עיסת נייר - Papier-mâché

 עיסת נייר (בצרפתית: Papier mâché – נייר לעוס) היא חומר פיסולי רך וגמיש, הנוצר מערבוב דבק עם פיסות נייר או קרטון. מהעיסה יוצרים פסלים, תכשיטים, קופסאות, מסכות וכו' . לאחר שהעיסה מתייבשת, מתקבל חומר קשיח מאוד, שלא ניתן לעיבוד צורני נוסף, אלא באמצעות חיתוך. 

נייר פותח לראשונה בסין בתקופת שושלת האן (206 לפנה"ס-220 לספירה). זמן קצר לאחר מכן למדו לערבב נייר עם משחה ליצירת אובייקטים תלת ממדיים כמו קסדות, תיבות עם מכסה, כובעים וקישוטים. כך הומצאה עיסת נייר. ניתן היה לבצע את תהליך עיסת הנייר בכמה דרכים שונות. הנייר נחתך לרצועות קטנות בשילוב משחה שנמרחה על תבניות. העיסה  נחתכה לחתיכות קטנות ושולבה במשחה שנוצקה לתוך תבניות צורניות, או גיליונות ניירות רבים שהונחו בשכבות עם משחה ביניהם ונלחצו על לוחות. לאחר יצירת עיסת הנייר, ניתן היה למרוח שכבות מרובות של לכה מבריקה, מה שהפך אותה לעמידה, ולמרבה ההפתעה אפילו עמידה למים.

כיום שתי השיטות לשימוש בעיסת נייר נעשות עם דבק. השיטה הראשונה עושה שימוש ברצועות נייר טבולות בדבק, והשנייה, עיסה המתקבלת על ידי השריית נייר או הרתחה במים שאליה מוסיפים דבק.

השיטה המסורתית לייצור דבק לעיסת הנייר היא שימוש בתערובת של מים וקמח או עמילן אחר, המעורבב למרקם של שמנת סמיכה אך כדי להימנע מחרקים שנמשכים לדבק הקמח, משתמשים כיום בשילוב של דבק לבן ודבק טפטים שמזכיר במרקמו את דבק העמילן. הוספת שמן ציפורן סבון או חומרים משמרים אחרים, כגון מלח, מפחיתה את הסיכוי שהמוצר יפתח עובש או יאכל על ידי חרקים.

- שיטת רצועות הנייר, הנייר נחתך או נקרע לרצועות, ונטבל בדבק מעורבב עם מים (יחס של כ 2 שליש דבק על שליש מים) עד לספיגה. לאחר מכן מניחים את רצועות הנייר עם הדבק בשכבות בתוך תבנית מבנית או על שלד, רשת וכו' ומניחים להם להתייבש לאט. השיטה הזאת נוחה יותר כשעובדים על בסיסים ניידים  כמו צלחות וקערות וזה נותן גם אפשרות לעבוד עם נייר צבעוני מראש, כמובן לא לשכוח למרוח הרבה לכה (עדיף להשתמש ביאכט ורניש, לכה חזקה על בסיס שמן), זה שומר על הנייר ואוטם אותו.

כמו בסרטון הזה 

ובשיטה ההפוכה כמו בסרטון הזה

- שיטת העיסה, הנייר חייב להיות מושרה במים לפחות למשך הלילה, או מבושל בהרבה מים  עד התפרקות הנייר לפרורים. סוחטים היטב את עודפי המים, מפוררים את הנייר לפרורים קטנים ומוסיפים דבק תוך כדי לישה, לערבוב ולפרוק הגושים. כדי להימנע מפעולת ההשריה, אפשר להשתמש בנייר טואלט. לבסוף אוטמים את היצירה על ידי צביעה עם צבע או חומר הדוחה מים והרבה לכה.  לפני צביעת כל מוצר של נייר, הדבק חייב להיות יבש לגמרי, אחרת ייווצר עובש והמוצר יירקב.

הרשת מוצפת במתכוני עיסת נייר ואני בחרתי מתכונים של שתי אמניות שאני מאוד אוהבת ובעברית לנוחיותכם.

1. ענת ארפז ''שעיסת נייר היא אהבה ודרך חיים עבורה'' מביאה מתכון של 

עיסה מנייר טואלט  

וכך היא כותבת ''בסטודיו שלי משתמשים רק בעיסת נייר עשויה מנייר טואלט משתי סיבות עיקריות – ראשית, כל סוג אחר של נייר דורש השרייה ממושכת במים לפני ערבובו עם דבקים והפיכתו לעיסה. כאשר מכינים עיסה מנייר טואלט אין צורך בהשריה וניתן להתחיל ליצור מיידית, ללא עיכובים. בנוסף, עיסת נייר הטואלט מאפשרת גימור חלק מאוד, לעומת המרקם הגבשושי המתקבל כאשר משתמשים, למשל, בנייר גרוס...''

עבודות פיסול בעיסת נייר בסטודיו של ענת

גם אנג'לה בן-אליעזר שהיא מומחית גדולה לבניית רהיטים מקרטון, משתמשת בעיסה זאת ומדגימה בסרטון איך יוצרים עיסה במהירות 

2. ליאת בנימיני -אריאל היא אמנית המפסלת בעיסת נייר, מציירת, מאיירת ויוצרת אמנות בטקסטיל, מכינה 

עיסת נייר מקרטוני ביצים ועוד 

וכך היא כותבת ''בסטודיו שלי מכינים עיסת נייר מנייר ממוחזר כמו נייר משרדי גרוס או קרטוני ביצים, סבון נוזלי אנטיבקטריאלי לשימוש ביתי כמו אג'קס או פנטסטיק, מים חמים, ודבק לבן (פלסטי). אפשר להכין עיסת נייר מכל נייר, עיתונים פחות מומלצים כי הדיו של הדפוס נמס ומלכלך את העיסה בשחור...''  

אני ממש מאוהבת בעבודות של ליאת והנה כמה מהם כאן 

וגם הדרכה של ליאת בנימיני מהיוטיוב ליצירת רימון 

הדרכות נוספות ביוטיוב המביאות מתכונים ל''חמר נייר'' מקצועי וקשיח מאוד המשלב חומר בניה

מאת Cheerful Craft

Cheerful Craft

מתכון חמר הנייר כולל את המרכיבים הבאים:

- נייר טואלט - גליל אחד

- מים - 1.5 ליטר

- דבק PVA - 200-250 מ"ל

- שמן חמניות - 50 מ"ל

- עמילן תפוחי אדמה - 200 גרם

- טיח גימור לבניין (שפכטל גבס, טיח קיר פיניש) 200-300 גרם

חָשׁוּב! כדי לוודא שחמר הנייר בריכוז הנכון ואין בו גושים, הוסיפו את החומרים לנייר הטואלט לפי הסדר המופיע בסרטון וערבבו הכל היטב!

ומתכון נוסף של ג'וני גוד מומחית מספר 1 לעיסת נייר שיש לה גם אתר מרשים מלא בהסברים והמון דוגמאות פיסול למכירה, ממש מומלץ !

חשוב מאוד להחליק את העיסה שלא תישאר במרקם גרגירי לכן הנה סרטון מומלץ נוסף של ג'וני גוד, איך להחליק את חמר הנייר בזמן העבודה כדי שלא נצטרך לשייף אותו אחרי שהוא מתייבש (הטיח מעלה אבק רב ולא בריא בזמן השיוף) 

הפיל המפורסם של ג'וני גוד 

את ההסבר המצולם שלב אחר שלב לפיל הזה, מצאתי בבלוג techies diy adventures

כל פיסול בעיסת נייר מתחיל ביצירת בסיס מבני חזק, עליו מדביקים את העיסה. הבסיס יכול להיות מבקבוקים, רשת, קרטון, עץ, נייר עיתון דחוס או שילוב של כל המרכיבים יחד ליצירת פסל בסיסי ועם הרבה מסקינג טייפ לחיבור החלקים. לאחר יבוש של היצירה אפשר לצבוע אותה בצבעים אקריליים או לצפות בדקופאז', במקרה של הדבקת מפיות, כדאי לצבוע לפני כן את העבודה בצבע לבן בגלל שקיפות המפית. לסיום כמו שכבר הזכרנו יש לצפות ב 2-3 שכבות לכה (יאכט ורניש)

רוני רות פלמר מלמדת כיצד לפסל זוג ציפורי אהבה מנייר ועיסת נייר

והנחיות לפיסול כבשה קטנה מנייר ועיסת נייר, בכל שלבי היצירה

שיטה מעניינת פיתח המעצב ג'ימס שו הלונדוני, אקדח ספרי לעיסת נייר ( ‘papier-mâché gun’), המרסס תערובת של סיבי נייר ממוחזרים על רשת והוא יוצר מזה, רהיטים מאוד ייחודים. 

הדרכה לאהיל במראה טבעי, מעיסת נייר מצאתי בבלוג המפורסם hometalk

הדרכה מדליקה לשולחן צד מקרטון ועיסת נייר תוכלו למצוא באתר המופלא Instructables שהוא כולו סדנאות הדרכה.

הדרכה לטווס המשגע של אניה, נמצאת אצלי בבלוג כבר שנים רבות והיא ממש מומלצת ושווה ביקור

מגדה מחדר-יצירה, העיזה וניסתה, יצאה לה יצירה מפוארת כולה נייר, כולל נוצות.

את הבלוג הבית של יעלי. (הבלוג של יעל אלקיים - אומנות, יצירה, צילום, אוכל והרבה דברים טובים)  כבר הכרתם ??? אם לא, ממליצה בחום להיכנס ולדפדף בכל עבודות היצירה שלה, במיוחד עבודות עיסת הנייר שכל כך אהבתי 

גם אנחנו ב''חדר-יצירה'' מתנסים בעיסת נייר ויש תוצאות ממש מרשימות. (העבודות שייכות לאביבה רווח ודליה כהן)

עם התפתחות המסחר במאות ה-16 עד ה-18, פריטי עיסת נייר מסין הועתקו באירופה. מוצרים אלה נצבעו בדרך כלל בשחור או אדום והיות ועיסת הנייר אפשרה יצירת עיטורים וצורות מורכבות שקל היה ליצור עם נייר מאשר עם עץ, המוצרים קושטו בטכניקות של הזהבה, מוטיבים המצוירים ביד וקישוטי אם הפנינה (שכבות ססגוניות של קונכיות ופנינים) אותם היה ניתן לפרוס דק מאוד ולמרוח בדבק ולכה כדי להיראות כאילו הם משובצים. קופסאות תה, קופסאות תפירה ולוחות משחק מעוטרים במוטיבים סיניים היו פריטי עיסת נייר פופולריים. עיטור זה נקרא Chinoiserie והמחיש את הקסם של המערב מתרבות המזרח והתשוקה לתה, תבלינים, משי ופורצלן. כך נוצרו גם הרהיטים המדהימים האלה בתקופה הוויקטוריאנית 

לסיום...כרגיל... המלצה לעוד הרבה רעיונות יצירה בעיסת נייר, אצלי בפינטרס תחת הכותרת 

 עיסת נייר-papier mache

 מסתבר שאפילו אנשים אפשר לגלגל בתוך נייר עיתון

פסיפס - Mosaic

פסיפס או מוזאיקה  

אמנות עתיקה מאוד- המילה פסיפס הגיעה לעברית מהמילה היוונית פּסֶפוֹס שמשמעותה המילולית היא אבן. פיסות הפסיפס, עשויות אבנים המשובצות יחדיו בתוך חומר כמו מלט המחבר ביניהן. בעת העתיקה שימש הפסיפס כחיפוי רצפה במבני ציבור, מבני דת, בתי מרחץ, בתי מגורים ועוד. הפסיפס המודרני יכול לכלול חומרים ודבקים שונים שלא שימשו את בעלי המקצוע בעבר ולטעמי הוא עוד אמצעי נפלא לשדרוג וחידוש רהיטים.

פסיפס גלגל המזלות בבית אלפא  

פסיפס מוסלמי בתקרת קבר חאפז באירן

פסיפס איננו תחום ההתמחות שלי, אבל זכינו ללמוד בחדר היצירה עם Carmit Avner, מכרמיתה - גלריה לאומנות שימושית מורה נהדרת שהנחילה לנו את סודות הפסיפס במשך שנתיים פעם בשבוע והבנות התמכרו למלאכה.

שולחנות פסיפס

השיטה היא די פשוטה, לשם כך תזדקקו לאבני פסיפס או חומרים שונים כמו אבני זכוכית, אריחי קרמיקה, שברי כלים, חלוקי נחל ועוד. אפשר לשבור אותם בצורה חופשית ואפשר לחתוך עם כלי החיתוך המיועדים לכך, אבל בשביל שיצא מדויק צריך להתאמן הרבה. תצטרכו גם דבק קרמיקה (סרמיק) או דבק 305 שהוא הרבה יותר נוח לשימוש ורובה לאטום את המרווחים בין האריחים.

הסבר על הכלים תמצאו כאן  

הדרכה בסיסית למתחילים  

שיפוץ שולחן ע''י פסיפס בטכניקה הפוכה שבה יוצרים את הפסיפס על משטח נפרד (שצדו הימני כלפי מטה, דבוק לניילון או מדבקה) והופכים אותו על המשטח המיועד.

כאן

הכנת פסיפס על רשת

מתאים לפסיפס על קירות ולעבודות גדולות שצריך לחלק לכמה חלקים.

הסבר מפורט של צעד צעד, מצאתי אצל האמנית ענת כהן 

ענת כהן גם מסבירה בפוסט נוסף, איך להדביק את רשת הפסיפס על הקיר .

מי שמכיר אותי כבר יודע שאני תמיד מחפשת את הלא סטנדרטי והמאוד מיוחד, כך הגעתי לסטודיו  Solange Piffer Mosaicos ונסחפתי אחר היצירתיות, הצבעוניות, היופי והתעוזה לשנות, להתקדם ולהמציא את הפסיפס מחדש והכי חשוב, הכל על טהרת מחזור של כלים שבורים. 

היה קשה מאוד למצוא סרטון ממצה, לבסוף נמצא הגואל בספרדית בסרטון הזה 

(אפשר רק לראות ולהבין ואפשר בהגדרות לשים תרגום בעברית) 

עבודות יפיפיות, ואני התמכרתי לתרנגולות שזנבן עשוי מאוספים של שולי צלחות מעוטרות ואת המראה הכפרי שלהם, משלימה מסגרת עץ משופשפת היטב. 

 איך חותכים את השפה של הצלחת בלי לשבור אותה??? הנה הדרך הנכונה לעשות זאת. 

הפטנט כאן הוא לערבב מלט עם דבק כדי ליצור נפח להשוואת הגובה בין החתיכות ולהדביק אותן כך שלא ייווצרו כיסי אוויר.

לבסוף מילוי התרנגול באותו הדבק כתחליף לרובה הרגילה

אהבתי מאוד את השימוש בשברי החרסינה העדינה בסגנון וינטג' או שאבי שיק, עם הוורדים וצבעי הפסטל המרגיעים ולמרות שהסגנון כאן כבר שנים רבות, עדין לא נס לחו.

broken china mosaic

תמיד אפשר להוסיף חרוזים, ורדים, תכשיטים, צדפים, אביזרי קישוט, אבני חן ועוד להשלמת המראה

שבירת צלחת חרסינה בדרך הנכונה

פסיפס יכול לשמש גם כציפוי פסלים בעלי נפח 

 

על כלים ואביזרים

 צורות שטוחות

גם על נעלים, תיקים וכובעים 

כדי לייצב את החומרים הנ''ל אפשר להשתמש בתחבושות גבס לפני הדבקת הפסיפס. 

באתר האוסטרלי The mosaic store 

מצאתי הדרכה נחמדה לפסיפס על נעל וכל מה שצריך לעשות זה לחתוך את תחבושות הגבס לחתיכות מתאימות, לטבול אותן במים חמים ולהספיגן היטב, לפרוס אותן על הנעלים תוך כדי החלקה שייצמדו היטב ויהוו בסיס מוצק להדבקה. אחרי יבוש טוב, אפשר להתחיל להדביק את הפסיפס 

אם תרצו להדביק על מגפי גומי, יש למלא אותם תחילה בבטון וכדי שיוכלו לשמש כעציצים, יש לדחוס כלי מרוח בשמן או וזלין אל תוך הבטון בעודו רטוב.

כאן תוכלו למצוא את ההדרכה 

מיקרו פסיפס הוא צורה מורכבת ומיוחדת של פסיפס הייחודית לאיטליה. הם נוצרו לראשונה בתקופת הרנסנס והגיעו לשיא הפופולריות שלהם באמצע המאה ה -19.

בעיקר כתכשיטים, קופסאות קטנות ומיניאטורות למיניהם .

עיצוב מהמאה ה19 

עיצוב מודרני ובצבעים חזקים

הצורה המסורתית לעשות זאת

אבל אפשר לדלג על העבודה הקשה ולשבץ חרוזים קטנטנים

אנג'לה איבס היא אמנית בריטית המתמחה בפסיפסים עכשוויים. הרקע שלה כמעצבת טקסטיל מעיד שיש לה זיקה חזקה לצבעים ומרקמים. את תכשיטי הפסיפס היא חותכת ביד ובסגנון הייחודי לה מרכיבה פסיפסים ומשלבת אותם עם חומרים אחרים בצורה שונה ומרעננת.

בהשראת יופייה של האמנות המודרנית, קרול שוקייר אוייג'אן, ילידת 1966 בביירות, לבנון, שיקפה נאמנה באמנותה את מורשתה הלבנונית-יוונית. המסע שלה לעולם האימפרסיוניזם התחיל כשרטוטים גאוניים בגיל רך מאוד ועוצב עוד יותר באמצעות השכלה אקדמית 

קרול מציירת ומפסלת אך אהבתי במיוחד את עבודות הפסיפס המשגעות שלה המפליגות לעולמות של נסיכות וחלומות והמון פרטים קטנים ומדויקים.

עוד רעיונות נפלאים ויצירתיים לפסיפס, תוכלו למצוא אצלי בפינטרס תחת הכותרת Mosaic

פסיפס אנושי של שיר ישראלי

תבליטי חמרן - Metal embossing

חידוש לפוסט בנושא ריקועי חמרן

חמרן או אלומיניום -  מתכת רקיעה מחומר דק ורך, במקור היה דו צדדי כשצד אחד כסוף והשני  דמוי נחושת. כיום מגיע החמרן בצבעים שונים ובגלילים של 5 מ' וגוזרים ממנו חתיכות בגודל הרצוי (עם מספרים רגילות). כמובן שאפשר להשתמש בשני הצדדים שלו לפי הצורך ולפי טעמכם. אם אתם בעד מחזור, אפשר בהחלט למחזר פחיות משקה ותבניות אלומיניום, התוצאה זהה !

איך מרקעים חמרן ? 

יש ערכות שונות לקנייה שאפשר לעבוד איתן אבל בשלבים ראשונים לא הייתי משקיעה בערכות האלה, אם יש לכם עיפרון וכמה מנקדים פשוטים בעוביים שונים, תוכלו לצלוח את הריקוע בשלום. את הערכות תשאירו לשלבים מאוחרים כשהחלטתם שזהו ייעודכם.

בשלב ראשון תצטרכו להוציא דוגמא מהאינטרנט או לצייר באופן חופשי. 

1.את הדף יש להדביק עם צלוטייפ על האלומיניום (באיזה צד שתבחרו) 

2.להניח על עיתון בכמה שכבות כדי ליצור משטח רך. 

3.עם עיפרון עוברים על כל הקווים בהפעלת לחץ קל כדי לא לקרוע את החמרן. 

4. מורידים את הנייר ועוברים שוב על כל הקווים כדי שיהיו עם נפח. 

5. בשלב זה צריך להחליט את מה מנפחים/מדגישים ועובדים על הצד ההפוך וכדי להשקיע/ליישר את השאר, עובדים על הצד הקדמי עם ראש עגול בעוביים שונים בהתאם לגודל השטח עליו עובדים.  אפשר ליצור כל מיני טקסטורות עם מכשירים שונים כמו גלגלת לחיתוך עוגיות או סתם לדקור את החמרן עם מכשיר קהה כדי שלא יחתך

וככה זה נעשה.

6. כדי שהחלקים המובלטים לא ישקעו בעת הפעלת לחץ, ממלאים את כל השקעים בצידה השמאלי של העבודה במעט דבק חם (שלא יצא מתוך השקעים) ומייבשים .                                     

7.כדי להדגיש את הנפחים אני לוקחת סמרטוט ממגבת או כל חומר סופג, שמים מעט צבע שמן חום או סתם אקרילי כהה ומורחים על כל העבודה ומתחילה לנגב היטב את כל החלקים הבולטים כך שהצבע ישקע ויכנס לפינות החלקים השקועים, אפשר להוריד עודפי צבע עם צמר פלדה שגורם לשפשוף  החמרן וגורם לו להראות עתיק. 

הדרכת צעד צעד בבלוג סטנסיל גיירל . 

כמובן שאפשר גם לצבוע ולשבץ אבני זכוכית ביניהם, זה יהיה הטאצ' המיוחד שלכם כמובן 

או לצבוע את הרקע בצבעים אחרים 

 

8.להדביק עם דבק חם על רהיט, קופסא או ליצור תמונה. 

הדרכה נוספת תוכלו למצוא ב mercarts metal embossing בלוג שכולו הדרכות של הבלטות  

את החמרן אפשר לגזור ולהכין הבלטות יפיפיות למראות. 

התמונות לקוחות מתוך בלוג מצרי שחובה לראות את כל מסגרות המראות המדהימות המופיעות שם.

ולגזור פרזול לקישוטי פינות (לא לשכוח לצבוע בזהב)

ואפילו פרפרים 

בחוגים שקיימתי לשיפוץ רהיטים, אימצתי את החמרן באהבה גדולה והכנסתי אותו כגורם קישוטי מעורר עניין, אני חושבת שהוא מוסיף המון אופי ויופי ברהיט הנכון(חבל שפעם לא צילמנו עבודות ).

בתערוכת התחביבים הגדולה שהייתה אצלנו בסוכות, התאפשר לי לראות שוב ולצלם את השולחן שרינה שיפצה לפני כמה שנים בחוג בגלל שהקנטים התפוררו קצת, החלטנו שמלבד צביעת הרגלים בטכניקת דמוי נחושת , הדבקת מפית פילים ופיצוצי נחושת, (כדי שיתקבל ניחוח הודי משהו) גם להדביק מסביב המשטח, ריקוע חמרן ועד היום כ 7-8 שנים הוא לא זז ממקומו.

איך עשינו זאת ???

גזרנו פס ברוחב הקנט ובאורך היקף השולחן, רקענו אותו עם עיפרון (ואם מישהו לא יודע איך מרקעים יש שפע של הסברים כאן) אח''כ במקום למלא בשעווה שתמיד מתפוררת, מלאנו את כל השקעים בדבק חם והנחנו לו להתייבש. אחרי שהתייבש הדבקנו שוב עם דבק חם את הפס המרוקע לקנטים ועיגלנו את הקצוות כלפי פנים, אל מתחת לשולחן, להצמדות מלאה, אפילו לא היה צורך לדאוג שהלחיצות יקלקלו את החלקים המותפחים (בגלל מילוי הדבק), הדבקנו עם דבק חם (אבל אפשר גם דבק מגע או דבק יו , הם פשוט יותר חזקים) אבני זכוכית (קריסטלים)  והשולחן ניצל!

רעיונות נוספים לעבודות חמרן על רהיטים,  ציפוי למתגי החשמל, שולחנות, טלאים על חור או סתם עיצובים ללא סיבה וכיד הדמיון, תוכלו למצוא בלוח ההשראה שלי בפינטרס

צריבת עץ - Pyrography

במעקב אחר ההיסטוריה ההתפתחותית של אמנות הפירוגרפיה  אפשר למצוא יצירות אמנות רבות שנצרבו על  עורות, עץ ואפילו עצמות. 

בתחילה נעשה שימוש בחפצי מתכת מחוממים ישירות מהאש כדי לצרוב,  שיטה פשוטה מאוד אך יעילה שהייתה בשימוש עד ימי הביניים.

עם התקדמות הזמן לאורך מאות השנים, ובמיוחד בתקופות ימי הביניים, הרנסנס והוויקטוריאני, שרפת עצים הפכה לבילוי פופולרי יותר ויותר.

ערכת כלים לשרפת עצים במהלך תקופות אלה כללה סיר או כיריים ניידים עם מכסה בו היו מספר חורים שאפשרו להכניס ולחמם מוטות ברזל מחודדים בצורות  שונות שהונחו בתוך הגחלים. המוטות היו נוטים להתקרר במהירות בזמן השימוש בהם, ולכן נדרשו מספר מוטות מחוממים, על מנת לשמור על עבודה רצופה.   

אני לא מומחית גדולה בעניין הצריבה ומשתמשת באמנות הזו כדי לקשט ולשדרג רהיטי עץ לצורכי דקורציה. מה שאני כן יכולה לומר על זה, שזה כיף גדול ותרפיה נהדרת לנפש, לכן עבודה מעולה גם לקשישים שעדין יכולים ליצור.

לשימושנו היום, עומדים מכשירי מחט הצריבה כמו זיקו שאפשר למצוא בחנויות היצירה ברחבי הארץ, מכשיר שאני משתמשת בו והוא בהחלט מספק את הסחורה. האמנים הרציניים עובדים עם צורב חוט הלהט שקצת קשה להשגה כאן בארץ. על ההבדלים בניהם, מה כדאי ומה רצוי, אני ממליצה לקרוא מאמר על הצורבים השונים וקריאת כל המאמרים של שרית צור  הכולל מאמר על סוגי העץ שמספקים הסברים סבירים לתחילת עבודה בתחום שנקרא אצלה, קעקועי עץ, ואפשר למצוא גם הדרכה כאן בפורום תפוז, וגם ב wiki How אתר שאני מאוד אוהבת, אבל הכי חשוב זה להתאמן הרבה על חתיכות עץ שונות כדי לאמן את היד להחזקה יציבה.

כך זה נעשה 

אז כמו שכבר ספרתי, אני אוהבת להשתמש בטכניקה זאת בתור קישוט מינימלי על פריטי עץ בבית, ומצאתי רעיונות והדרכות נחמדות ברשת שגם אתם תוכלו לעשות בלי להשקיע יותר מדי מאמץ והעיקר להנות מכמה שעות של נחת, כיף ויצירה. 

בבלוג where the smiles have been מצאתי עבודה נחמדה על עיגולי שעם פשוטים מאיקאה שיכולים לשמש כתחתיות לדברים חמים, שלטים או סתם תמונות לתליה על הקיר איתם תוכלו ליצור בקלי קלות.

כל מה שצריך לעשות זה להדפיס על טפט להדבקה ולחתוך עם סכין יצירה, דוגמה אהובה מהרשת, או לקנות שבלונה מתאימה, להדביק על השעם, לצייר את האובייקטים שרוצים לצרוב, להסיר את השבלונה מהשעם ולצרוב.

הדרכה מקסימה למתחילים של שלט כפרי על עץ טבעי (בעיני זה הרקע הכי מתאים לצריבת עץ כי ה נהדר ונותן את הרגשה הכי טבעית שיש) מצאתי בבלוג 

home beautifully

Alisa Burke יוצרת כפתורים מדסקיות עץ ואחרי שהיא קודחת להם חורים עם מקדח דקיק, היא צורבת אותם בעזרת הצורב ולהשלמת המראה, צובעת אותם בצבעים אקריליים (אפשר גם עם עפרונות צבעוניים כמו ליירה למשל). 

גם קוביות עץ למשחק ילדים או סתם לקישוט חדרי ילדים, מקבלות אצלה טיפול מיוחד מלא חן. 

כפות עץ 

ותכשיטים 

עוד רעיונות מהבלוג של אליסיה, תוכלו למצוא כאן

רוצים לצבוע את היצירה אחרי הצריבה, כאן יש סרטון שמסביר איך לצבוע עם עפרונות צבע בלי להסתיר את טקסטורת הצריבה.

הדרכה והשראה לסרגל צמיחה עבור הילדים אפשר למצוא בבלוג

 our home made easy 

אני אוהבת כלי מטבח מקושטים, אבל לצייר עליהם זה קצת מסוכן ועלול לרדת עם המים לכן אמנות פירוגרפיה על כלים מעץ היא פתרון מושלם לסוגיה. 

האמן טומומיצ'י סוזוקי, חורט עם מחט צריבה על קרשי חיתוך בקווים עדינים צורות מושלמות שנותנות המון השראה ליצירה על רהיטים וחפצי נוי. 

צריבה מושלמת גם על עצי סחף שהוא מוצא בסיוריו

האמנית ססיליה גאלוצ'יו Cecilia Galluccio צדה את עיני עם הרהיטים המרשימים שלה הבנויים מעץ אלון ועשויים בטכניקות מיוחדות של צביעת יד וצריבת עץ, כאשר הרקע הוא כהה ומבליט בעצם את החלק הצרוב וצבע העץ הטבעי. הרהיטים האלה יכולים לשמש כירושה משפחתית העוברת מאם לבת במשך מאות שנים. 

האמנית מרילין סנדרלנד- marilyn sunderland מגדלת בעצמה את הדלעות אותן היא מגלפת, חורטת, מקשטת, צורבת ויוצרת מהם עציצים וסלים יפיפיים בטכניקות מיוחדות שיצרה במיוחד עבור אמנות נפלאה זאת. 

אם התיק שלכם משעמם אתכם כבר, אז במגזין MAKE מצאתי רעיון לצריבה על תיק עור, בואו ננסה...

צריבה על עור יכולה להיעשות ביד חופשית או עם סטנסילים ייעודיים ממתכת כמו בסרטון זה

בבלוג lsirish.com מצאתי הדרכה לתכשיט עור לצוואר עם דוגמת ריבועים אבל אפשר לתכנן עיצובים אחרים

  באותו הבלוג תוכלו גם למצוא הדרכת פירוגרפיה  על חגורות עור או צמידים

יש ברשת אפילו מי שצורב על עצמות וגולגולות ומוכר לאוהבי הז'אנר. 

 צריבה על עץ מתאימה לעיטור רהיטים, מנדלות, פרוסות גזעי עץ, שלטים, קופסאות, כלי עץ, עור ועוד... אז יאללה, רוצו להתנסות ותראו כמה שתהנו. 

עוד רעיונות, אספתי בפינטרס שם אני מבלה לפעמים שעות.