מפספסים כאן משהו?

גם הרשת גועשת

מיד לאחר המעבר ליד מאדים, הרשת התמלאה בסרטונים, השערות וממים. חלק טענו שזה שביט רגיל שמנופח בידי המדיה; אחרים ראו בו רמז לכך שמישהו צופה בנו בחזרה. נאס״א פרסמה הודעות מרגיעות: אין איום ואין טכנולוגיה זרה.

אבל כשהציבור מרגיש שאין יד מכוונת, והמידע מגיע טיפה־טיפה — הקונספירציות צצות מהר יותר מהכוכבים בלילה בהיר. החוסר בשקיפות יוצר חלל, והחלל הזה מתמלא בסיפורים. וכרגיל, הרשת לא רק דיווחה על הסיפור – היא הפכה לחלק ממנו.

המשמעות שמעבר לשביט

אולי 3I/ATLAS הוא “רק” שביט — גוש קרח ואבק שנדד מיליוני שנים עד שנגע בשמש שלנו. אבל אולי הסיפור האמיתי הוא אנחנו: הדמיון, הסקרנות, והרצון לדעת אם אנחנו לבד. כל עוד נמשיך לשאול — אנחנו עדיין חיים באמת.

האקדמיה יכולה למדוד ולפרסם דוחות, אבל היא לא יכולה להחליף את הלהבה הפנימית של מי שמסתכל לשמיים ותוהה “מה אם?”. זה מה שאבי לואב מזכיר לכולנו — שהמדע לא נולד ממספרים, אלא מהתשוקה לדעת. 3I/ATLAS ימשיך בדרכו מעבר לשמש, אבל השאלה שהשאיר תישאר איתנו: האם נבחר לפחד מהלא־נודע — או שנחקור אותו.

בין גנום, שורשים ויצירה

קטגוריה : ציוויליזציות וקדמוניםהשראה מהעבר ליצירה עכשווית

 איך האמנות מחזירה אותי לשורשים 

 לפעמים, בזמן שאני יוצרת – מערבבת צבע, חותכת עץ או צובעת בד – אני מרגישה שאני לא לבד. יש משהו בתנועה של היד, בחומר, בניחוח של האדמה או הצבע, שמחזיר אותי רחוק בזמן, אל אותם אנשים ראשונים שהבעירו אש וציירו על קירות האבן, אל הנשים שטוו, חרטו, צבעו, קישטו את היומיום שלהן כמו תפילה. ככל שאני עוסקת באמנות, אני מגלה שהיא לא רק יצירה – היא זיכרון קדום. כאילו כל תנועה של מכחול או אזמל נושאת בתוכה חלק מהסיפור שלנו, מהשורשים שצמחו עוד במדבר, בזמן שבו ידיים יצרו לא רק כלים – אלא חיים. אולי בגלל זה אני מרגישה צורך לחפש את ההתחלה: מי היו האנשים שיצרו לפני אלפי שנים, מה הניע אותם, ומה נשאר מהם בתוכנו – בגנים, בנפש, בידיים שלנו.

 בכל דור נולד העם מחדש. הגנים מספרים על מסע עתיק – מן הלבנט, דרך מצרים, המדבר והכניסה לארץ – אבל הנשמה ממשיכה את הסיפור בכל לידה של דור חדש. מה שהחל בגנים של בני ישראל, בדם הקדום שנצרף במדבר, ממשיך היום בלבבות בני הארץ, הצברים, הנושאים בתוכם את אותה אש קדומה – רק במילים אחרות, בגוף אחר, בשפה חדשה. כי מה שהתחיל ב־“ויהי בנסעם ממדבר סיני” ממשיך היום בכל ילד שנולד כאן, תחת אותה שמש, עם אותו רצון טבעי לשרוד, ליצור ולהיות חופשי.

AI

דור המדבר ודור הצברים — לידה שנייה של עם, יש דמיון מופלא בין דור המדבר ובין הדור הצברי של ימינו. אז, בני ישראל יצאו בהמוניהם ממצרים – עייפים, מבולבלים, תלויים במשה – ובארבעים שנות המדבר התחלפו דורות: דור עבדים גווע, ודור חדש, צעיר ונועז, נולד. דור שלא הכיר עבדות אלא חופש, נדודים, מלחמות והתגברות. הם היו הראשונים שעמדו על סף הארץ לא כפליטים, אלא כעם עצמאי, מוכן להילחם, להקים ולבנות. כך גם אצלנו. דור ההורים והסבים נשא את עול הגלות, את פחדיה, את זיכרונות השואה, את הרעד שבמילה "שייכות". הם עלו אל הארץ מאובקים במסע הדורות, ידיהם חרושות עבודה, עיניהם מלאות חלום. אבל הדור החדש – הצברים – כבר נולד כאן. הם אינם נושאים את הפחד אלא את הביטחון, לא את הנדודים אלא את השורש. הם כבר לא מביטים לשמים בתחינה – הם הולכים זקוף, בטבעיות, כאילו הארץ הזאת נשמה את שמם עוד לפני שנולדו. 

AI

 ✋ מלאכת יד לנשמה: “תמונת זכוכית – קולאז’ של אור, חול ומים”

בדיוק כמו העם שנולד מחדש באור הארץ,

גם היצירה הזאת מחברת בין אדמה, מים ואור – ממש כמו פעם.

החול שהפך לזכוכית, הצדפים, הצמר והבדים –

כולם חומרים טבעיים, שמספרים יחד סיפור עתיק שמתעורר מחדש בידיים שלנו.

חומרים:

• מסגרת זכוכית עם שני לוחות (אפשר ממסגרת ישנה)

• חול דק או גרגרים טבעיים

• חלוקי נחל קטנים או חלוקי צמר כבשים בשלושה גוונים טבעיים – אפור בהיר, חום בהיר ולבן שמנת

• צדפים וגבעולי סוף דקים

• בדים טבעיים: יוטה, טול, טורקיז או ירוק בהיר

• דבק סיליקון שקוף

• מספריים קטנות

• (אופציונלי) סירה קטנה מענף או מקל עץ

אופן העבודה:

1. נקו היטב את שני לוחות הזכוכית.

2. על הלוח התחתון צרו קומפוזיציה טבעית: פזרו מעט חול יבש בתחתית, כמו זרימה של נהר או חולית מדבר.

3. סדרו מעליו צדפים, גבעולי סוף או חלוקי צמר כבשים.
   (לחלוקי צמר: גלגלו ביד וליבדו בעדינות בשלושה גוונים טבעיים).

4. הוסיפו רצועות יוטה ובדים בגווני טורקיז וירוק ליצירת תחושת עומק ותנועה.

5. הניחו סירה קטנה מעץ ומאחוריה גבעולי סוף – כמו נוף קדום בשקיפות.

6. הניחו את לוח הזכוכית השני, הדביקו סביב הקצוות בסיליקון שקוף, והמתינו לייבוש מוחלט.

כשתציבו את היצירה ליד חלון – היא תשתנה עם האור.

בבוקר תיראה בהירה וזורמת, ובערב – כמו זיכרון רחוק.

האור יעבור דרכה ויחשוף את כל השכבות.

AI

AI

הצמר שבו משתמשים כאן הוא בדיוק אותו צמר קדום של רועי הצאן במדבר.
פעם טוו ממנו בגדים, והיום הוא הופך לחלוקי אבן רכים בתוך יצירה מזכוכית.
אותה אדמה, אותו צאן – רק הידיים השתנו.

כמעט כל החומרים בעבודה הזאת באים מהטבע –
חול שהפך לזכוכית, צדפים מהים, בדים מצמחים, צמר מהכבשים.
אלה אותם חומרים שהכירו הקדמונים, רק שהיום הם מקבלים חיים חדשים בידיים שלנו.
זה מה שמחבר בין אז להיום – לא הזמן, אלא החומר.
הוא נשאר נאמן לעצמו, ואנחנו פשוט ממשיכים את הסיפור שלו.

החומר שמחבר אותנו

כשאנחנו יוצרים בידיים, אנחנו ממשיכים מסורת ארוכה של בני אדם שדיברו עם החומר.

אותם חומרים שחיממו את ידיהם של רועי הצאן, הנפחים והאימהות שטוו,
הם בדיוק אותם חומרים שאנחנו מחזיקים היום – רק הכלים השתנו.

האמנות מזכירה לנו מי אנחנו באמת –
לא רק יוצרים, אלא ממשיכים של שפה עתיקה.
בכל פעם שאנחנו נוגעים בזכוכית, בחול, בצמר או בעץ,
אנחנו סוגרים מעגל – מהעבר של בני ישראל במדבר אל ההווה שלנו כאן, בארץ הזאת.

זו לא רק מלאכת יד – זו שיחה עם הזמן.
וכל יצירה כזו, קטנה או גדולה, מחברת אותנו לא רק למה שהיה –
אלא למה שאנחנו עדיין יכולים להיות.

AI

אם אהבתם את הרעיון, שתפו או כתבו בתגובות –
איך אתם הייתם מחברים את החומר לטבע ולזיכרון שלכם.

---

— נכתב ונוצר באהבה על ידי דבורה | Dvorales Colors —
אמנות, מלאכת יד ושורשים ישראליים

גילוף וחריטה

קטגוריה: 🌿 שימור מלאכות עתיקות שימוש בידע קדום ליצירה חדשה.

גילוף וחריטה: אמנות עם היסטוריה וכלים שימושיים

גילוף וחריטה הם אומנויות עתיקות שהחלו עוד בימי קדם. כבר במצרים העתיקה השתמשו במגוון טכניקות על מנת ליצור יצירות אמנותיות על פני אבן ועץ. שימושים בגילוף וחריטה במהלך ההיסטוריה, שימשו למטרות רבות, כמו: פסלים דתיים, אלילים ודמויות מיתולוגיות, סמלים שבטיים ומסכות טקסיות, כלי בית מעץ – קערות, כפות, קופסאות, רהיטים מגולפים לקישוט בתים ובתי תפילה, חותמות עץ לדיו, תבניות לאפייה או הטבעה ועוד.

שרפרפים עשויים עץ מגולף

 גילוף וחריטה נמצאים בשימוש נרחב בעולם האמנות, התעשייה והעיצוב. אמנים משתמשים בטכניקות אלו כדי לבטא רעיונות ודימויים, בעוד שמעצבים משתמשים בהן כדי ליצור מוצרים ייחודיים ודקורטיביים.

ההבדל בין גילוף וחריטה?

גילוף (Carving) - הוא צורה של פיסול בעץ בעזרת אזמל, סכין גילוף או בעזרת כלים אחרים., הגילוף נעשה בטכניקת הסרת חומר, בעיקר בעץ ואבן, ליצירת צורות תלת-ממדיות כמו דמויות, כלי קיבול או עיטורים בולטים מאוד, מפוסלים בעץ וחומר עם עומק, היקפים ונפח.

חריטה (Engraving) - מתבצעת לרוב על משטחים שטוחים, באמצעות קווים ועיטורים, ללא גילוף עומק. מה שנקרא איור בעץ, במתכת, באבן ואפילו בזכוכית.

גילוף ידני הוא תחום נגיש, לא מאוד יקר, ואפשר להתחיל לעבוד בבית עם מינימום ציוד ובלי כלי חשמל. העבודה מתבצעת עם כלים חדים, בעץ רך יחסית – ויש צורך בזהירות, ריכוז, והרבה סבלנות.

🪵 כלי חריטה וגילוף בעץ בסיסיים

עבודת גילוף בעץ מתחילה בהיכרות עם הכלים הנכונים. אלה הכלים העיקריים, והשימוש בהם, וטיפים לעבודה נכונה.

🔹 מפסלות (Chisels)

המפסלות מגיעות במגוון גדלים וצורות – שטוחות, מעוגלות או אלכסוניות.

על כל מפסלת מוטבעים שני נתונים:

מידת הקימור (Sweep): נעה בין 1 ל־11. ערך נמוך (1) מציין מפסלת שטוחה, ערכים גבוהים מצביעים על להב מעוגל.

הרוחב: קובע את גודל החיתוך.

🔹 גוג' (Gouge)

זהו סוג מיוחד של מפסלת, בעלת חתך מעוגל או בצורת U.

היא מתאימה במיוחד ליצירת חללים שקועים או חיתוכים מעוגלים.

🔹 פטיש גילוף (Carver’s Mallet)

פטיש הגילוף שונה מפטיש רגיל: הוא עגול, וכך הוא מפזר את עוצמת המכה בצורה אחידה.

משתמשים בו כדי להקיש על מפסלות וגוג'ים, ובאמצעות שינוי הזווית ועוצמת המכה – לשלוט בעומק ובכיוון החיתוך.

🔹 וויינר (Veiner)

זהו כלי מיוחד בעל להב בצורת V.

הוויינר מיועד לחריטת קווים עדינים ודקיקים, כמו "ורידים" בעלי חיים או עלים – ומוסיף פרטים חדים שמדגישים את העיצוב.

כלי הגילוף הם הבסיס לאמנות בעץ – בעזרתם ניתן לעבור מצורות פשוטות לפרטים מורכבים ומדויקים.

עם מעט תרגול, גם מתחילים יכולים לשלוט בכלי ולהפיק תוצאות מרהיבות.

לפניכם סרטון שמציג עבודה עם הכלים הראשוניים (סכין גילוף, מפסלת, פטיש עץ) ואת שיטות החיתוך הבסיסיות.

ומה צריך עוד חוץ מכלי גילוף:

☝ סכיני גילוף, אבן להשחזת הסכין, מהדקים.

✌כלי חריטה: עפרונות שרטוט, מחט או סכין יפנית, כלי חריטה ידניים, עט חשמלי לחריטה, ניירות שיוף עדינים.

מאמזון

👌חומרים לעבודה: עץ רך (טיליה, אורן), אבן סבון, מתכת רכה (נחושת, אלומיניום), זכוכית או קרמיקה.

בטיחות בעבודה חובה: התמשו בכפפות ומשקפי מגן. כוונו את הכלים הרחק מהגוף. הצמידו את החומר לשולחן עם מהדק/מלחציים ולא ביד חופשית. שמרו על כלים חדים כי כלי קהה מסוכן יותר.

שלבי עבודה – גילוף:

שרטוט סקיצה – סמנו בעיפרון את הצורה על פני השטח.

חיתוך ראשוני – הסירו שכבות גדולות של חומר ליצירת הצורה הכללית.

פירוט ועדינות – עבדו עם איזמל קעור או בצורת V ליצירת פרטים עדינים.

שיוף וגימור – לטשו בנייר שיוף עדין והוסיפו שמן פשתן או שעווה טבעית.

 גילוף עם סכינים למתחילים: 

ווד וויטלינג 101 הכין פוסט/הדרכה מצולמת ומומלצת לגילוף ידני הכוללת המלצה לסכין גילוף ואבן משחזת וממליץ להשקיע בסכין טובה

ווד וויטלינג 101

Nadav Art and Wood הוא ערוץ יוטיוב עם המון הדרכות גילוף למתחילים עם סכינים מותאמות וממש מומלץ להיכנס ולראות קודם כל את הסרטון על כלי/סכיני הגילוף המועדפים עליו 

 

גילוף כף מאפס

חריטה  

שלבי עבודה לחריטה:

הכנת משטח – נקו משומן ואבק. 

יצירת דוגמה – ציירו בעיפרון או השתמשו בשבלונה.

חרטו בקווים עדינים עם מחט או כלי ייעודי.

העמקת קווים – עברו שוב ליצירת עומק ברור.

גימור – השתמשו בנייר שיוף עדין או בפוליש (במתכת או בזכוכית).

התחילו מחומרים פשוטים וזולים לפני מעבר לעץ קשה או מתכת.

הקפידו להשחיז את הכלים – עבודה חדה היא עבודה בטוחה.

חלקו פרויקט גדול לשלבים קטנים.

ניתן למלא את החריטות בצבעי אקריליק, דיו או פיגמנטים כדי להדגיש את הדוגמה. ממש כמו שעשינו עם חמרן, כאן !

רעיונות נוספים ליצירה:

לוחות עץ עם משפטים חרוטים על ידי חריטה בצורב עץ, כפות עץ מעוצבות, קישוטי חגים ופסלים קטנים, חותמות בעבודת יד, מסגרות תמונה מגולפות, תכשיטים עם חריטה אישית.

חריטה במתכת

חריטה וגילוף פרחים

הדרכת חריטה מהאתר X TOOL

איך לחרוט עץ בעבודת יד?

כדי לחרוט עץ אחר עץ בעזרת סט אזמלים, יש לבצע את ההליך הבא: שלב 1 - הכנת משטח העץ: שייפו את העץ באמצעות נייר זכוכית עדין יותר ויותר, החל מגס לדק, כדי להשיג משטח חלק. אם הוא כבר חלק, דלגו על שלב זה.

שלב 2 - סקיצה של העיצוב: אם יש לכם עיצוב ספציפי בראש, שרטטו אותו על העץ בעזרת עיפרון. או לחלופין ניתן להדפיס אותו על נייר, לגזור אותו ולהדביק אותו ישירות על העץ.

שלב 3 - תחילת עיצוב קווי המתאר: החזיקו את האזמל או החרטום בזווית והשתמשו בפטיש העץ כדי לדפוק עליו בעדינות, תוך כדי מעקב אחר קווי העיצוב. פשוט שרטטו את הקימורים והדוגמאות הישרות של העיצוב.

שלב 4 - הסרת הנייר: לאחר שסימנתם את קווי המתאר המלאים של העיצוב, הסירו את נייר העיצוב שהדבקתם בעזרת מגרד כרטיסים.

שלב 5 - העמקת החריטה: כעת, הגיע הזמן לחרוט עמוק יותר. לעיצוב בולט יותר, עברו על הקווים המגולפים מספר פעמים. השתמשו בקווים מגולפים לחיתוכים בצורת V ובחריצים לעיצובים מעוגלים או מחוררים.

שלב 6 - ניקוי המשטח: הסירו שבבי עץ ואבק בעזרת מברשת רכה. ניתן גם לנגב את המשטח 

עבודה עם עט חריטה וגילוף

אנחנו אוהבים להוסיף ליצירה שלנו עומק, טקסטורה ומשמעות אישית. עט החריטה והגילוף הוא כלי קטן אך עוצמתי, שמאפשר לנו לקחת חומרים פשוטים – עץ, זכוכית, מתכת או אבן רכה – ולהפוך אותם לייחודיים. ברגע שהתחלנו לעבוד איתו, גילינו עד כמה הוא פותח דלת לעולם חדש של יצירתיות.

כשעבדנו עם עט חריטה בפעם הראשונה, הופתענו עד כמה הוא דומה לעט רגיל. מחזיקים אותו באותה צורה, אבל במקום דיו הוא מצויד בראש מסתובב או מחודד שמסיר שכבה מהחומר. כל קו שאנחנו מציירים הופך מיד לחלק בלתי נפרד מהמשטח. זה שונה מצבע או טוש – כאן התוצאה נשארת לנצח.

רעיונות לעבודה עם עט חריטה וגילוף? 

האפשרויות כמעט אינסופיות.

על עץ – מגלפים שמות, דוגמאות, או מוסיפים עיטורים ללוחות, קופסאות ותמונות.

על זכוכית –  חורטים עיטורים עדינים, כותבים הקדשות אישיות על כוסות, בקבוקים או צנצנות.

על מתכת –  מסמנים כלים אישיים, יוצרים תוויות או מוסיפים ציור קטן שמייחד.

על אבן רכה או קרמיקה – מציירים דוגמאות גיאומטריות או סמלים, וכל חריטה כזו נשארת לאורך זמן.

אחד היתרונות הגדולים של הכלי הזה הוא הדיוק. גם מי שאינו צייר מנוסה יכול להשתמש בשבלונה או בנייר קופי, מעבירים את הציור וחורטים מעליו. אפשר להוסיף לכך מגוון ראשים מתחלפים – מחודדים לקווים דקים, עגולים למילוי והצללה, ראשים מצופי יהלום לזכוכית ומתכת – ותקבלו כלי אחד שמכסה עולם שלם של טכניקות.

ככל שתעבדו יותר עם עט החריטה, כך תבינו שזה לא רק כלי ליצירה, אלא ממש מתנה בשבילכם. אפשר להכין כוס עם חריטת שם, לוח עץ עם ציור, או אפילו תכשיט מתכתי עם הקדשה אישית. כל פריט כזה הופך לייחודי ואי אפשר למצוא אותו בשום חנות.

עט החריטה והגילוף מאפשר לנו לשלב דיוק טכני עם השראה חופשית. זהו כלי שמביא את היצירתיות שלנו קדימה, ונותן לנו אפשרות להעניק לכל חפץ מגע אישי, אינטימי ומרגש.

חריטה על כוס זכוכית עם עט חריטה

מתחילים בבחירת כוס זכוכית פשוטה או לוח קטן, כזה שלא תחששו לקלקל בניסיון ראשון. חשוב שזאת תהיה זכוכית עבה ולא מחוסמת, כדי שלא תיסדק במהלך העבודה.

שוטפים ומייבשים היטב את הכלי. מנקים עם אלכוהול כדי להסיר שומן או לכלוך. כשתעשו זאת, יתקבל משטח חלק שמוכן לחריטה.

מקבעים את הכוס כך שלא תזוז. מניחים אותה על מגבת מקופלת או משטח גומי, ואם רוצים יציבות נוספת יש להניח דברים כבדים משני צדדים או שקית חול בתוכה.

מכניסים דף עם שם מודפס או ציור פשוט אל תוך הכוס, או מדביקים שבלונה מבחוץ. מצמידים בנייר דבק כדי שהדוגמה תישאר מקובעת.

מחזיקים את עט החריטה כמו עיפרון, נשענים עם שורש כף היד על המשטח ומתחילים לעבור על הקווים בעדינות עם ראש מחודד. עובדים במקטעים קצרים, בלי לחץ חזק.

חוזרים שוב על הקווים עד שהם נראים ברורים וחדים. כשסיימתם לעבור על כל המתאר, יש לכם בסיס נקי וברור להמשך.

מחליפים לראש כדורי קטן ומתחילים להצליל את האזור סביב השם או הצורה. בתנועות מעגליות עדינות יוצרים אפקט כפור עדין שמבליט את החריטה.

עוצרים מדי פעם, מנגבים את האבק ובודקים מול אור, אם יש מקומות דהויים, עוברים שוב עד שהכול נראה אחיד.

מסירים את השבלונה ומנקים שוב באלכוהול. מי שרוצה לשדרג יכול למלא את החריטה בצבע זכוכית או טוש שמן, לנגב את העודפים ולתת גוון נוסף לאותיות.

מסיימים בשטיפה עדינה וייבוש. עכשיו הכוס הפשוטה הפכה לפריט אישי עם חריטה, מתנה מיוחדת או פריט דקורטיבי לבית.

חריטה עם דרמל שהוא קצת יותר עבה להחזקה

חריטה על בקבוק 

 בין מלאכה לאמנות (וָואבִּי־סָאבִּי ומסורות נוספות)

כשעובדים עם עץ, מגלים מהר מאוד שכל חתיכת חומר מספרת סיפור אחר. יש עץ רך ונכנע, ויש עץ צפוף ועקשן. כשאנו מגלפים או חורטים אנחנו לא מנסים לנצח את החומר, אלא לשתף פעולה: להבין את הכיוון של הסיבים, להרגיש את הקשב של היד, ולתת לסימני המפסלת להישאר כשהם מוסיפים אופי.

הגילוף הוא מלאכה ישירה. מפסלת, סכין ופטיש קטן מספיקים כדי להפוך גזיר עץ לקערה, כף או כלי קטן. מתחילים בהסרה גסה, עוברים לקווים מדויקים יותר, ובסוף משאירים את פני השטח טבעיים – שמן פשתן או דונג דבורים, וזה הכל. 

הרעיון של וָואבִּי־סָאבִּי נותן למלאכה הזו הקשר עמוק: יופי שנמצא באי־שלמות, סימטריה חלקית, וגילוי של חומרים כפי שהם. העץ לא חייב להיות מהוקצע לגמרי; חריץ קטן, פגם טבעי, או קו שאינו מושלם – כולם חלק מהמשמעות. 

 

זרקור אמן – כלים טבעיים בסגנון יפני/סיני

בעבודות של מגלפים במזרח הרחוק אפשר לראות גישה תפקודית וטבעית במיוחד: קערות וכפות שמוגשות כפי שנולדו מהעץ, עם סימני מפסלת גלויים ושכבת שמן דקה בלבד. כך, למשל, מגלף יפני כפרי כמו מר איוואמיצו (Mr. Iwamitsu) מציג צלחות וקערות יד־חרושות שנשארות "חיות" על השולחן – יומיומיות אך חד־פעמיות באופי שלהן.

טכניקה מסורתית – מחרטה ברגל 

בכפרים מסוימים בסין משתמשים עד היום במחרטות רגל וכלים ידניים כדי לחרוט קערות מקשה אחת. הטכניקה הזו שומרת על קצב עבודה איטי ומדויק, ומותירה את הטקסטורה הטבעית של העץ גלויה. למי שמחפש השראה – חפשו ברשת הדגמות של foot-powered lathe.

designing buildings

אמנות דונג־יאנג (Dongyang) – סין

אמנות דונג־יאנג היא סגנון גילוף סיני מסורתי שמקורו בעיר דונג־יאנג שבמחוז ג’ג’יאנג. העבודות כוללות רהיטי עץ, מחיצות וקישוטי פנים מרובי פרטים: פרחים, ציפורים, נופים ומוטיבים מיתולוגיים. כל פריט נחרט ביד בסבלנות רבה, והתוצאה משלבת דיוק קיצוני עם תחושת חיות טבעית.

קוקה (Kuksa) – פינלנד

בצפון אירופה קיימת מסורת עתיקה של גילוף "קוקה" – ספל אישי מגוש עץ אחד, לרוב משורש ליבנה. הקוקה נחשבת חפץ אישי שמלווה את בעליה לאורך שנים רבות. כל קוקה היא חד־פעמית, עם סימני גילוף גלויים שמזכירים את הקשר הישיר בין היד לחומר. המסורת הזו מהדהדת את רעיון הוָאבִּי־סָאבִּי: יופי שבפשטות, שימושיות, והשלמה עם פגמים טבעיים.

📽️ סרטון הדרכה: איך מגלפים קוקה בעבודת יד

טיפים קצרים מהפוסט

בחירת עץ: למתחילים – טיליה/אורן; לכלים שימושיים – דובדבן/אלון עם סיבים ישרים.

חידוד: כלי חד בטוח יותר מכלי קהה. חידוד בזווית נכונה יקטין "קריעה" בסיבים.

קיבוע: בזמן חריטה על זכוכית – לקבע את הכלי במלחציים רכות או "בוס" מצופה גומי.

גימור: שמן פשתן/טונג, דונג דבורים; בלי לכה עבה – לשמר את המראה הטבעי.

בטיחות: משקפי מגן תמיד; כפפות בעבודה עם זכוכית/אבן; סינר עבה בעבודה בסיבים מעופפים.

הגישה: לא למהר, לא להסתיר כל סימן. לתת לעץ לדבר, ולכם – להקשיב. כך מתקבל כלי שימושי, יפה ועמיד, שמספר סיפור קטן בכל חריץ. 

והכי חשוב שתהנו ותצליחו