חדר-יצירה, הופכים הובי לדרך חיים.
הדרכות אונליין אמנות שימושית ומלאכות-יד ותיקות, שיפוץ רהיטים, טכניקות בצבע, טקסטיל, מתכת, זכוכית, עץ, אבן ועוד המון דברים יפים
טכניקת אריגה במסרגת שטיחים עם וו נסגר -המטרה היא לשלוף את החוטים דרך חורי הרשת כשהם מקופלים לשניים, אל קדמת השטיח באמצעות וו מיוחד דמוי קרס ותפס שנסגר.
בשלב הראשון לוקחים רשת קנבס עם דוגמה מצוירת מראש, ולמעשה עובדים עליה עם הוו וחומר הגלם הנבחר כמו חוט כותנה או צמר. פעולת קיפול החוט לשניים, יוצרת לולאות שדרכן מעבירים את 2 קצוות החוט ויוצרים קשר שלא נפרם והצפיפות של החוטים הנקשרים אחד ליד השני, יוצרת נפח וגובה כך שהמוצר הסופי הוא שטיח בעל מרקם ייחודי ומראה תלת ממדי עם שערות עומדות
לפניכם 2 טכניקות לשליפת הצמר מהרשת מתוך סרטוני יוטיוב.
טכניקה מס' 1
טכניקה מספר 2
אפשר לקנות ערכות יצירה מוכנות, גזורות ומוכנות לעבודה בחנויות צמר או בחנויות אונליין כמו אמזון
אבל אם תעדיפו להיות יצירתיים ולעשות הכל בעצמכם, תוכלו למצוא באינטרנט המון דוגמאות להשראה כמו השטיחון הזה עם דוגמא מודרנית ופשוטה שמצאתי באינסטגרם.
כשתארגו שטיחים כאלו, תוכלו להחליט בעצמכם מה יהיה המרקם, הצורה ואורך החוט, סיפוק והנאה מתמשכת, מצפים לכם לאורך כל התהליך.
וזאת הדרך ליצירתו
הדרכה מדליקה לשטיחון משובץ ואופנתי תוכלו למצוא בבלוג של אליסון
במהלך שבוע האופנה בפריז בתצוגת קולקציית אביב/קיץ 2015, צעדו הדוגמניות של המעצב דריס ואן נוטן במסלול שנראה כמו שביל יער קסום טחוב וסבוך, זה היה למעשה שטיח יוצא דופן שנוצר על ידי אמנית ארגנטינאית בשם אלכסנדרה קהיוגלו , הנופים הארוגים הללו הפכו לסגנון החתימה שלה. היא התחילה לייצר אותם זמן קצר לאחר שסיימה את בית הספר לאמנות ב-2008, ויצרה בריכות מכוסות אזובים, סלעים חשופים, קרחונים ושדות לבנים טהורים.
היצירה קשורה קשר הדוק להיסטוריה המשפחתית שלה, שכן סבה וסבתה היוונים יצרו שטיחים בסגנון עות'מאני בטורקיה. וכאשר פרצה מלחמה והם נאלצו לברוח. כיום, משפחתה מחזיקה ב-El Espartano והיא אחת מיצרניות השטיחים הגדולות בדרום אמריקה. אלכסנדרה קהיוגלועובדת בסדנה ענקית משלה, כדי לעבוד על יצירות המופת שלה, היא תולה את השטיחים בצורה אנכית ובעזרת פיגום גדול, מגיעה לגובה הנדרש. בממוצע לוקח לה כחודשיים ליצור שטיחים שנראים כמו ציורים או מייצבים אמנותיים, היא אפילו מייצרת שרפרפים מכוסים ''טחב'' וכיסאות נוח, כך שעבודתה לא מגבילה את עצמה רק לרצפה.
תהליך היצור והתצוגה
טכניקת אריגת ה- Latch Hook העושה שימוש ב אקדח מכני שמאיץ את עבודה.
ג'ודית ג'וסט היא אמנית טקסטיל שנולדה וגדלה בברצלונה, ספרד, כיום היא מתגוררת באשוויל, צפון קרולינה לשם עברה ב-2013 ושם היא מפתחת את מותג הטקסטיל שלה, המוכר בשם Jujujust. היא למדה עיצוב אופנה, פיסול ואמנות טקסטיל, והתמחתה באריגה ורקמה. היא גדלה מוקפת בטקסטיל ולמעשה למדה את אומנות האריגה מאמה עוד שהייתה קטנה.
בדרכה שלה, היא לוקחת את טכניקות האריגה הישנות ונותנת להם טוויסט משלה באמצעות שילובי צבעים מרהיבים וטקסטורות עם רבדים והרבה עומק.
לבסוף הדרכה נחמדה של שטיח תליה דקורטיבי לקיר, מאוד טרנדי, בשיטת ''עשה זאת בעצמך'' באתר של honestly wtf
אז מה צריך ?
-קנבס רשת (חתוך לגודל הרצוי)
-מסרגת שטיחים עם וו נסגר
-צמרים שונים בתערובת של אקריליק וצמר בטקסטורות וצבעים משתנים)
-דיבל עץ בגודל 3/8 אינץ' (חתוך 1-2 אינץ' יותר גדול מרוחב הרשת )
עיסת נייר(בצרפתית: Papier mâché – נייר לעוס) היא חומר פיסולי רך וגמיש, הנוצר מערבוב דבק עם פיסות נייר או קרטון. מהעיסה יוצרים פסלים, תכשיטים, קופסאות, מסכות וכו' . לאחר שהעיסה מתייבשת, מתקבל חומר קשיח מאוד, שלא ניתן לעיבוד צורני נוסף, אלא באמצעות חיתוך.
נייר פותח לראשונה בסין בתקופת שושלת האן (206 לפנה"ס-220 לספירה). זמן קצר לאחר מכן למדו לערבב נייר עם משחה ליצירת אובייקטים תלת ממדיים כמו קסדות, תיבות עם מכסה, כובעים וקישוטים. כך הומצאה עיסת נייר. ניתן היה לבצע את תהליך עיסת הנייר בכמה דרכים שונות. הנייר נחתך לרצועות קטנות בשילוב משחה שנמרחה על תבניות. העיסה נחתכה לחתיכות קטנות ושולבה במשחה שנוצקה לתוך תבניות צורניות, או גיליונות ניירות רבים שהונחו בשכבות עם משחה ביניהם ונלחצו על לוחות. לאחר יצירת עיסת הנייר, ניתן היה למרוח שכבות מרובות של לכה מבריקה, מה שהפך אותה לעמידה, ולמרבה ההפתעה אפילו עמידה למים.
כיום שתי השיטות לשימוש בעיסת נייר נעשות עם דבק. השיטה הראשונה עושה שימוש ברצועות נייר טבולות בדבק, והשנייה, עיסה המתקבלת על ידי השריית נייר או הרתחה במים שאליה מוסיפים דבק.
השיטה המסורתית לייצור דבק לעיסת הנייר היא שימוש בתערובת של מים וקמח או עמילן אחר, המעורבב למרקם של שמנת סמיכה אך כדי להימנע מחרקים שנמשכים לדבק הקמח, משתמשים כיום בשילוב של דבק לבן ודבק טפטים שמזכיר במרקמו את דבק העמילן. הוספת שמן ציפורן סבון או חומרים משמרים אחרים, כגון מלח, מפחיתה את הסיכוי שהמוצר יפתח עובש או יאכל על ידי חרקים.
- שיטת רצועות הנייר, הנייר נחתך או נקרע לרצועות, ונטבל בדבק מעורבב עם מים (יחס של כ 2 שליש דבק על שליש מים) עד לספיגה. לאחר מכן מניחים את רצועות הנייר עם הדבק בשכבות בתוך תבנית מבנית או על שלד, רשת וכו' ומניחים להם להתייבש לאט. השיטה הזאת נוחה יותר כשעובדים על בסיסים ניידים כמו צלחות וקערות וזה נותן גם אפשרות לעבוד עם נייר צבעוני מראש, כמובן לא לשכוח למרוח הרבה לכה (עדיף להשתמש ביאכט ורניש, לכה חזקה על בסיס שמן), זה שומר על הנייר ואוטם אותו.
כמו בסרטון הזה
ובשיטה ההפוכה כמו בסרטון הזה
- שיטת העיסה, הנייר חייב להיות מושרה במים לפחות למשך הלילה, או מבושל בהרבה מים עד התפרקות הנייר לפרורים. סוחטים היטב את עודפי המים, מפוררים את הנייר לפרורים קטנים ומוסיפים דבק תוך כדי לישה, לערבוב ולפרוק הגושים. כדי להימנע מפעולת ההשריה, אפשר להשתמש בנייר טואלט. לבסוף אוטמים את היצירה על ידי צביעה עם צבע או חומר הדוחה מים והרבה לכה. לפני צביעת כל מוצר של נייר, הדבק חייב להיות יבש לגמרי, אחרת ייווצר עובש והמוצר יירקב.
הרשת מוצפת במתכוני עיסת נייר ואני בחרתי מתכונים של שתי אמניות שאני מאוד אוהבת ובעברית לנוחיותכם.
1. ענת ארפז''שעיסת נייר היא אהבה ודרך חיים עבורה'' מביאה מתכון של
וכך היא כותבת ''בסטודיו שלי משתמשים רק בעיסת נייר עשויה מנייר טואלט משתי סיבות עיקריות – ראשית, כל סוג אחר של נייר דורש השרייה ממושכת במים לפני ערבובו עם דבקים והפיכתו לעיסה. כאשר מכינים עיסה מנייר טואלט אין צורך בהשריה וניתן להתחיל ליצור מיידית, ללא עיכובים. בנוסף, עיסת נייר הטואלט מאפשרת גימור חלק מאוד, לעומת המרקם הגבשושי המתקבל כאשר משתמשים, למשל, בנייר גרוס...''
וכך היא כותבת ''בסטודיו שלי מכינים עיסת נייר מנייר ממוחזר כמו נייר משרדי גרוס או קרטוני ביצים, סבון נוזלי אנטיבקטריאלי לשימוש ביתי כמו אג'קס או פנטסטיק, מים חמים, ודבק לבן (פלסטי). אפשר להכין עיסת נייר מכל נייר, עיתונים פחות מומלצים כי הדיו של הדפוס נמס ומלכלך את העיסה בשחור...''
למי שלא אוהב את ההתעסקות בהכנת עיסת נייר, יכול לרכוש בכל חנות יצירה את חבילת אבקת הנייר של חברת דאס Fila(שמגיעה גרוסה יכל מה שנשאר לעשות זה להוסיף מים, מתחילים עם כ-3 כוסות מים לכל החבילה וכל פעם מוסיפים עוד קצת עד לקבלת עיסה חלקה ונוחה לפיסול, החומר מעולה למגע ולעבודה וכשהוא מתייבש קל לשייף ולהחליק אותו.
הדרכות נוספות ביוטיוב המביאות מתכונים ל''חמר נייר'' מקצועי וקשיח מאוד המשלב חומר בניה
חָשׁוּב! כדי לוודא שחמר הנייר בריכוז הנכון ואין בו גושים, הוסיפו את החומרים לנייר הטואלט לפי הסדר המופיע בסרטון וערבבו הכל היטב!
ומתכון נוסף של ג'וני גוד מומחית מספר 1 לעיסת נייר שיש לה גם אתר מרשים מלא בהסברים והמון דוגמאות פיסול למכירה, ממש מומלץ !
חשוב מאוד להחליק את העיסה שלא תישאר במרקם גרגירי לכן הנה סרטון מומלץ נוסף של ג'וני גוד, איך להחליק את חמר הנייר בזמן העבודה כדי שלא נצטרך לשייף אותו אחרי שהוא מתייבש (הטיח מעלה אבק רב ולא בריא בזמן השיוף)
כל פיסול בעיסת נייר מתחיל ביצירת בסיס מבני חזק, עליו מדביקים את העיסה. הבסיס יכול להיות מבקבוקים, רשת, קרטון, עץ, נייר עיתון דחוס או שילוב של כל המרכיבים יחד ליצירת פסל בסיסי ועם הרבה מסקינג טייפ לחיבור החלקים. לאחר יבוש של היצירה אפשר לצבוע אותה בצבעים אקריליים או לצפות בדקופאז', במקרה של הדבקת מפיות, כדאי לצבוע לפני כן את העבודה בצבע לבן בגלל שקיפות המפית. לסיום כמו שכבר הזכרנו יש לצפות ב 2-3 שכבות לכה (יאכט ורניש)
שיטה מעניינת פיתח המעצב ג'ימס שו הלונדוני, אקדח ספרי לעיסת נייר ( ‘papier-mâché gun’), המרסס תערובת של סיבי נייר ממוחזרים על רשת והוא יוצר מזה, רהיטים מאוד ייחודים.
הדרכה לאהיל במראה טבעי, מעיסת נייר מצאתי בבלוג המפורסם hometalk
הדרכה מדליקה לשולחן צד מקרטון ועיסת נייר תוכלו למצוא באתר המופלא Instructables שהוא כולו סדנאות הדרכה.
מגדה מחדר-יצירה, העיזה וניסתה, יצאה לה יצירה מפוארת כולה נייר, כולל נוצות.
את הבלוג הבית של יעלי. (הבלוג של יעל אלקיים - אומנות, יצירה, צילום, אוכל והרבה דברים טובים)כבר הכרתם ??? אם לא, ממליצה בחום להיכנס ולדפדף בכל עבודות היצירה שלה, במיוחד עבודות עיסת הנייר שכל כך אהבתי
גם אנחנו ב''חדר-יצירה'' מתנסים בעיסת נייר ויש תוצאות ממש מרשימות. (העבודות שייכות לאביבה רווח ודליה כהן)
עם התפתחות המסחר במאות ה-16 עד ה-18, פריטי עיסת נייר מסין הועתקו באירופה. מוצרים אלה נצבעו בדרך כלל בשחור או אדום והיות ועיסת הנייר אפשרה יצירת עיטורים וצורות מורכבות שקל היה ליצור עם נייר מאשר עם עץ, המוצרים קושטו בטכניקות של הזהבה, מוטיבים המצוירים ביד וקישוטי אם הפנינה (שכבות ססגוניות של קונכיות ופנינים) אותם היה ניתן לפרוס דק מאוד ולמרוח בדבק ולכה כדי להיראות כאילו הם משובצים. קופסאות תה, קופסאות תפירה ולוחות משחק מעוטרים במוטיבים סיניים היו פריטי עיסת נייר פופולריים. עיטור זה נקרא Chinoiserie והמחיש את הקסם של המערב מתרבות המזרח והתשוקה לתה, תבלינים, משי ופורצלן. כך נוצרו גם הרהיטים המדהימים האלה בתקופה הוויקטוריאנית
לסיום...כרגיל... המלצה לעוד הרבה רעיונות יצירה בעיסת נייר, אצלי בפינטרס תחת הכותרת
אמנות עתיקה מאוד- המילה פסיפס הגיעה לעברית מהמילה היוונית פּסֶפוֹס שמשמעותה המילולית היא אבן.פיסות הפסיפס, עשויות אבנים המשובצות יחדיו בתוך חומר כמו מלט המחבר ביניהן. בעת העתיקה שימש הפסיפס כחיפוי רצפה במבני ציבור, מבני דת, בתי מרחץ, בתי מגורים ועוד. הפסיפס המודרני יכול לכלול חומרים ודבקים שונים שלא שימשו את בעלי המקצוע בעבר ולטעמי הוא עוד אמצעי נפלא לשדרוג וחידוש רהיטים.
השיטה היא די פשוטה, לשם כך תזדקקו לאבני פסיפס או חומרים שונים כמו אבני זכוכית, אריחי קרמיקה, שברי כלים, חלוקי נחל ועוד. אפשר לשבור אותם בצורה חופשית ואפשר לחתוך עם כלי החיתוך המיועדים לכך, אבל בשביל שיצא מדויק צריך להתאמן הרבה. תצטרכו גם דבק קרמיקה (סרמיק) או דבק 305 שהוא הרבה יותר נוח לשימוש ורובה לאטום את המרווחים בין האריחים.
מי שמכיר אותי כבר יודע שאני תמיד מחפשת את הלא סטנדרטי והמאוד מיוחד, כך הגעתי לסטודיו Solange Piffer Mosaicos ונסחפתי אחר היצירתיות, הצבעוניות, היופי והתעוזה לשנות, להתקדם ולהמציא את הפסיפס מחדש והכי חשוב, הכל על טהרת מחזור של כלים שבורים.
היה קשה מאוד למצוא סרטון ממצה, לבסוף נמצא הגואל בספרדית בסרטון הזה
(אפשר רק לראות ולהבין ואפשר בהגדרות לשים תרגום בעברית)
עבודות יפיפיות, ואני התמכרתי לתרנגולות שזנבן עשוי מאוספים של שולי צלחות מעוטרות ואת המראה הכפרי שלהם, משלימה מסגרת עץ משופשפת היטב.
איך חותכים את השפה של הצלחת בלי לשבור אותה??? הנה הדרך הנכונה לעשות זאת.
הפטנט כאן הוא לערבב מלט עם דבק כדי ליצור נפח להשוואת הגובה בין החתיכות ולהדביק אותן כך שלא ייווצרו כיסי אוויר.
לבסוף מילוי התרנגול באותו הדבק כתחליף לרובה הרגילה
אהבתי מאוד את השימוש בשברי החרסינה העדינה בסגנון וינטג' או שאבי שיק, עם הוורדים וצבעי הפסטל המרגיעים ולמרות שהסגנון כאן כבר שנים רבות, עדין לא נס לחו.
מצאתי הדרכה נחמדה לפסיפס על נעל וכל מה שצריך לעשות זה לחתוך את תחבושות הגבס לחתיכות מתאימות, לטבול אותן במים חמים ולהספיגן היטב, לפרוס אותן על הנעלים תוך כדי החלקה שייצמדו היטב ויהוו בסיס מוצק להדבקה. אחרי יבוש טוב, אפשר להתחיל להדביק את הפסיפס
אם תרצו להדביק על מגפי גומי, יש למלא אותם תחילה בבטון וכדי שיוכלו לשמש כעציצים, יש לדחוס כלי מרוח בשמן או וזלין אל תוך הבטון בעודו רטוב.
אנג'לה איבס היא אמנית בריטית המתמחה בפסיפסים עכשוויים. הרקע שלה כמעצבת טקסטיל מעיד שיש לה זיקה חזקה לצבעים ומרקמים. את תכשיטי הפסיפס היא חותכת ביד ובסגנון הייחודי לה מרכיבה פסיפסים ומשלבת אותם עם חומרים אחרים בצורה שונה ומרעננת.
בהשראת יופייה של האמנות המודרנית, קרול שוקייר אוייג'אן, ילידת 1966 בביירות, לבנון, שיקפה נאמנה באמנותה את מורשתה הלבנונית-יוונית. המסע שלה לעולם האימפרסיוניזם התחיל כשרטוטים גאוניים בגיל רך מאוד ועוצב עוד יותר באמצעות השכלה אקדמית
קרול מציירת ומפסלת אך אהבתי במיוחד את עבודות הפסיפס המשגעות שלה המפליגות לעולמות של נסיכות וחלומות והמון פרטים קטנים ומדויקים.
עוד רעיונות נפלאים ויצירתיים לפסיפס, תוכלו למצוא אצלי בפינטרס תחת הכותרת Mosaic
